1. "בגדי שרד לשרת בקודש" (שמות לט, ב)
שאלה לדיון: תלבושת אחידה
מה דעתכם על תלבושת אחידה בבית הספר? מהם היתרונות והחסרונות בלבוש אחיד לכולם? לו הייתם בתפקיד של מנהל בית-ספר, מה הייתם מכריעים בעניין התלבושת? האם יש הבדל בין יסודי לתיכון?
הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:
- סרטון על תלבושת אחידה / קמה בן יעקב ונוי אשר, בי"ס אמי"ת קמה, ירוחם
- הרב חיים סבתו, אני לדודי עמ' 203:
הגמרא מתארת כי יום הכיפורים וט"ו באב היו ימי שמחה מפני שבהם היו בנות ירושלים יוצאות במחול בבגדי לבן שאינם שלהן. על ידי כך נוצרה השוואת מעמדות בין מי שיש לה בגדים יפים ומיוחדים משלה ובין מי שאין לה. השמחה האמתית הטהורה היא שמחה שאין בה בושה למי שאין לה.
ההשפעה של קדושת היום התפשטה אף למחולות בנות ירושלים. כך שנינו: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו".
ומפרשת הגמרא, שהשמחה המוזכרת במשנה הזאת, היא השמחה על מחילת העוונות, ולכן אף היא בבגדי לבן הייתה, לבטא את הטהרה ואת הפשטות.
ולא עוד אלא שחוללו בנות ירושלים "בבגדי לבן שאולין". לא נתגאתה בת ירושלים בשמחתה ביום הכיפורים בבגד המיוחד לה והמפאר אותה, אלא דווקא בבגד לבן שאול. וכל כך למה? "שלא לבייש את מי שאין לו". השמחה האמיתית הטהורה היא שמחה שאין בה בושה למי שאין לו. והיא השמחה הפורצת ביום הכיפורים, שמחה שכולה טהרה, פשטות וענווה.
- רננה כהן ובר גולדברט, תלבושת אחידה בבתי ספר בישראל באתר 'אנשים ישראל – המדריך לחברה הישראלית'
תלבושת אחידה בבית הספר – הדילמה החינוכית
יתרונות התלבושת האחידה
התלבושת מאפשרת סדרי משמעת, כבוד וארגון בבית הספר. כאשר כל התלמידים לבושים בצורה זהה ומבוקרת אפשר לפקח באופן ברור על הופעת התלמידים שתהיה ראויה ומסודרת ומראה התלמידים יהיה אחיד. התלבושת האחידה היא חלק ממדיניות "אפס סבלנות" שנוקט משרד החינוך כלפי בעיות משמעת, כדי לצמצם את תופעות האלימות בבתי הספר. התלבושת האחידה מונהגת לצד אמצעים נוספים כמו אכיפת תקנון משמעת והיא מסייעת ביצירת מסגרת וגבולות.
התלבושת האחידה תורמת לביטחון ולבטיחות התלמידים. ניתן להבחין בין ילדי בית הספר לבין זרים שאינם שייכים. ניתן לזהות אותם ואת שייכותם.
בטיולים ניתן לאתר את כל התלמידים, בין קהל גדול של תלמידים מבתי ספר אחרים.
אחדות התלמידים בלבוש זהה תורמת להם להרגיש "גאוות יחידה" ושייכות לבית הספר, התלמידים מרגישים יותר קרובים אחד לשני כשהם רואים
עוד ילדים לבושים כמותם. על פי דברי שר החינוך גדעון סער, "במוסדות שהנהיגו תלבושת אחידה, ניכרת תרומה בשיפור האקלים הבית ספרי באמצעות הדגשת המשותף, השוויוניות והגאווה הבית ספרית".
התלבושת האחידה יוצרת שוויון מעמדות בין התלמידים ומונעת בושה מהנזקקים, ככתוב במקורות: אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו" (גמרא, בבא בתרא, דף קכ, ב,
משנה, תענית, דף כו, ב). בגיל ההתבגרות, כאשר הלבוש הוא עיסוק עיקרי, נוצרים הבדלים על ידי לבוש מוחצן או מותגים יוקרתיים היוצרים תחרות לא הוגנת בין התלמידים. התלבושת האחידה מונעת סטראוטיפים ומטשטשת פערים סוציו אקונומיים.
בעידן של מותגים, תלבושת אחידה מצמצמת החומרנות של הילדים, מקטינה את התחרות ומעבירה מסר ברור בעניין. אמנם בני אנוש, גם הקטנים שבהם, ימצאו תמיד דרך להפגין סטטוס, אולם תלבושת אחידה תביא לצמצום האפשרות לעשות זאת.
התלבושת האחידה חוסכת זמן יקר, וויכוחים מיותרים עם ההורים בבוקר בסוגיה "מה ללבוש לבית הספר".
חסרונות התלבושת האחידה
תלבושת אחידה מביאה לדיכוי הביטוי האישי, והייחודיות של כל תלמיד ותלמידה. היא נותנת תחושה שכולם צריכים להיות אותו הדבר. גיא הראל, תלמיד כיתה ט' בתיכון חדש בתל אביב, טען כי "בגדים זה כמו מוסיקה, לרוב בני הנוער זו דרך לבטא את עצמך ואת הייחודיות שבך". יובל שגב תלמידת כתה ז' בחטיבת הביניים "חצב" באלפי מנשה, אומרת באתר "פורגירלס", שתלבושת אחידה זה "משעמם ומכוער". תלמידים רבים מתנגדים לתלבושת אחידה ורואים בה "מחיקת הזהות העצמית שלהם, הבאה לידי ביטוי בבחירת הבגדים עבורם".
אי הנוחות של התלבושת האחידה ואי התאמתה באופן אחיד לכולם. לא לכולם תתאים אותה התלבושת אותו סגנון הלבוש. חוסר התאמתה באופן אישי לתלמידים ולמידות הגוף שלהם, היא חיסרון נוסף. התלבושת לא הולמת כל תלמיד באותו אופן ולא מחמיאה לכולם באותה מידה. דווקא האחידות של הבגד יכולה להדגיש את השונות של התלמיד המסוים עם מידות גוף חריגות, עובדה שיכולה לפגוע בתדמיתו האישית, ובערך העצמי שלו.
התלבושת האחידה עלולה להתנגש עם קוד לבוש מסורתי. תלמידים שצריכים לבוש או אביזר מיוחד מטעמי דת, עדה ומגזר שונים, והדבר לא הולך יד ביד עם התלבושת האחידה. זוהי עובדה היוצרת בעיה בקרב התלמידים שהם מיעוט בקהילה הבית ספרית.
© כל הזכויות שמורות לאנשים ישראל
2. "אבני זיכרון לבני ישראל" (שמות לט, ז)
שאלה לדיון: שיפור הזיכרון
האם לדעתכם זיכרון טוב הוא עניין מולד או נרכש? האם מי שאין לו זיכרון טוב יכול לשפר את הזיכרון שלו, או שזה מסוג הדברים ש"או שיש לך את זה, או שאין לך"?
הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:
- הרב פרופ' אברהם קושלבסקי, ידעת ומצאת, פיתוח הלמידה והכישרון, עמ' 14, 61-63:
ההנחה הראשונית בתורת הלמידה היא כי אף אחד מאתנו אינו מנצל את מלא יכולת הלמידה הטמונה בו. אילו היינו יודעים לנצל את הכישורים והכישרונות שניתנו לנו, היינו מגיעים להישגים מפתיעים.
בתפילת "ובא לציון" אנו מתפללים "שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה". אם למדת, ולא דאגת לשמור את מה שלמדת בזיכרון – למדת לריק.
חז"ל הזהירו אותנו: "כל השוכח דבר אחד ממשנתו חייב מיתה", למה? מפני שדבר שבאמת חשוב, לא שוכחים. אם שכחת, סימן שהדבר אינו חשוב בעיניך.
אולם העניין אינו כל כך פשוט. ישנם אנשים שנתברכו בזיכרון מעולה. יש המסוגלים ללמוד דף גמרא פעם אחת, והדף נחרט בזיכרונם. ממספרים על רבי עקיבא איגר, שלן פעם בכפר קטן, וביקש מבעל המלון להביא לו ספר. רק ספר אחד היה ברשות בעל המלון: חידושי הרשב"א על הש"ס וחסר בו הדף הראשון. רצה ר' עקיבא איגר לגמול לבעל המלון על הטובה שעשה עמו, והחליט להשלים מתוך הזיכרון את הדף הראשון. כאשר בדקו את הדף שהשלים, מצאו אותו מתאים ללשון הרשב"א מילה במילה! אך מה לעשות, ומתנה כזו מה' נדירה למדיי…
תנאי ראשון לזכירה הוא ריכוז. אם לא התרכזת, הסיכוי שתזכור הוא קלוש מאד. אבל ריכוז אינו תנאי מספיק. יש צורך לחזור ולשנן…
נתבסס על ממצאי החוקרים שחקרו את הנושא.
השאלה הראשונה הנשאלת לגבי הזכירה היא, מהו תהליך השכחה אצל אדם ממוצע. השיטה שנבחרה לבדוק זאת היתה לבקש מאנשים ללמוד חומר מסוים, ולבחון אותם על החומר בחינות חוזרות בפרקי זמן קבועים.
התברר לחוקרים, שהאדם הממוצע זוכר מיד אחרי הלימוד כ75% ממה שלמד. לאחר כשעה, הוא מאבד כ-10% ממה שזכר. לאחר שעתיים – עוד 10%. כעבור שש שעות, הוא זוכר רק 25-30% ממה שלמד. ביום הבא הוא יהיה שמח, אם יזכור 20%. ההסבר לתופעת השכחה נעוץ בעובדה, שזיכרון האדם מחולק לשני חלקים, זיכרון קצר מועד וזיכרון לטווח ארוך.
מה שלומדים נקלט מיד בזיכרון קצר המועד. אולם כשמו כן הוא, הרישומים נשארים בו לזמן קצר יחסית, ולאחר מכן הם נמחקים. זאת מפני שהזיכרון קצר המועד בנוי לקליטת חומר חדש באופן שוטף, והרשמים החדשים דוחים את הישנים. אילו לא היו הזיכרונות נמחקים, היה הזיכרון "נסתם" מרוב עומס.
מהזיכרון קצר המועד, הרישומים יכולים לעבור לזיכרון ארוך המועד. אולם, לשם כך יש צורך בדרך כלל במאמץ מודע. דבר זה נעשה על ידי חזרה ושינון. כדי שהחומר יועבר לזיכרון ארוך המועד, חייבים להחיות את הרשמים בזיכרון קצר המועד יותר מפעם אחת
אם הדברים מאד מרשימים, יוצאי דופן, או מבהילים, האדם ימצא את עצמו חושב עליהם פעם אחר פעם, מבלי שיעשה מאמץ מודע. ילד קטן הרואה רכבת בפעם הראשונה, כל כך מתרשם, שהוא מספר מה ראה פעם אחר פעם. אדם שיראה תאונת דרכים מבהילה, לא ישכח מה שראה, מפני שהוא יעלה בזיכרונו את התמונה המחרידה פעם אחר פעם.
לדאבוננו, כשאנו לומדים דף גמרא, אחרי שסגרנו את הגמרא, החומר הנלמד אינו עולה בדרך כלל לזיכרון באופן ספונטני. יש לעשות מאמץ מודע להעלות את הדברים לזיכרון המידי, על מנת להעבירם לזיכרון ארוך הטווח.
החוקרים מצאו, שעדיף לעשות את החזרה הראשונה תוך כדי הלמידה. הם מצאו, שכאשר מפסיקים את הלימוד אחרי עשרים דקות לשם חזרה קצרה, החומר נקלט בצורה הטובה ביותר.
- מספרים על הגאון הרב משה פינשטיין זצ"ל, שפעם שאל אותו תלמיד על גדלותו בתורה. יאמר לי הרב, שאל התלמיד, כיצד הגיע הרב לגדלותו בתורה? האם הדבר נובע מגאונות, מהתמדה, מזיכרון פנומנאלי או אולי ממשהו אחר?
השיב לו הרב פינשטיין בשאלה: האם אירע לך פעם מאורע מסעיר?
כן, השיב התלמיד, נוכחתי פעם בתאונת דרכים מחרידה.
והאם זוכר אתה את פרטי האירוע? המשיך הרב ושאל.
בוודאי, אמר התלמיד, האירוע נחרט בזיכרוני. זוכר אני כל פרט ופרט.
זוהי התשובה לשאלתך, חייך הרב, עבורי כל דף גמרא הוא מפגש עם הקדוש ברוך הוא ואירוע מסעיר בחיים…
- ניצה אייל ויעל רייכנטל, מחברות הספר "חוכמת הזיכרון המעשי – המדריך המלא לאימון ולשיפור הזיכרון": למה אנחנו שוכחים?
ממצאי מחקרים רבים מראים באופן חד־משמעי כי אנשים שמפעילים את תאי המוח שלהם שומרים על כושרם ועל יעילותם. המוח אינו שריר, אבל אם בכוונתנו לשמור על הכושר שלו, מוטב שנתייחס אליו כאל שריר. כולם יודעים ששרירים מוטב לאמן מדי יום, לחזקם ולטפחם וכן לדאוג לתזונה המתאימה להם. המוח רוצה שנתנהג אליו לפחות כמו אל שרירי הרגליים. גם הוא זקוק לאימון יומיומי , לטיפוח ולהזנה.
למה אנחנו שוכחים?
אתם זוכרים מה אכלתם לארוחת ערב לפני שבוע? זוכרים את מספר הטלפון הקודם של ההורים? את הקוד הישן לכרטיס האשראי? סביר להניח שלא. למה אנחנו שוכחים, האם זו בעיה, ואיך אפשר לשפר את הזיכרון? מדריך שלא כדאי לכם לשכוח.
1.מה אנחנו שוכחים? דברים משעממים, דברים שנראים לנו לא חשובים, דברים שגרתיים, דברים שאנחנו מפחדים לא לזכור ומטלות שאנחנו לא רוצים למלא.
2.למה אנחנו שוכחים איפה המפתחות? כי הנחת המפתחות היא פעולה שנעשית באופן אוטומטי וללא תשומת לב, ולכן היא לא נכנסת לזיכרון שלנו.
3.האם זה בסדר לשכוח? בוודאי, ולפעמים זה אפילו טוב. כדאי לנו לשכוח אנשים שזיכרון הקשרים איתם פוגע בנו, וגם כישלונות והחמצות שמציקים…
זיכרון דומה לאוויר לנשימה: הוא מובן מאליו. אנו משתמשים בו בכל רגע בחיינו, אבל מודעים לקיומו רק כשהוא מסרב להעלות שם אל מעבר לקצה הלשון או לגלות היכן הנחנו את המפתחות.
כולם שוכחים
אלוף חידוני הטריוויה עשוי לשכוח את יום ההולדת של חותנתו. פרופסור להיסטוריה שזוכר מאות אירועים ותאריכים יקדיש חצי שעה לאיתור מכוניתו במגרש החניה באוניברסיטה.
מי זוכר את הפרטים הבאים: את מספר הרכב? את מסלול הטיול לפני שלוש שנים? את שמותיהם של חברים לספסל הלימודים בתיכון? את מספרי הטלפון של מקום המגורים או העבודה הקודמים? ועוד דברים רבים שידענו ושכחנו, כמו הסיסמה שמאפשרת לנו לקרוא פרטים על חשבון הבנק באינטרנט.
רובנו פשוט שוכחים את הפרטים האלה. וזה בסדר…
האם אפשר לשפר את הזיכרון?
כבר אלפי שנים מנסה האדם לשלוט על זיכרונו ולשפרו. בעבר הרחוק, בימים שבהם ידיעת קרוא וכתוב לא הייתה נפוצה, היכולת לזכור הייתה סגולה חשובה שהקנתה יתרון ומעמד חברתי גבוה לאדם הזוכר.
היוונים הקדמונים היו בין הראשונים שפיתחו שיטות לשיפור הזיכרון. ספק אם משוררים היו מסוגלים לדקלם בשלמותה את האיליאדה של הומרוס על 16 אלף הבתים שלה, משימה שארכה שעות וימים, לולא השתמשו בעזרי זיכרון שונים.
בשנים האחרונות, על רקע ממצאי מחקרים בנוגע לגמישות המוח האנושי התעורר עניין מדעי ומחקרי מחודש ביעילותן של השיטות השונות לשיפור הזיכרון ובשאלה איך הן פועלות. מזווית ראייה פסיכולוגית, שיפור הזיכרון פירושו שינוי באופן שבו עושה אדם שימוש ביכולת הזיכרון. השיפור הזה ייעשה באמצעות למידת שיטות ועזרים המסייעים להפעיל את הזיכרון בדרך יעילה יותר.
עזרים לשיפור הזיכרון מתחלקים לשני סוגים עיקריים: עזרים חיצוניים ועזרים פנימיים.
מהם העזרים החיצוניים לשיפור הזיכרון?
העזרים החיצוניים משמשים תזכורת לפעולות בעתיד או מאגרי זיכרון חיצוניים. הם נגישים ואמינים, קלים לתפעול ואינם דורשים מאתנו מאמץ רב. כל שעלינו לעשות הוא לשלבם בשגרת החיים. העזרים האלה הם חלק מהסביבה הפיזית הקרובה. הם קשורים לארגון הסביבה, לבניית מקומות קבועים, להנחת חפצים, להכנת משטחי רישום רבים ולהפעלת עזרים טכניים שונים, כמו שעון מעורר ומחשב. פעמים אחרות העזרים האלה ניידים ומתלווים אלינו לכל מקום, כמו טלפון נייד.
מהם העזרים הפנימיים לשיפור הזיכרון?
העזרים הפנימיים דורשים מאתנו מאמץ והשקעה מתמדת. הם מתבססים על דרכים שונות לעיבוד פעיל של המידע שאנו רוצים לזכור. דוגמאות לעזרים כאלה הן חזרות מרובות על המידע, סימון של משפטי מפתח בטקסט בעטים צבעוניים, בניית ראשי תיבות של מילים המכילות את המידע או קשורות אליו, קישור המידע החדש למידע קודם ויצירת תמונות בדמיון המתקשרות למידע שרוצים לזכור.
איך בעצם עובדים השיטות והעזרים האלה?
על השאלה מה הסיבה לכך שלשיטות ולעזרים האלה יש השפעה על הזיכרון מביאים החוקרים תשובות שונות. יש הסוברים כי הם משפרים את העברת המידע מהזיכרון קצר הטווח לזיכרון ארוך הטווח. אחרים גורסים כי השימוש בשיטות האלה תורם להעמקתה של רמת עיבוד המידע בכל שלבי הזכירה.
בדבר אחד החוקרים תמימי דעים: השיטות השונות לשיפור הזיכרון יעילות משום שבאמצעותן מקבל האדם אחריות על איכות זיכרונו והוא מטפל באופן פעיל במידע שברצונו לזכור. האמירות "יש לי זיכרון טוב" ו"אין לי זיכרון טוב" אינן נכונות. הזיכרון אינו שחור או לבן. הוא דינמי ומשתנה, ואיכותו תלויה במידה רבה באופן שבו אנו מתייחסים אליו ומפעילים אותו.
האם המוח זקוק לאימון?
ממצאי מחקרים רבים מראים באופן חד משמעי כי אנשים שמפעילים את תאי המוח שלהם שומרים על כושרם ועל יעילותם. המוח אינו שריר, אבל אם בכוונתנו לשמור על הכושר שלו, מוטב שנתייחס אליו כאל שריר. כולם יודעים ששרירים מוטב לאמן מדי יום, לחזקם ולטפחם וכן לדאוג לתזונה המתאימה להם. המוח רוצה שנתנהג אליו לפחות כמו אל שרירי הרגליים. גם הוא זקוק לאימון יומיומי, לטיפוח ולהזנה.
מאמץ שכלי מכל סוג מחזק את הזיכרון ויוצר עתודות של תפקוד המגינות עליו בפני קשיי זיכרון בכל גיל, לרבות שינויים צפויים המתרחשים עם הגיל. בזכות תרגול המוח והזיכרון נוצרים קשרים חדשים בין סיבי העצב, מתעוררים אזורים במוח שלא הופעלו ואולי גם צומחים תאי עצב חדשים.
כל עשייה חדשה או לימוד של דבר מה חדש משפיעים לטובה על הזיכרון. כל אימון לקראת שיפור מתחיל בחשיבה חיובית על עצמנו ועל היכולות שלנו. קבלו את עצמכם וחשבו על עצמכם בצורה חיובית.
אנשים שמאמינים כי הם מסוגלים לשפר את עצמם ואת תפקודם גם יצליחו לעשות כן. עומדות לרשותנו עתודות של יכולות בתחומים שונים ומגוונים, שבכל גיל ניתן להפעיל אותן ולתפקד ברמה גבוהה יותר מזו שבה אנו מתפקדים. התנאי הוא אמון בעצמנו, נכונות להשקיע ולהתאמץ והצטיידות בכלים המתאימים.
הפעלה מאתגרת של המוח ושל הזיכרון אינה קשורה לגיל ואינה אמורה להתחיל בגיל מבוגר. זוהי דרך חיים, שככל שנקדים ללכת בה – כן ניטיב עם המוח ועם הזיכרון שלנו עכשיו ובשנים הבאות. מבין ההשקעות שאנו עושים בחיים זו עשויה להיות השקעה כדאית במיוחד שנושאת רווחים מוכחים.
ניצה אייל היא פסיכולוגית וגרונטולוגית.
יעל רייכנטל היא גרונטולוגית-קלינית. מנהלת את המרכז לקידום וחינוך בריאות במחוז דן־פ"ת של כללית.
שאלה פותחת:
"אבני זיכרון לבני ישראל" (שמות לט, ז)
יש דברים שאנחנו רוצים לזכור, ויש דברים שאנחנו מעוניינים דווקא לשכוח.
מתוך הדברים שלמדתם או חוויתם, מה תרצו לזכור גם בעתיד, ומה תעדיפו לשכוח?
לאילו מזיכרונות הילדות שלכם נעים לכם לחזור, ולאילו פחות?
מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?
עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת ויקהל-פקודי
