האם יש ערך לחינוך שהושג על ידי כפייה? היום באופן כללי יש התנגדות רבה לכל סוג של כפייה. בחינוך התפיסה הרווחת היא שכפייה מזיקה ומעוררת דחייה ושהכל צריך להתקבל מרצון – ובוודאי שזה נכון בגיל ההתבגרות. גם אם מצליחים להכניע את הילד כרגע, היא יתנער מאורח החיים שנכפה עליו כשיגיע לבגרות, ואין לראות בזה הצלחה כלל ועיקר. אבל רבון העולם כן נוהג איתנו בכפייה – הוא ציווה אותנו לקיים את התורה בלי לשאול אם אנחנו מעוניינים בכך… בנוסף, חז"ל הבהירו בצורה חד-משמעית שהתורה ניתהנ בכפייה. ולכן האם זה הדגם החינוכי האידיאלי? האם החששות מכפייה באות מהשפעת התרבות המערבית?