1. "וספרתם לכם ממחרת השבת" (ויקרא כג, טו)

שאלה לדיון: תכלית ימי הספירה

חז"ל אמרו על ספירת העומר (מנחות ס"ה, ב): "שתהא ספירה לכל אחד ואחד". מהי לדעתכם המטרה או התכלית של ספירת העומר? מהי העבודה הפנימית שעלינו לעשות בימים אלו?

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

• מעיין הנדלר, מועדים לחסידות (סמסטר שני, עמ' 34) ע"פ דברי רבי מרדכי ליינר מאיזביצה, 'מי השילוח' ח"ב אמור, ד"ה "וספרתם":

תכלית ימי הספירה היא הפנמת האירוע הגדול שהתרחש ביציאת מצרים. אנו יוצאים למסע בו עלינו לעשות סדר באור המופלא שקיבלנו בליל הסדר. לא ביום אחר, אלא במשך חמישים יום.

הדברים הגדולים בחיים נוחתים עלינו בבום. אירועים חד-פעמיים וממוקדים שהופכים לנו בדקה אחת את החיים. לידה, חתונה ומוות, מתרחשים בנקודה אחת ומציבים אותנו במקום אחר לגמרי. גם אם התכוננו אליהם ודמיינו אותם שוב ושוב, הם תמיד יהיו פיצץ באמצע החיים. ככה זה קורה , וככה זה מוכרח לקרות. השינויים האלו כל כך גדולים עד שאי אפשר לבצע אותם בתהליך, הם מוכרחים ליפול עלינו. בלי זה, פשוט לא היינו נותנים להם לקרות.

אבל, השינוי האדיר הוא רק תחילת הסיפור. אם לא נפנים את מה שקרה בו, נאבד את תוכנו במקרה הגרוע, או גרוע מכך: נתפרק לגורמים. כשוך הסערה, יתחיל תהליך אמתי, הכרחי ואיטי. רק אז נתחיל לקלוט מה בעצם קרה לנו ומהו המקום החדש שאליו 'נקלענו'. בסיומו של תהליך נוכל לחיות עם השינוי ולהפיק ממנו את המרב.

היציאה ממצרים קרתה ב'בום'. ה' שלף את בני ישראל ממ"ט שערי טומאה ו'העיף' אותם לשמי שמים. בני ישראל היו מוכרחים לצאת בלי לשאול שאלות. עוד טיפהל'ה התעכבות, והם היו נתקעים שם לתמיד. זה היה מאורע ניסי ומופלא שהפך את העולם, אבל הוא היה כל כך מופלא עד שהיה עלול להתאדות כמו חלום. מהנקודה הזו בני ישראל היו מוכרחים להתפכח ולהבין מה בעצם קורה פה. מה זה אומר להיות בני חורין ומה רוצים מהם.

הצעד הראשון, במסע ספירת העומר שלנו, הוא לעשות סדר באור המופלא שקיבלנו בליל הסדר. לא ביום אחר, אלא במשך חמישים יום אנחנו צריכים לעכל אותו. בספרי החסידות מובא שה"ספירה" בספירת העומר היא מלשון "ספיר" – אבן יקרה ומאירה. העבודה של ספירת העומר היא לקחת את האור הגדול של ליל הסדר ולהאיר על ידו את עצמנו ואת כל חלקי האישיות שלנו.

• ספר החינוך, מצות ספירת העומר, פרשת אמור:

כמו תלמיד השואף לצאת לחופש הגדול וסופר את "ספירת הגומר", כך גם אנו סופרים את הימים לקראת מתן תורה. הספירה לקראת מתן התורה גורמת לנו להפנים את תכלית קיומנו כעם ישראל ואת עיקר הסיבה בגללה נגאלנו ממצרים – קבלת התורה וקיום התורה.

משורשי המצווה. על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ, וכמו שכתוב (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו', והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים, כדי שיקבלו התורה בסיני ויקימוה…

ומפני כן, כי היא כל עיקרן של ישראל, ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף לליבנו כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחרות, כי המניין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא.

• שפת אמת, פרשת אמור, תרמ"ד:

בימים אלו מתעוררת כל שנה מחדש התשוקה לקב"ה אשר הייתה לבני ישראל ביציאת מצרים. וכשם שאז הייתה תשוקה זו הכנה לקבלת התורה, כך כגודל התשוקה אל הקב"ה בימי הספירה נזכה לקבל הארה חדשה בחג מתן תורה.

במצוות ספירת העומר כבר כתבתי במקום אחר שעל אלה הימים נאמר יודע ה' ימי תמימים, דרשו חז"ל: כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. וכמו שכתוב במדרש אימתי הם תמימים, כשעושין רצונו של מקום. כי התמימות הוא הדביקות בשורש, שזה עיקר מצוות ספירת העומר לתת הראשית לקב"ה, ונמשך ברכה ודבקות לשורש על ידי הפרשת הראשית עד סופו. וכמו כן, בזמן הזה, שהוא עיקר גידול התבואות ואילנות, לכן צריכין להידבק בה' יתברך בימים אלו והם הכנה על כל השנה. וכמו כן בדורות. בימים אלו אחר יציאת מצרים, שנמשכו בני ישראל אחר הקב"ה במדבר כמו שכתוב "זכרתי לך חסד נעורייך". ובוודאי מזה נשאר זכירה בשמים לדורות, ממילא יש התעוררות בנשמות בני ישראל להתבטל אליו יתברך בימים אלו. לכן כתוב "וספרתם לכם", כי הזמן מוכשר עתה לכך. ולאשר דור המדבר היו באמת תמימים, שהרי נמשכו אחריו כבהמה כמו שכתוב במדרש בפסוק "משכני אחריך נרוצה". לכן זה הזכות עומד לפניו…. שנשאר התעוררות הימים האלה בכל שנה ושנה. וכמו שהיה אז מעשה זה הכנה לקבלת התורה, כמו שכתוב אחרי זה "הביאני המלך חדריו", כמו כן, כפי הבירור וחיפוש התשוקה אליו יתברך בימי הספירה וכו' כך זוכין אחר כך בשבועות לקבל הארה חדשה מקבלת התורה.

2. "ושור או שה, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כח)

שאלה לדיון: צער בעלי חיים

מה לדעתכם צריך להיות היחס שלנו לעולם החי? מה עושים כאשר ישנה התנגשות בין צער בעלי חיים לצרכיו של האדם (שחיטה ואכילת בשר, ניסויים בבעלי חיים לצורך רפואה, לבישת בגדי עור, פיטום אווזים)?

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

• הרב אליעזר מלמד, אתר ישיבה, הלכות צומח ובעלי חיים:

ישנו איסור מהתורה לצער בעלי חיים, ואף מצווה לטרוח על מנת להסיר מהם צער. לפי ההלכה מותר לשחוט בעלי חיים כדי לאכול מבשרם, אולם ראוי להצטער מעט על שאנו נאלצים להורגם.

יש להתייחס אל בעלי החיים ברחמנות ובהגינות, וישנו איסור מהתורה לצער בעלי חיים. ולא רק לצער אותם אסור, אלא אף מצווה לטרוח כדי להסיר מהם צער, כפי שלמדנו ממצוות פריקת החמור, שאדם הרואה חמור רובץ תחת משאו, מצווה שיפרוק המשא מעליו, כדי למנוע ממנו צער. ומכאן למדנו שבכל עת שאדם רואה חיה סובלת, וביכולתו לעזור לה, מצווה עליו לנסות להצילה ממצוקתה.

לכאורה קשה, שאם כן, איך אנחנו שוחטים בהמות, חיות ועופות, ואוכלים מבשרם, הלא אין לך אכזריות גדולה מזו? אלא שהכלל הוא, שכאשר ישנה התנגשות בין צורכי האדם לבעלי חיים, אזי תורכי האדם קודמים… אבל שלא לצורך חיוני לאדם , אסור לצער בעלי חיים ומאחר והבשר נחוץ מאד למזונו של האדם, התירה לנו התורה לשחוט בהמות וחיות כדי לאוכלם. בנוסף לכך, ישנו ספק מהי מידת הסבל שהשחיטה גורמת לבהמה, שיתכן ורגע השחיטה קצר כל כך עד שכמעט אינה מרגישה סבל…

אף שלפי ההלכה מותר לשחוט בעלי חיים כדי לאכול מבשרם… מכל מקום ראוי להצטער מעט על כך שהננו נאלצים להורגם. כי באמת במצב האידיאלי של העולם, בני האדם היו יכולים להסתפק במזון מן הצומח, ורק לאחר שהעולם כולו ירד ממעלתו בעקבות חטא אדם הראשון וחטא המבול, גבר חוק הטבע, ובני אדם אוכלים בעלי חיים. אבל מצד האמת האידיאלית ראוי שנצטער מעט בעת שאנחנו רואים את סבלם של בעלי החיים.

• ד"ר אברהם שטינברג, ספר אסיה א', עמ' 263-269

על פי חזון הצמחונות של הרב קוק, האידיאל אליו שואף העולם הוא לחזור לצמחונות כפי שהייתה בראשית האנושות. אמנם הבשר הותר באכילה, אולם המצוות בתורה המגבילות את אכילת הבשר באופנים שונים מובילות אותנו אט אט אל עבר המטרה העליונה הזו, בה נחזור אל המוסר הגבוה כלפי בעלי החיים.

מרן הרב קוק זצ"ל הקדיש מקום נכבד לעניין בעלי-חיים בתפיסת ההלכה ומחשבת ההלכה… בפרקים מתוך הספר "חזון הצמחונות והשלום" שליקט הרב דוד כהן ("הרב הנזיר"), קובע הרב זצ"ל, שבראשית היווסדות האנושות נוצר המוסר הגבוה של זכויות בעלי-חיים, ואכן לאדם הראשון לא הותר בשר באכילה. "אולם כשירדה האנושות, עם השתכללותה, ולא יכלה לשאת את זוהר האור הגדול ונשברו כליה" – היה צורך להתיר בשר לאכילה, מימי נח ואילך. ברם, לעתיד לבוא, כשהאנושות תשתכלל ותגיע למדרגה גבוהה "תצא השאיפה הצפונה למשפטי בעלי חיים מנרתיקה בבוא העת". ואולם עד אז, "באו המצוות בסדר אכילת הבשר, בצעדים המובילים למטרה העליונה" והרב זצ"ל הולך ומונה את כל המצוות והמגבלות באכילת בשר עם הסבריו העמוקים והיסודיים: כיסוי דם חיה ועוף, מצוות השחיטה, אותו ואת בנו, שילוח האם מעל הבנים ועוד.

בתוך מסגרת כללית זו של יחס התורה לבעלי חיים, עומד צער בעלי חיים במקום בולט.

• הרב יחיאל האופט, אתר ישיבה, הלכה ומנהג, צומח ובעלי חיים:

באופן כללי כאשר ישנה התנגשות בין צורכי האדם לצער בעלי חיים מתחשבים בצורכי האדם (ולכן מותר ללבוש בגדים העשויים מעור). במיוחד מותר לצער בעלי חיים אם הדבר נוגע לכלל (כמו בעניינים רפואיים), ואין להחמיר בכך אפילו ממידת חסידות (אלא אם כן ניתן להגיע לאותן תוצאות בדרכים אחרות). אולם ראוי להשתדל להימנע מצער בעלי חיים כאשר הצורך אינו גדול (כמו אכילת כבד אווז).

בגדים העשויים מעור:

הנודע ביהודה כבר חידש שאין בעניין זה צער בעלי חיים, כיוון שבעלי החיים מתים מיד. ויתרה מכך, במקרה זה, גם אם יהיה צער, כיוון שזה לצורך האדם – אין איסור. הנודע ביהודה אוסר רק את הציד לשם ההנאה והספורט.

שימוש בבעלי חיים לצורך רפואה:

"שרידי אש" מביא את שאלת התוספות בעבודה זרה כיצד ניתן לסרס בשביל מלכים, והלוא יש בכך צער בעלי חיים? ומתרץ תוספות שכבוד מלך הוא כבוד לכל ישראל, ובא כבוד רבים ודוחה צער בעלי חיים. ומסיק מכאן שעולה מכך שכל דבר הנוגע לכלל ישראל אין להחמיר בו ואפילו מדין מידת חסידות. על כן מותר לרופאים לבצע ניסויים רפואיים בבעלי חיים, שהרי זה לצורך כלל ישראל. מובן שאם ניתן להגיע לאותן תוצאות ללא ניסויים על בעלי חיים – אין לעשות זאת. וכן, אם יש אכזריות בניסוי, וניתן להגיע לתוצאות דומות בדרכים אחרות, יש לבחור בדרכים אחרות.

פיטום אווזים:

כיום השתכללה השיטה: מכניסים לאווז כעין קשית קטנה לתוך הפה ומחדירים לו באמצעותה דייסת אורז גרוס מהולה במים. בתהליך זה נמנעת פציעת הוושט. התופעה היחידה שנותרת היא גדילת הכבד פי שמונה, וקיימת אותה תחושת מחנק.

מעיקר הדין, צער בעלי חיים הותר לצורך האדם כפי שהבאנו לעיל. כאו יש צורך כלכלי גדול, גם אכזריות אין בעצם התהליך מאחר שלא דוחפים לגרונם דבר, אלא הם מקבלים אוכל בקשית פלסטיק. על כן מעיקר הדין זה מותר. אלא שיש מקום להעיר שהרגשת המחנק עדיין קיימת והאווזים סובלים מאד מכך. מכל האמור עולה כי מי שמחמיר על עצמו ואינו צורך כבד אווז, תבוא עליו ברכה… ועל כל אדם לחשוב לעצמו אם סבלם של ברווזים ואווזים אלו מוצדק, כדי שאני אקבל כבד אווז בכמה שקלים פחות.

שאלה פותחת:

"אלה הם מועדיי" (ויקרא כג, ב)

בפרשתנו מפרטת התורה מהם המועדים הנקראים "מועדי ה'".

מהו המועד "שלכם"?

איזה חג או יום בשנה אהוב עליכם במיוחד? מדוע?

 מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת אמור

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת אמור