תגית: חברים

השפעת פייסבוק על בני הנוער

א. הכרזת מנכ"ל פייסבוק

לאחרונה הכריז מנכ"ל הפייסבוק ש"מתה הפרטיוּת". כוונתו, שפייסבוק ודומיה שחקו כמעט לחלוטין את הפרטיוּת. כל מי שפותח חשבון בפייסבוק נדרש למסור פרטים אישיים על מנת להירשם. חלק מהמידע האישי הזה חולקת "פייסבוק" עם אתרים אחרים לצורך התאמת הפרסומות המסחריות לפרופיל המשתמש. אין למשתמשים אפשרות להגביל את השימוש שפייסבוק עושה במידע האישי. גם ביחס לחלק של המידע האישי, שפייסבוק מאפשרת למשתמשים לשלוט עליו ולמנוע את חשיפתו ברבים, אין פייסבוק מקילה על המשתמש. ברירת המחדל היא חשיפת פרטים אישיים רבים לעיני המשתמשים האחרים. הסתרתם דורשת מהמשתמש מיומנות רבה, שלרוב איננה מצוייה בידו. רק אשפי אינטרנט מכירים את רזי הטכניקה הזאת. התוצאה היא שפייסבוק שוחקת את פרטיותם של מאות מיליונים אזרחים ברחבי העולם אשר פתחו חשבון בפייסבוק. ועל כך גאה מנכ"ל פייסבוק!!!

ב. מהפיכת הפייסבוק

הפייסבוק ודומיה היא תופעה שראוי לתת עליה את הדעת. כיצד רעיון של בחור צעיר הפך תוך שנים בודדות ללהיט שמאות מיליונים של בני אדם משתמשים בו, וחלקם אף מתמכרים אליו. זהו אחד ממאפייני עידן האינטרנט, המאפשר העברת רעיונות ופטנטים במהירות הבזק. חידושי הטכנולוגיה – ובמיוחד אלו שקשורים לפיתוחים חדשים באינטרנט – מתפשטים כמו אש בשדה קוצים. בעבר, ארכה קליטתם של שינויים ותמורות בקנה מידה עולמי עשרות רבות של שנים. היום, בזכות האינטרנט, התקצר משך הזמן לשנים בודדות. הטכנולוגיה איננה שוקטת על שמריה, והיא משנה את תמונת סביבתנו החומרית בקצב מסחרר. שינויים אלו מחדירים תזזית מתמדת בחברה האנושית. למרות שהתמורות הן ב"חומר", יש להן השפעה גם על הרוח.

חלוקות הדיעות בין החוקרים האם רשת הפייסבוק שייכת לעידן הישן של האינטרנט או פותחת תקופה חדשה. יש הסבורים שהפייסבוק חוללה מהפיכה של ממש. בזכות פייסבוק ויתר הרשתות החברתיות הפך האינטרנט ממאגר מידע ענק שיש בו הכל – מטוב ועד רע – למגרש חברתי אדיר. כולם מתקשרים עם כולם, עם קרובים או רחוקים, עם מכרים או זרים. זוהי מהפיכה חברתית שהשלכותיה יתבררו בהמשך. בין כה וכה, אין כל פלא שפייסבוק קוסמת כל כך לבני הנוער שצמאים לקשרים חברתיים.

ג. "סכנות" הפייסבוק

לאחרונה, כבר החלו להתפרסם מאמרים על ה"סכנות" של הפייסבוק:

  1. חשיפת הפרטים האישיים ברשות הרבים (שם, כתובת, גיל, העדפות) מקילה על "פושעי האינטרנט" להגיע לקורבן שלהם ולצוד אותו.
  2. ילדים קטנים (בני 9-10) פותחים חשבון בפייסבוק. אין זה מקומם.
  3. בנות צעירות "מדגמנות" בפייסבוק (מעלות תמונות חושפניות של עצמן), על מנת "למכור" את עצמן ולרכוש פופולאריות. כך, הן מקוות, יצליחו לרכוש "חברים" רבים.
  4. יש אפילו כאלו שמוסרים/ות את התמונה שלהם לריטוש בפוטושופ (= שינוי התמונה באמצעים טכנולוגיים על מנת לשפר את המראה שלהם), על מנת להיראות נאים/נאות יותר. פייסבוק מעודדת התחזוּת.
  5. ועל כולם: בזבוז הזמן. מקובל לטעון שבני נוער רבים מבלים בפייסבוק כ-5 שעות ביום, אפילו במהלך שנת הלימודים. סקר קצר שערכתי בקרב בני נוער העלה תוצאה זהה. יוצרי הפייסבוק מציעים אין סוף אפליקציות על מנת להשאיר את המשתמש כמה שיותר זמן בפייסבוק. במונחי השימוש בפייסבוק, 5 שעות זה עדיין איננו מוגדר כהתמכרות אלא כשימוש "סביר" ונורמאלי. כמובן, יש הסבורים שזה אינו בזבוז זמן אלא ניצול לגיטימי של הזמן למטרות חברתיות. מה לי שיחה בנייד מה לי תקשורת באמצעות פייסבוק. אבל קיימות גם תופעות קשות יותר, של התמכרות למשחקים שהפייסבוק מציע למשתמשים שלה.

ד. אובדן הפרטיוּת

למרות חומרתן של הסכנות שמנינו לעיל, הן אינן העיקריות. הסכנה העיקרית היא שחיקת ערך הפרטיוּת. ליתר דיוק, אובדן הפרטיות לטובת החברתיות.

פייסבוק מעודדת את המשתמשים הצעירים לחשוף את עצמם בפני כולם, לדווח על כל מה שעובר עליהם, לספר על חוויותיהם האישיות, להעלות את אלבום התמונות שלהם. אין פרטיוּת, אין אינטימיוּת.

בעיני התורה, הפרטיות היא ערך. הרב ד"ר איתמר ורהפטיג בספרו "צנעת אדם" מעלה הבחנה חשובה בין הגישה של מערכת המשפט לפרטיוּת לגישה של התורה. בעיניים משפטיות, הפרטיוּת היא זכות קנין. לכן, מערכת המשפט מגינה על הפרטיוּת של האדם לבל תיפגע על ידי זולתו. אבל, ככל זכות קנין, יכול האדם לוותר עליה ולהפקיר אותה. כשם שרשאי אדם להעלות מזוודה מלאה שטרות לראש מגדל גבוה ולפזר את כל תכולתה ברוח, כך רשאי אדם לוותר על פרטיותו ולהפקיר אותה. אבל בעיני התורה, הפרטיוּת איננה זכות קנין בלבד אלא גם ערך: ערך הפרטיוּת.

מנין שהפרטיות היא ערך על פי התורה? גדרי הצניעות בתורת ישראל – הצניעות במשמעותה המצומצמת (צניעות בינו לבינה) והצניעות במשמעותה הרחבה (אורח חיים צנוע ולא ראוותני) – מלמדים על היות הצניעות ערך ולא רק זכות. חובת הנשים להתלבש בצניעות איננה נובעת רק מהחשש להכשיל גברים או מהפגיעה ב"רגשות הציבור" אלא גם מהערך העצמי של הצניעות, הקשורה לערך הפרטיוּת. לגבי הלכות צניעות אחדות, חז"ל קבעו שאיסורן הוא גם בחדרי חדרים. כך גם ביחס לצניעות במשמעותה הרחבה (= קיום אורח חיים צנוע). מובא בחז"ל (מכות כד א): "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. עשות משפט – זה הדין. אהבת חסד – זה גמילות חסדים. והצנע לכת – זה הוצאת המת והכנסת כלה. והלוא דברים קל וחומר: ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא – אמרה תורה: 'והצנע לכת', דברים שדרכן לעשותן בצנעא – על אחת כמה וכמה". פירוש: אפילו ביחס להוצאת המת ולהכנסת כלה, שהן מצוות בעלות אופי פומבי, נדרש האדם לקיימן ב"הצנע לכת", בלי להתבלט ובלי להתפרסם, על אחת כמה וכמה יתר מצוות התורה. התורה מתנגדת להחצנת העשייה האנושית, גם כאשר היא חיובית.

אם הפרטיות היא ערך, אין היתר לאדם לוותר עליה, למעט במקרה של צורך גדול. בהתנהגות שבשגרה אסור לאדם לחשוף את עצמו בפני רבים, למסור להם את פרטיו האישיים ולשתף אותם בחוויותיו האינטימיות.

ה. פרטיוּת מול חברתיוּת

שמא תאמר, הוויתור על ערך הפרטיות בפייסבוק מוצדק מפני ששכרו בצידו: רווח גדול בתחום החברתי, שגם הוא ערך: ערך החברתיוּת. אכן, בני נוער רבים מוכנים להקריב ערכים טובים וחשובים עבור ערך החברתיות. אבל הראי"ה קוק לימדנו (מידות הראיה, צניעות) שבגלל חשיבותה של הצניעות, נדחים מפניה "דברים שהיו טובים מצד עצמם" (= ערכים), כמו תקשורת חברתית פתוחה בין המינים. הוי אומר: בהתנגשות בין הצניעות לחברתיות, גוברת הצניעות. אפשר לשער שגם הענף המקביל: "הצנע לכת" במשמעותו הרחבה גובר על החברתיוּת.

לאמיתו של דבר, ביחס לפייסבוק איננו צריכים להזדקק לסוגיה החשובה של התנגשות בין ערכים, מפני שהחברתיוּת שפייסבוק מציעה היא חברתיוּת מדומה. הספורט של צבירת כמה שיותר חברים, וחברים של חברים, יוצר רשימה ארוכה של שמות חברים שמעניקה אשלייה של קשרים חברתיים אינטנסיביים, אבל אין מאחוריה כלום. יש הסבורים שזהו פיתרון אידיאלי עבור בני נוער שמתקשים ביצירת קשרים חברתיים רגילים. פייסבוק מאפשרת להם לחוש השתלבות בחברה של בני גילם. אולי. אבל, זוהי בועה שסופה להתפוצץ. יום אחד יגלה הנער שהוא בודד לחלוטין. רשימת מאות ה"חברים" היא וירטואלית, ואין לה אחיזה במציאות.

החברתיות שמציעה פייסבוק היא שטחית. אין יותר שטחי ורדוד ממנה. מרבית התקשורת המילולית בנוייה ממשפטים סתמיים (= חסרי עומק) וקצרים (בני מילים בודדות. בממוצע 3-5 מילים). זה קיים במידה זו או אחרת במרבית דרכי התקשורת החברתית באינטרנט, אבל זה הולך ומתעצם ברשתות החברתיות.

בפרקי אבות נאמר: "קְנה לך חבר". המונח "קְנה" מלמד שדרושה השקעה על מנת לרכוש חברים. ולא די בפתיחת חשבון בפייסבוק, העלאת כמה תמונות אינטימיות והזמנת חברים. ובדרך רמז נוסיף שהמשנה אומרת "קנה לך חבר" ולא חבר של חבר של חבר.

סיכום: פייסבוק דוחפת לוותר על ערך הפרטיות לטובת חברתיות מזוייפת או מדומה. הנזק הוא כפול: פגיעה בפרטיוּת ופגיעה בחברתיוּת.

ו. "רחוב ללא מבוגרים"

על תופעה מענינת הצביעו כמה מחנכים שנחשפו לפייסבוק של תלמידיהם: תלמידים העלו תמונות שבה הם נראים במצבים לא צנועים עם חברותיהם (לא מדובר באי הקפדה על מידת חסידות אלא בזלזול מופגן בהלכות צניעות בסיסיות). והשאלה נשאלת: לרוב נוהגים בני נוער להסתיר התנהגות מעין זו, אף נער לא יצהיר בגלוי שהוא איננו שומר על קלה כבחמורה. אם כן, מדוע בני הנוער לא חששו להיחשף בצורה כזו, היכן נעלמה הבושה שלהם?

התשובה היא שפייסבוק ודומיה הן "רחוב ללא מבוגרים" (תודה לרב אלי שיינפלד על המונח הקולע). בדרך כלל במקום שנמצאים מבוגרים, מקפידים בני הנוער על נורמות סבירות של התנהגות. באופן מודע ובלתי מודע הם נענים לציפיות הרוחניות והמוסריות של המבוגרים. גם אם נכנה את התגובה הזו "בושה" (הם מתביישים מהמבוגרים), אין לפסול אותה. הבושה היא אחד המנגנונים החשובים המסייעים לאדם להתגבר על יצריו. ללא בושה, עלול האדם להתדרדר מטה-מטה עד לתהומות של טומאה ועוון. "אמר עולא: לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר: הובישו כי תועבה עשו, גם בוש לא יבושו" (שבת קיט ב). הם עשו תועבה, אבל חמור מזה – הם לא התביישו. לכן לא היה מעצור להתדרדרותם. לעומת זאת, "כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו – מוחלים לו על כל עוונותיו" (ברכות יב ב). יש מי שמתבייש מריבונו של עולם ויש מי שמתבייש מעינם הפקוחה של המבוגרים. בהעדר בושה – אין מעצור, לא לפני הכישלון ולא לאחריו.

המרחב האינטרנטי בפייסבוק, שבו מבלים בני הנוער שעות רבות ביום, הוא כעין "רחוב ללא מבוגרים". פייסבוק מאפשרת להם להימלט מעינם הפקוחה של המבוגרים. הם חשים שם "בטוחים", לכן הם מרשים לעצמם להתחכך עם ה"גבולות" ואף לפרוץ אותם ללא בושה.

קיימים מרחבים חברתיים נוספים שהם רשות פרטית של בני הנוער. כגון: תנועות הנוער, שחברים בהן בני נוער בלבד והן מנוהלות על ידי בני נוער. אבל לתנועות הנוער יש מעלה גדולה מאוד: הן מציעות לבני הנוער חברתיוּת עשירה שהאפיק המרכזי שלה הוא אידיאליסטי. בתנועת נוער מחנכים לאידיאלים, מדברים אידיאלים ומגשימים אידיאלים. לעומת זאת, פייסבוק היא פלטפורמה לתקשורת חברתית בלבד, והיא משמשת עבור בני הנוער רבים כמפלט חברתי מהמבוגרים.

ז. מעוּרבוּת מבוגרים בפייסבוק של בני הנוער

לכן, יש הרבה מן ההיגיון בקריאת מחנכים אחדים להורים ולעמיתיהם המחנכים שלא להפקיר את השטח (= הפייסבוק) אלא לגלות נוכחות גם בפייסבוק. עצם נוכחות המבוגרים עשוייה להשפיע לברכה על איכות התקשורת של בני הנוער בפייסבוק, גם מבלי שיזדקקו המבוגרים לפיקוח צמוד ולהתערבות פעילה.

האין חשש שנוכחות המבוגרים תיתן לגיטימציה לפייסבוק? זוהי שאלה עקרונית שנשאלת מחדש בכל פעם שנפתח מוקד בילוי "בעייתי" המיועד לבני נוער: האם לפסול אותו, להחרים אותו ולהפקיר את השטח, או לגלות נוכחוּת למרות החשש שזה יעניק לו לגיטימציה כלשהי? התשובה תלוייה בהיקף התופעה ובחומרתה. ברור שהיה עדיף לוּ בני הנוער היו מדירים את רגלם מפייסבוק או מצמצמים את השימוש בה בצורה משמעותית, ומשקיעים במקום זאת את זמנם באפיקים יותר יצירתיים. אבל, מאחר שרבים-רבים מבני הנוער "שורצים" בפייסבוק, נכון להמליץ למבוגרים לגלות בה נוכחוּת על מנת להשפיע על האווירה השוררת בה.

ח. הטכנולוגיה – כלי או תוכן?

הערה לסיום. מקובל לומר שהטכנולוגיה היא בסך הכל כלי, מכשיר ניטראלי, שאופן השימוש בו קובע את ערכו. אם נשתמש בו בצורה חיובית – הוא חיובי, ואם נשתמש בו בצורה שלילית הוא שלילי. נדמה שקביעה זו איננה מוסכמת. יש הסבורים שהמדיה משפיעה במידה ניכרת על התוכן. לדוגמה, האינטרנט עיצב שפת התקשרוּת קצרה ודלה, ופייסבוק דוחפת לשחיקת הפרטיוּת ולרדידוּת חברתית. ימים יגידו מה יהיו עומק והיקף השפעתם על החברה האנושית. שאלה בסיסית יותר היא, האם הנטייה לגלובליזציה של החברה המערבית היא זו שיצרה את האינטרנט, או להיפך: האינטרנט יצר את "הכפר הגלובלי".

לכל הדיעות, האינטרנט מאיץ תהליכים תרבותיים רחבים. לכן, אין להתייחס אליו ככלי בלבד אלא גם כ"תוכן" המשפיע על התרבות האנושית. מסקנה זו מחייבת אותנו שלא להיסחף אחרי כל חידוש טכנולוגי – למלא אותו בתוכן חיובי ולדהור אחריו – אלא לגלות זהירות. תחילה, ומה עלינו לנתח מה עשוייה להיות השפעתו (ארוכת הטווח) על התרבות האנושית. לא תמיד יש לנו אפשרות לדחות חידושים טכנולוגיים או לחסום אותם, ואנו נאלצים להשתלב בהם, אבל הזהירות והמתינות יהיו אז נר לרגלנו.

הרב אלישע אבינר, ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

פייסבוק – הפנים שלא הכרתם

"הי יוסי, מה הענינים? מה עשית בחופש הגדול?". "הייתי בפייסבוק". אם אתם לא רוצים להיקלע לשיחה הזויה כמו זו אצל ילדיכם, חשוב שתכירו מעט במה מדובר.

הרשת החברתית כבשה את העולם. היכולת לאסוף מעגל חברים ולתקשר איתם בצורה מילולית וויזואלית, כולל פתיחת מְעֵין אתר אישי שאפשר להעלות אליו תמונות וסרטונים, הפכה לגורם משיכה אטרקטיבי, הממגנט אליו מאות מיליונים בעולם לשעות אינספור. הפייסבוק, למשל, מדורג כגורם התמכרות דרגה 5, בעוד שהאינטרנט רק 3. אך מעבר להיותו בולען זמן אדיר, הוא גרם לצעירים רבים 'להעתיק' את החיים מהמציאות אל הרשת, לְמַקוֹם שרוב התוכן שלו סתמי ושטחי, במקרה הטוב, ושלילי ולא צנוע, במקרה הרע.

מה צריכה להיות עמדתנו כהורים אל הפייסבוק?

אם בידכם למנוע מראש מילדיכם להיכנס לזה – עדיף. עודדו אותם לצאת ולפגוש חברים פנים אל פנים ולא ל'קשקש' בלי סוף עם אנשים שמעולם לא פגשו ולכנות אותם 'חברים'. אם הילדים כבר עמוק בפנים – מומלץ להגביל את זמן הגלישה בפייסבוק, וגם להתנות את כניסת הילדים לפייסבוק בסיום מטלות בסיסיות (בבית ובלימודים).

כדאי לדבר איתם גלויות על היתרונות והחסרונות שקיימים בפייסבוק. להתעניין מה מושך אותם בו ולשאול מה הם מפיקים ממנו. לדבר איתם על מושג ה'חברוּת', על המשמעות שלו בחיים, ועל מה שעשה לו הפייסבוק, ולחשוב ביחד על דרכים להשיג מה שהפייסבוק נותן גם באמצעים אחרים.

ולסיום – לתשומת ליבם של ההורים לילדי כיתות ד,ה,ו – ילד מתחת לגיל 13 אינו יכול להירשם לפייסבוק, אלא אם ייתן הצהרה שקרית על גילו. ומה לגבי הילד שלכם?

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

הפייסבוק והנוער הציוני-דתי: אתגרים ודרכי התמודדות

בשנה האחרונה פרץ הפייסבוק לחיי הנוער הציוני-דתי. במחקר גישוש שערכתי בחודש שבט (תש"ע) בכעשרים בתי ספר: בבתי ספר המכונים 'תורניים' דווחו  מהתלמידים והתלמידות על שימוש קבוע בפייסבוק, ובבתי ספר רגילים דווחו 70%-80% על שימוש קבוע בתוכנה.

המון הורים פונים במבוכה לשאול מה זו התוכנה ומה כדאי שתהיה המדיניות המשפחתית לגביה. בשבועות הקרובים ננסה להסביר בתמצית מהו הכלי ומה הם שימושיו. נפתח הפעם בעובדות.

סקירה עובדתית

הפייסבוק הוא רשת חברתית שהוקמה לפני כשש שנים (ב-2003) על ידי סטודנט בארה"ב שרצה לאפשר לסטודנטים להכיר איש את רעהו. שמו (פייסבוק = Facebook) מעיד על מטרתו – להיות ספר של פרצופים, מקום בו אדם יכול להציג תמונות של עצמו ויכול לצפות בתמונות של חבריו. בחודש שעבר הודיע מייסד החברה (מרק צוקרברג) כי יש בעולם כבר 350 מיליון חברים בפייסבוק. התוכנה מאפשרת לכל אחד לפתוח באינטרנט "קיר" עליו הוא תולה תמונות שלו, מעלה הגיגים קצרים שלו, מצרף סרטונים על עצמו ועוד. כל משתמש צובר "חברים", כלומר אנשים שנותנים לו הרשאה לצפות בקיר שלהם, שמאפשרים לכתוב תגובות על הקיר שלהם ביחס לתמונות שהם העלו ולהפך. התוכנה מחפשת מיוזמתה שמות שנראה לה שגם אתה מכיר ומעודדת אותך להציע גם להם 'חברות'. בקיר ניתן להעלות תמונות קבוצתיות ולכתוב ליד כל דמות בתמונה את שמה, ניתן להכניס שֵם של כל אדם בעולם ולקבל תשובה האם יש לו 'קיר' ולהציע לו חברות' ועוד. ברגע שאדם נכנס לקיר שלו, הוא רואה את תמונותיו, את הדברים שאחרים כתבו לגביו ולגבי תמונותיו, את התגובות לתגובות וכן הלאה. התגובות הן לעתים קרובות אמירות קצרות ואישיות, הומוריסטיות או ציניות. כל אחד יכול לראות כמה 'חברים' יש לכל אחד אחר, ועל העמוד הראשי שלו מופיע מספר החברים שהוא כבר צבר (נניח: 352) ואת התמונות הראשיות של כולם.

סוף דבר, ילדנו שוהים שם שעות רבות כדי להסתכל מה כתבו ליד התמונות שלהם, לעיין בתמונות חדשות של חברים (וחברות…) לשוטט בתוכנה כדי להתבונן בתמונות של חברים של חברים (דבר שניתן לעשות ללא הגבלה) ועוד. היות וכל אחד יכול להעלות סרטונים קצרים של עצמו (מהמסיבה במוצאי שבת האחרונה ומכל אירוע אחר) הם גם מקדישים זמן כדי לצפות בסרט יום ההולדת של מיכל ובמסיבת הגיוס של דני, וכדי לקרוא את התגובות שכתבו חברים על הסרטון. לפעמים סתם מעניין להישאב לתוך המרחב האין-סופי של הפייסבוק, לעיין בתמונות של אנשים, לראות מי הם חבריהם, וחוזר חלילה.

עד כאן תיאור קצר ופשטני, אותו נעמיק באמצעות כמה נתונים נוספים: על הקיר שלך מתבצע "הזנת חדשות" (news feed). כל פעם שתפתח את הקיר שלך תעודכן במה שעשו כל מי שמוגדר כחבר שלך: מי העלה תמונה, מי כתב תגובה, מי העלה סרט של אירוע בו נטל חלק, מי הצטרף לאיזה קבוצה ועוד. היות ורוב חבריך פעילים ברשת, הקיר בדרך כלל מוצף בהמון ידע חברתי חדש.

במקביל, אנשים רבים יכולים להתאחד כקבוצה סביב עניין בכל מכנה משותף בעולם – זמר או שחקן, קבוצת כדורגל או להבדיל בוגרי ישיבה מסוימת. כל אחד יכול להצטרף לרשתות. האתר מאפשר לך לעיין בכל הרשתות (כלומר, קבוצות חברתיות) הפעילות: זו יכולה להיות אוהדי שחקנית מסוימת, לוקי מחלה מסוימת ומה לא. הקבוצה יכולה לנהל לוח משותף (כלומר, יש גם קיר לקבוצה ולא רק לאנשים בודדים), כגון קיר של כיתה מבית ספר, של אוהדי קבוצת כדורגל וכן הלאה.

——————

הפייסבוק: יתרונות וחסרונות

כבכול כלי, קובע מה עושים איתו. נפתח במצבים בהם טומן הפייסבוק בחובו יתרונות: הדוגמא הפשוטה ביותר היא זוג צעיר הנמצא בנכר בשליחות האומה – עת המשפחה הנרחבת נותרה בארץ. דרך התוכנה יכולים שני הצדדים להציג תמונות של אהובים מרוחקים. באמצעותה יציגו השליחים תמונות 'יום ההולדת' של הנכדה – להנאת הסבתא שברעננה. במקביל, ענפי המשפחה בארץ יעלו תמונות של אירועים משפחתיים שהשליחים פספסו כמו אירוסין ושבת משפחתית. כן יכול כל צד לצרף תגובות ליד התמונות ("איך היא גדלה…"), לקרוא תגובות של שאר בני המשפחה הגרים במקומות אחרים בעולם, להגיב לתגובות וחוזר חלילה. דוגמא אחרת, פחות דרמאטית, היא כיתה בארץ שסיימה תיכון והתפזרה, כל בוגר לדרכו. הכיתה יכולה לפתוח "קבוצה" בה יעדכן כל אחד בנקל את שאר החברים בקורותיו, יציג את תמונותיו וכו'.

ברם, ישנם חסרונות רבים לכלי, כלפיהם יש להיות מודעים. חלקם חסרונות כלליים, אשר אינם ייחודיות לתוכנה זו, אף כי בולטים בה מאוד. כוונתי בין השאר ל:

  • 1. התמכרות: ילדינו 'נשאבים' לשם במשך שעות, יותר מאשר בהרבה תוכנות אחרות. התוכנה מחוללת אצל הצעירים בולימיה מקוונת, עת נער בתמימות אומר כי בכוונתו לבדוק את הפייסבוק שלו "רק לכמה דקות", וכעבור ארבע וחצי שעות הוא עדיין בתוכה;
  • 2. צניעות: הרבה מהפרסומות המעטרות את האתר אינן צנועות. מה עוד שהנוער שלנו, אשר רובו לומד במוסדות נפרדים, לראשונה יכול לשבת שעות ולעיין באלבומים של בנות ולהפך.
  • 3. פרטיות: כלל ראשון ברשת זה לא לחשוף פרטים אישיים כמו שם, בית ספר וכו'. בפייסבוק זה עובד הפוך: אתה חייב לגלות את שמך, מקומות לימוד ובילוי כדי שחבריך ימצאו אותך ויציעו לך חברות. המידע הכי פרטי על ילדינו נתלה לעיני כול ברשות הרבים.

——————

בעיות מהותיות

אך עיקר המוּדעות נדרשת כלפי חסרונות ייחודיים הקשורים דווקא לתוכנה זו. מבין שלל הבעיות, נתמקד כאן בשלוש עיקריות:

  • א. אמור לי מי הם חבריך: התרבות שהתפתחה סביב התוכנה מעוותת לגמרי את מושג החברות. לכאורה, הגולש צובר 'חברים' (כולם רואים שיש לך כבר 234 חברים! אתה אהוד!) בפועל, מדובר במשהו מלאכותי שאין בינו ובין חברות אמתית ולא כלום. במבט יותר מעמיק: האתר מציע מענה לבדידותו של האדם המודרני, מענה שאינו אלא אשליה וירטואלית. במקום לשבת שעות מול המסך ולצבור 'חברים', עדיף לקיים שיחות עמוק עם חברים אמיתיים. מה רב המרחק בין חברות משמעותית ובין המכונה 'רשת חברתית' הלוכדת אותך ברשת מבלי להציע חברות ממשית. מי שחבר עם שלוש מאות איש אינו חבר עם איש.
  • ב. הרבה פייס בלי בוק: למרות שיש לתוכנה קיבולת אדירה (ניתן להעלות לתוכה תמונות וסרטים בעלי משקל כבד) אין בה אפשרות להעלות מאמרים ודברי תוכן משמעותיים. מתכנניה כלל לא העלו על דעתם שנרצה לקרוא יותר מאשר כמה שורות של תגובה צינית על תמונתך… התוכנה מאפשרת בעיקר העלאה של תמונות ולצדן מבזקי מידע קצרצרים. היא מכוונת אותך לעיסוק שטחי ורדוד בהווי חבריך. כלשון כותרת סעיף זה: יש בה הרבה פייס (קרי תמונות ופרצופים), אך אין בה בוּק (כלומר, מאפיינים של ספר).
  • ג. בוק מלאכותי: בתחילה אנשים נהגו לשתף אחרים בפייסבוק בתמונות שהם בין כה צילמו. לקחו תמונות מטיול חנוכה של החברה באילת והעלו אותן לתוכנה כדי שכולם יצפו. אך מזמן אין מסתפקים בשיתוף בתמונות טבעיות מזדמנות. כיום ניתן לראות צעירים המצטלמים במיוחד בשביל הפייסבוק שלהם. מתלבשים בצורה מסוימת, הולכים למקום 'מדליק' ובעיקר נעמדים בפוזה (צורת עמידה) מסוימת, כדי להצטלם לקיר שלהם בפייסבוק. חלק לא קטן מהתמונות (גם של ילדינו) אינן משדרות צניעות, אפילו במבט העיניים ותנוחת הגוף (תופעה הקשורה לתודעת דימוי הגוף המתעצמת בגיל זה). לנגד עינינו מתפתחת תפיסה המשדרת כי הדרך להציג את עצמך היא על ידי תמונותיך. כרטיס הביקור שלך הוא רק הבוק (book) שלך והלוק (look) שלך, ולא מידותיך ומעשיך. העובדה שמישהו מצטלם במיוחד למטרה מסוימת אינו נורא. אך כאן מתפתחת תרבות שלמה המבליטה רק את התמונה, המלמדת לייחצן עצמך באמצעות המראה והלבוש שלך בלבד. התוכנה 'מחנכת' אותך כי תפקידך אינו לבנות את מידותיך ותכונותיך אלא לייחצן את תמונותיך ולצבור חברויות דמיוניות.

המלצה למדיניות משפחתית

בעיני, החסרונות גוברים על היתרונות. רוב ילדינו אינם משתתפים בכלי כדי לתקשר עם בני משפחה מעבר לים אלא כדי לשמור על קשר 'חברי' עם שכנים שראו לפני דקה בהסעה מצד אחד, או עם 'חברים' שבקושי מכירים מצד שני. רובם משתמשים בתוכנה באופן המבליט את חסרונותיה ולא תוך ניצול יתרונותיה.

סיכומו של מאזן: כל עוד ניתן לשכנע את הילד לוותר על התוכנה, זה עדיף בהרבה. באם מגיעים למצב בו כל חבריו נמצאים שם ואתם חשים כי חינוכית אין זה ראוי להמשיך למנוע זאת ממנו, נדרשות שלוש פעולות משלימות המהוות תנאי מינימאלי לשימוש בתוכנה:

  • א. הסברה ושיחה גלויה מתמשכות על מאפייני התוכנה ומשמעויותיה. התפקיד ההורי אינו מסתיים במתן אישור (או בסירוב). עיקרו טמון בדיאלוג מתמשך הנועד לאפשר בירור משותף של חזון וערכים, אשר ילוו את הילד גם כשיימצא הרחק מנוכחותם המנחה של הוריו.
  • ב. קביעת זמן שימוש יומי מרבי. כאמור, התוכנה מהווה אבן שואבת המפתחת 'בולימיה מקוונת'. יש כאן הזדמנות חשובה לחנך את ילדנו להציב גבולות ולשמר עצמאות תרבותיות, בין היתר בעובדה שאני שולט בתוכנה ולא חלילה להפך. הגבלת הזמן יכולה להיעשות גם באמצעות תוכנות ההגנה כמו 'רימון' (בין בעזרת 'משתמש' אחר להורים ואחר לילדים, ובין באמצעות ה-'תזמונטו'). כן יש להגדיר איזה סוג תמונות אתם מרשים להם להעלות, והאם אתם מרשים חברויות עם בני המגדר השני.
  • ג. הצטרפות כחבר. ברגע שהילדים חברים בפייסבוק, מומלץ גם להורים להצטרף ולהיות חברים של ילדיהם. זאת כחלק מגישה של 'נוכחות הורית' (ברשת!). באופן זה ניתן להיפגש עם תחביביו וחבריו ולהמשיך לשוחח על כך איתו גם בשיחות ישירות. אגב, לעתים ניתן להגיע לשיחות משמעותיות בין הורה לילד גם באמצעות התכתבות מקוונת.

סוף דבר, הפייסבוק היא תוכנה אשר עבור רבים מעודדת תפיסה מוחצנת. עדיף לשכנע את הילדים לוותר על השקיעה בתוכה. אך באם הם שם, תפקדינו לנצל את ההתמודדות החינוכית איתה כדי להעמיק את הקשר הפנימי שלנו עם ילדנו, ואת הקשר שלהם עם עולמות תוכן משמעותיים אשר במרכזם תפיסת חיים עמוקה.

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

 

על הורים, ילדים, והפייסבוק שביניהם

"הי יוסי, מה הענינים? מה עשית בחופש הגדול?". "סבבה. הייתי בפייסבוק". אם אתם לא רוצים להיקלע לשיחה הזויה (ואמיתית! שמעתי במו אוזניי) כמו הנ"ל אצל ילדיכם, כדאי לנקוט בכמה אמצעים. אך לפני כן כמה מילות הקדמה, לטובת חלק מההורים שבשבילם פייסבוק זה – "נו…משהו מהאינטרנט…".

ובכן, פייסבוק הוא אתר אינטרנט אמריקאי שנועד להיות רשת חברתית. הוא הוקם על ידי סטודנט יהודי אמריקאי בן 19 בשם מארק צוקרברג, שבזכותה הפך להיות המיליארדר הצעיר בעולם. האתר זכה להצלחה מטאורית ותוך שש שנים בלבד מהקמתו הוא מונה 350 מיליון משתמשים רשומים. בארץ הוא האתר השלישי בפופולאריות שלו, עם 2 ורבע מיליון משתמשים בשבוע (60%! מכלל הגולשים בארץ), והפופולאריות שלו רק גוברת. בחודשים האחרונים הוא הפך לטרנד הלוהט אצל הנוער הדתי ושיעור המשתמשים בו מגיע לעשרות אחוזים.

המובן המילולי של 'פייסבוק' הוא 'ספר הַפָּנִים', כיוון שהוא מאפשר לכל אחד ליצור מעין ספר בו הוא מציג לכולם את פניו וחושף לפניהם את עולמו. המשתמש יוצר לעצמו מעין אתר אישי בסיסי, בו הוא רושם פרטים אישיים, ומעלה אליו תמונות וסרטונים קצרים. האתר משמש כרשת חברתית ומאפשר לגולש להצטרף לקבוצה חברתית לה הוא משתייך (בית ספר, מקום תעסוקה, מתעניינים בתחביב מסוים, אוהדים של דמות או של רעיון כלשהו, או כל מאפיין אחר) ולתקשר עם שאר חברי הקבוצה. פייסבוק מאפשר למשתמש לצרף משתמשים אחרים להיות 'חברים' שלו, ובכך הם מקבלים הרשאה לצפות בדף שלו, ולהגיב לתמונות ולחומרים שנמצאים שם. בדף האישי של כל אחד תוכלו למצוא (אם רק זכיתם להיחשב כ'חברים' שלו), את כל הדברים שהוא וחבריו רשמו, הגיבו ואמרו זה על זה.

העניין הוא שפייסבוק כבר מזמן אינו עוד אתר. הוא תופעה חברתית ישראלית וכלל-עולמית. נקודה. יש לו כוח ממגנט אדיר והיכולת שלו לשאוב אליו אנשים עולה על כל אתר או אמצעי מדיה אחר שהכרנו קודם. לא נוכל במסגרת זו לנתח את סוד קסמו ויתרונותיו מחד, וגם לא את רשימת הסכנות שהוא מציב, מאידך. בכל זאת ניגע בכמה דברים על רגל אחת. בעוד האינטרנט מדורג כגורם התמכרות רמה 3, הפייסבוק נמצא ברמה 5. הוא בולען זמן אדיר, ומצוי מאוד שכניסה חטופה מסתיימת אחרי כמה שעות. רוב השימוש הוא סתמי ושטחי, ומתמקד בהתקשקשויות אינסופיות, עדכוני הפרופיל האישי, העלאת חומרים אליו ובתגובות על של אחרים, ובמשחקים ואפליקציות שונות. עם זמן, ממש בלי לשים לב, הפך פייסבוק מכלי שנועד לשקף את החיים, למוקד החיים עצמו. רבות מהתמונות שבו אינם צוהר לחוויות מהחיים, אלא אנשים מצטלמים מראש ב'פוזות' מיוחדות רק כדי להעלות את הדברים לפייסבוק. האתר ממומן על ידי פרסומות, וביקור תמים בפרופיל של חבר מהישיבה התיכונית עלול לחשוף אותך לפרסומת צבעונית למועדון לילה. לנוער דתי החי בחברה נפרדת רוב זמנו, אך גם למי שנמצא בחברה מעורבת, פייסבוק הפך את הזמינות ואת רמת החשיפה אל המין השני לגבוהה ביותר. בעולם הוירטואלי המחיצות נופלות בקלות, ויצר המציצנות, הסקרנות וחיפוש החוויות, דוחפים בני נוער למקומות שלא היו מגיעים אליהם בעולם האמיתי. הפייסבוק מפתה לצרף עוד ועוד חברים ומעניק לך תחושה של שייכות ומקובלות, אך בפועל הוא משחית את מושג החברות בכך שהופך אותה ממערכת יחסים ממשית למשהו טכני ושטחי שתלוי בהקלקה כפולה על העכבר בלבד. משאבי הזמן והנפש שהפייסבוק לוקח מן האדם בוודאי באים על חשבון החיים האמיתיים והיכולת להתקדם ולפתח קשרים עמוקים. רק נעיר שבכל הנ"ל לא נגענו כלל בבעיות כלליות של רשת האינטרנט שהפייסבוק רק העצים (גניבת זהות, אפליקציות המנסות 'לצוד' את כתובת המייל שלנו לצורך שליחת דואר-זבל אלקטרוני, האפשרות של כל מופרע וסוטה לשטוח את עולמו ולהזמין אותנו להיכנס אליו ועוד). לסיום רק נציין שבני נוער רבים מצטרפים אל הפייסבוק, לא מתוך מחשבה ובחירה, אלא כתוצאה מהלחץ החברתי ותופעת העדר – "מה עוד אין לך פייסבוק? די, אתה צוחק עלי. כ-ו-ל-ם בפייסבוק!".

מה צריכה להיות עמדתנו כהורים ביחס לפייסבוק?

באופן כללי, גלישה ברשת בכלל היא דבר הדורש מהורים שלא רוצים להפקיר את ילדיהם לחסדיו של האינטרנט, היערכות מתאימה, אך השימוש החדש בפייסבוק העצים את הצורך בהתמודדות בכמה רמות.

ההמלצה ראשונה להורים היא: אם בידכם למנוע מראש מילדים להיכנס לתוך העניין הזה – עדיף. עודדו אותם לצאת ולפגוש את החברים פנים אל פנים ולא ל'קשקש' בלי סוף עם הרבה אנשים שמעולם לא פגשו ולכנות אותם 'חברים'. ייתכן שכרגע הם יתעצבנו עליכם, אבל בגיל עשרים הם עשויים לבוא ולהודות לכם על שהענקתם להם במתנה עוד שלוש שנים לחיים…

אם הם כבר עמוק בפנים ולא ניתן לעצור זאת – מומלץ להגביל את זמן הגלישה בפייסבוק (אם אתם מחוברים דרך רימון – מסלולי הגלישה העליונים שלו לא מאפשרים כלל שימוש בפייסבוק, ובתחתונים השימוש אפשרי עם סינון ברמות שונות. אם אתם משתמשים בסיסמא כדי להוריד את הרמה ולאפשר שימוש, הגדירו מראש במחשב זמן קצוב).

אפשר להתנות את כניסת הילדים לפייסבוק בסיום מטלות בסיסיות (שיעורי בית, התכוננות למבחן, סידור חדר וכדו'), ולא להיות הדבר הראשון שהם עושים כשחוזרים מבית הספר… דרך אגב, ישנם הורים שמקפידים שכל הגלישה ברשת תהיה רק כאשר לפחות אחד ההורים נמצא בבית.

כדאי לדבר עם הילדים בשיחה גלויה על היתרונות והחסרונות שקיימים בפייסבוק. להתעניין מה מושך אותם להשתמש בו ולשאול אותם מה הם מפיקים ממנו, לדבר איתם על מושג ה'חברות', על המשמעות שלו בחיים, ועל מה שעשה לו הפייסבוק, ולחשוב יחד איתם על דרכים להשיג את מה שהפייסבוק נותן גם באמצעים אחרים.

נסיים בהצעה נועזת – פתחו גם אתם פייסבוק משלכם ושלחו לילדיכם הצעת 'חברות'. זה יאפשר לכם להיות נוכחים בעולמו האינטרנטי של בנכם ולהתרשם מ'חבריו' וממה שהולך ביניהם. אלא שעליכם לקחת בחשבון דבר נוסף. אל תיעלבו אם תקבלו למחרת במייל הודעה מאתר פייסבוק – 'יוסי דחה את בקשת החברות שלך'…

– תודה לרב יונה גודמן על הרעיונות

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

פייסבוק – הפנים שלא הכרתם

– הכתבה פורסמה לראשונה בעלון השבת "עולם קטן"

פייסבוק הוא אתר אינטרנט אמריקאי שנועד להיות רשת חברתית. הוא הוקם לפני כשש שנים על ידי סטודנט יהודי אמריקאי צעיר בשם מארק צוקרברג. השימוש באתר אינו כרוך בתשלום והוא מאפשר לגולש להצטרף לקבוצה חברתית לה הוא משתייך (בית ספר, מקום תעסוקה, מתעניינים בתחביב מסוים, אוהדים של דמות או של רעיון כלשהו, או כל מאפיין אחר) ולתקשר עם שאר חברי הקבוצה. המשתמש יוצר לעצמו מעין אתר אישי בסיסי, בו הוא רושם פרטים אישיים, ויכול להעלות אליו תמונות וסרטונים קצרים.

המובן המילולי של 'פייסבוק' הוא 'ספר הַפָּנִים', כיוון שהוא מאפשר לכל אחד ליצור מעין ספר בו הוא מציג לכולם את פניו וחושף לפניהם את עולמו. פייסבוק מאפשר למשתמש לצרף משתמשים אחרים להיות 'חברים' שלו, ובכך הם מקבלים הרשאה לצפות בדף שלו, ולהגיב לתמונות ולחומרים שנמצאים שם. בדף האישי של כל אחד תוכלו למצוא (אם רק זכיתם להיחשב כ'חברים' שלו), את כל הדברים שהוא וחבריו רשמו, הגיבו ואמרו זה על זה.

עם עליית הפופולאריות של האתר החלו נבחרי ציבור להשתמש בו בכדי לקדם את מטרותיהם ולהעביר מסרים לתומכיהם. הללו נרשמים כ'אוהדים' לעמוד של הפוליטיקאי המדובר ומתעדכנים באופן שוטף בהודעות רשמיות. ידוענים רבים פתחו דף פייסבוק משלהם ולשם הם מעלים תמונות ופרטים על חייהם האישיים (למשל, לפייסבוק של מייקל ג'קסון, הזמר האמריקאי שנפטר לפני כמה חודשים, רשומים מעל עשרה מיליון אוהדים. בערך כפול משל ברק אובאמה).

עד כאן הכול נשמע מעניין אך סטנדרטי. 'נו, עוד אתר באינטרנט שמושך קהל עם הייחודיות שלו'. אלא שההצלחה המטאורית של פייסבוק, וכוח המשיכה העצום שלו לשאוב אליו צעירים ומבוגרים לשעות ארוכות, מזמין אותנו להבין באופן עמוק יותר את סוד קסמו והשפעתו עלינו.

פייסבוק אינו עוד אתר. הוא תופעה חברתית ישראלית וכלל-עולמית. נקודה. הנה כמה מספרים שיעזרו לנו להבין במה מדובר. תוך זמן קצר ביותר כבש פייסבוק את המקום השביעי(!) בפופולאריות ברשת עם 350 מיליון משתמשים רשומים. בכל יום נוצרים 250,000 חשבונות חדשים. בחודש נצפים כ-65 מיליארד דפים, ונעשים 500 מיליון חיפושים. מידי יום מועלים לפייסבוק כ-14 מיליון תמונות והוא מכיל בסך הכול 1.7 מיליארד תמונות (כ-44 בממוצע למשתמש). מייקרוסופט רכשה בשנת 2007 1.6% ממניות פייסבוק תמורת 246 מיליון דולר, מה שמשקף לחברה שווי של מעל 15 מיליארד דולר. הנתונים מראים שבארה"ב יותר אנשים משתמשים בפייסבוק מאשר בגוגל. בישראל פייסבוק זינק לאחרונה למקום השלישי בדירוג האתרים הנצפים ביותר (אחרי גוגל ובצמוד לוואלה), עם 2 ורבע מיליון גולשים בשבוע שהם כ-60% מכלל הגולשים בארץ. תוך שנה אחת בלבד הוא הכפיל את מספר גולשיו, ובקצב הזה עד ט"ו בשבט הבא יהיו בישראל יותר גולשים בפייסבוק מאשר אזרחים…

"אז מה, לכל הרוחות, אנשים מוצאים שם?"

ובכן, קודם כל הוא מעניק דרך קלה ויעילה לשמור על קשר עם חברים ובני משפחה. גם כאלו שאיננו פוגשים לעיתים קרובות, ואפילו הגרים בחו"ל. הוא מאפשר לנו לשתף אותם בקלות בתמונות וחוויות בחיינו, לשמוע את תגובותיהם ולהודיע על אירועים (חתונה, הופעה, כנס פוליטי, הפגנה) ומפגשים (פעולה בסניף ביום שלישי בשש). פייסבוק מאפשר להרחיב מעגלים חברתיים על ידי יצירת קשר עם אנשים שיש לנו איתם דברים במשותף, לְאַתֵר חברים שלא ראינו שנים רבות, וגם לנהל שיחות אישיות או קבוצתיות ברשת. הוא מאפשר לגופים וארגונים לקדם את הרעיון שלהם ולרתום אליו אוהדים גם אם אין להם יכולות כלכליות וארגוניות גדולות. לאנשים עם קשיים חברתיים ומגבלות שמקשות עליהם ליצור קשר עם אחרים בחיים הרגילים הוא מעניק את היכולת לדלג מעל המשוכה הזו ולרקום חבירויות. פייסבוק משמש כלי נוח להכיר בן/ת זוג למטרות רומנטיות כולל אפשרות להתרשמות חזותית (יש היום בחורים שרצים לחפש את תמונת הבחורה בפייסבוק לפני שיגידו כן להצעה…) וקשר ראשוני בסיסי עוד לפני שמגיעים למפגש פנים אל פנים. הטכנולוגיה מאפשרת לבחור בין מגוון סוגי קשרים – גישושים, התעלמויות, חזרה לקשר, שמירת קשרים על 'אש נמוכה', היצע רחב ביותר שקשה למצוא כמותו בקשרים של פנים אל פנים. ולא שכחנו מגוון של משחקים בהשתתפות מיליוני גולשים.

וכמובן שכל זה נעשה חינם, אפילו ללא עלות של שיחת טלפון (מה שמושך במיוחד בני נוער), ובלי להזיז את עצמינו מהכיסא (מה שאטרקטיבי בכל גיל).

אלא שיש גם צד שני למטבע.

ונתחיל בקטנות. ככל שהאתר נעשה יותר פופולארי כך שימש כר נרחב לפשעים שונים.

הראשון שבהם הוא גניבת זהות. נוכלים משתמשים בפייסבוק ונוטלים זהות של אדם אחר. הם יוצרים רשת חברתית במקומו ומנצלים אותה לצרכים שונים כדוגמת בקשה לתרומות, קביעת פגישות פנים אל פנים המסתיימות בשוד, וכן איסוף מידע מקדים לעבירה, כמו תאריכי חופשות בחו"ל לצורך פריצה.

פגיעה נוספת היא שליחת 'ספאם' (דואר-זבל אלקטרוני). אפליקציות שונות בפייסבוק, המופעלות על ידי שולחי ספאם, מבקשות מהמשתמשים להכניס כתובת דואר אלקטרוני שלא כחוק. כתובות אלו מועברות לאחר מכן למפיצי הספאם העושים בהם שימוש לא חוקי לצורך שליחת פרסומות. לפני מספר חודשים הנהלת פייסבוק ניצחה בתביעה שהגישה נגד אדם גוארבז ממונטריאול, שהפעיל אפליקציות מסוג זה, וזכתה ב-873 מיליוני דולרים כפיצוי.

סוג נוסף של פשע הוא גזענות ועידוד פשעי שנאה. בפייסבוק קיימות קבוצות הקוראות לפגיעה באוכלוסיות מסוימות. לפני זמן מה הורדו מהאתר שבעה עמודים של קבוצות איטלקיות ניאו-נאציות שקראו לפגיעה במיעוטים איטלקיים ובראשם צוענים. עמוד שנפתח ב-2008 על ידי תלמיד קנדי בן 14 והכריז על ה-20 בנובמבר כעל "יום הבעיטה בג'ינג'י" הביא לעשרות מקרים ברחבי ארצות הברית וקנדה בהם ג'ינג'ים נבעטו בבתי הספר ובאוניברסיטאות, ויש עוד דוגמאות בשפע.

אלא שכל מה שמנינו עד כה הוא עוד זניח. כי יותר משחשוב מה עושים הפושעים בפייסבוק, חשוב מה עושה פייסבוק לאנשים ה'רגילים'. עיתון הטלגרף הבריטי פרסם לאחרונה מחקר לפיו היכולת הקלה ליצור קשרים והכוח הממגנט והממכר של פייסבוק מפוררים את התא המשפחתי. שימוש בפייסבוק מעלה בכמות משמעותית את מספר הליכי הגירושין ברחבי העולם. אומנם אחד מכל שמונה זוגות אמריקאים נשואים הכירו דרך הרשת, אך הצד השני קטלני לא פחות. מארק קינן, שמנהל את Divorce-Online – אתר ייעוץ בנושאי גירושין, אמר לטלגרף כי כ-20 אחוזים (!) מכל הבקשות מציינות דברים שקרו בפייסבוק כאחת הסיבות לגירושין. בתוך אלה, הסיבה הנפוצה ביותר היא גילוי אודות שיחות בעלות אופן מיני. עורכי דין לדיני אישות בארה"ב טוענים כי כמעט באחת מכל 5 בקשות לגירושים השתמשו בפייסבוק כעדות לחוסר נאמנות או כעילה אחרת לפירוק הקשר.

נוסף לזה, כבר במבט שטחי ניתן למנות לפחות עוד חמישה תחומים אחריםבהם הפייסבוק נוגע ומשאיר את חותמו.

ראשית כל הוא עניין הזמן. כמות האנשים הרבה איתם ניתן לשמור על קשר חברי, ברמה זו או אחרת, באה בודאי על חשבון המשאב החשוב – הזמן שלנו. הפייסבוק הוא בולען זמן ברמה מטורפת, ושכיח מאוד שכניסה חטופה לפייסבוק מסתיימת אחרי כמה שעות. מי שמרוויח מהעניין הוא ללא ספק המפרסמים ומנהלי האתר. פחות מזה הם מיליוני המשתמשים המפזרים בנדיבות את המשאב היקר ביותר שיש לאדם – זמן, בעוד התמורה שהם מקבלים על כך היא זניחה ביותר. עם כל הכבוד – עם 200 חברים בפייסבוק אי אפשר לקנות במכולת…

שנית, הניסיון מגלה שרוב השימוש בפייסבוק הוא סתמי, ומשמש להעברת הזמן ללא תוכן אמיתי, ממש כמו משחקי מחשב. מרבית השיחות בפייסבוק דומות למין 'סמול-טוק אינסופי'. דיבורים קטנים ותגובות חסרות משמעות אמיתית שכל מהותם הוא לשמר את החיבור, ליצור משהו באוויר, מעין אמירת 'הלו…' ממושכת ובלתי מסתיימת. מצוי מאוד שאתה שואל נער אחרי שלוש שעות גלישה בפייסבוק 'מה עשית שם?', והוא יפלוט צחקוק נבוך וימלמל משהו לא ברור אפילו לעצמו.

הדבר השלישי הוא השטחיות. השיח בפייסבוק הוא ב'גלים קצרים'. משפטים ותגובות של מילים ספורות, לא ארוכים בהרבה מס.מ.ס. אם אתם מחפשים משהו בסדר גודל של מאמר עדיף שתחפשו במקום אחר. יוצרי האתר לא העלו בדעתם מישהו שירצה להעביר מסר ארוך כל-כך ולא התאימו לכך את הכלי. ולא מדובר רק בעניין הטכני. ידועים דבריו של ההוגה האמריקאי, מרשל מקלוהן, "הכלי הוא המסר". כלי אינו רק אמצעי טכני להעביר תוכן. הוא משפיע ומעצב בעצמו. ולענינינו – כלי מסוג הפייסבוק אינו רק משקף מצב נפשי של דור אלא גם יוצר כזה.

ולא שכחנו את הפרסומות. פייסבוק, כמו אתרים רבים אחרים, לא עובד בהתנדבות, גם אם מאיתנו הגולשים הוא אינו דורש כסף. הוא ממומן על ידי פרסומות. מה שמבטיח שצופה תמים בפרופיל שלכם לא יוכל להימנע מלשזוף עיניו בפרסומת צבעונית מקפצת למועדון לילה או לסוכנות דוגמניות המחפשת מועמדות מתאימות.

והדבר החמישי – אחד המכבשים העוצמתיים ביותר של הפייסבוק הוא ב'תופעת העדר'. מי שלא שמע מעולם את המשפט הבא מוזמן לעבור לכתבה הבאה – "מה עוד אין לך פייסבוק? די, אתה צוחק עלי. כ-ו-ל-ם בפייסבוק!". רבים מאוד מאוד מצטרפים אל הטרנד החדש, לא כי היה חסר להם משהו בחיים קודם, אלא פשוט כי לא נעים להיות המיושנים שמשתרכים מאחור. הם מתקשים להסביר מה בדיוק הם מוצאים בפייסבוק אבל מרגישים שאם 'כולם שם כנראה שיש שם משהו שווה שאני לא רוצה להחמיץ'.

כל הדברים שמנינו גלויים למדי ולא קשה לראות אותם. אלא שבלי לשים לב קרה משהו נוסף, משמעותי עוד יותר. מִכְּלִי שנוצר כדי לעזור לנו לשמור על קשר בצורה נוחה עם החברים שלנו מהחיים, ומאפשר לנו לשתף אותם בתמונות מחיינו, התהפכו היוצרות. כיום תמצאו עוד ועוד אנשים, צעירים בעיקר, שמצטלמים רק כדי להעלות את התמונות לפייסבוק. הם נעמדים בפוזות מיוחדות ופוטוגניות רק כדי שתצא תמונה טובה להצמיד לפרופיל שלהם. לאחרונה הציעה חברת מקאן אריקסון שירות מיוחד. "שִלְחִי תמונת פנים שלך, ותוך 48 שעות נחזיר לך אותה משופצת על ידי צוות הגרפיקאים מהסטודיו שלנו כדי שתוכלי להעלות אותה לפייסבוק". במילים אחרות, מוקד הקיום הועתק מהחיים עצמם אל הפייסבוק, כשרוחבם ועומקם האינסופי שוּטַח לכדי תמונת JPEG בגודל 36 KB. עבור רבים חלק ניכר ביותר מהזמן שבו הם אינם בעבודה או בלימודים מוקדש לעדכון הפרופיל בפייסבוק, לצ'טים, לתגובות על גבי תגובות ולחיפוש חברים חדשים. ארגון הבריאות של הולנד, ה-PSCR, הכריז על פייסבוק כגורם התמכרותי מדרגה 5, כשהאינטרנט עצמו הוא רק דרגה 3. המספרים מראים שהגולשים מבלים באתר 10 מיליארד דקות ביום, וקצב הגידול רק הולך וגובר.

בעקבות ההישאבות הטוטאלית של אנשים פנימה, אתר בשם Web2.0 Suicide Machine הציע שירות של 'התאבדות' וירטואלית, שנועד לאפשר לגולש החברתי המכור למחוק את עצמו מהרשתות הוירטואליות תוך כמה שניות. אחרי שהקלדת את שם המשתמש והסיסמא שלך תצפה איך בזה אחר זה כל החברים הוירטואליים שלך נעלמים, כל הקשרים נמחקים ולמעשה כל הפרופיל שלך מתאפס באופן בלתי הפיך. המטרה, לדעת מפעילי האתר, היא למחוק את החיים הוירטואליים ולחזור לחיים האמיתיים, הכול באמצעות לחיצה אמיצה אחת על כפתור, וללא צורך לעבור הליך ניתוק ארוך ומסורבל דרך הרשת החברתית עצמה. לקח להנהלת הפייסבוק שבועיים כדי לגלות את יוזמת האתר החדש ולחסום את פעילותו אצלם.

שלום, חבר

אלא שנדמה שעדיין אנחנו רק נוגעים בקליפה, וטרם נגענו בנקודה עצמה. תופעה המקיפה מאות מיליוני אנשים ומשפיעה על חייהם באופן כה משמעותי, לא ניתן לדחות כעוד איזה גימיק חולף. ללא ספק היא מגיעה ממקום עמוק בנפש האדם. וכמו תמיד גם הפעם הכול מתחיל מאלוקים. אחת האבחנות הראשונות שהבורא אומר על יציר כפיו היא "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב,יח). ולא מדובר רק על הצורך בבן/ת זוג מהמין השני. מדובר על צורך נפשי בסיסי של האדם לְחֶבְרָה, לתחושה של שייכות. הוא חייב להרגיש חלק מקהילה, מחובר לאחרים. האדם הוא ייצור חברתי (כמו שהתנסח אריסטו כבר לפני 2000 שנה), ותחושה של בדידות יכולה לשגע אותו. אצל האדם המודרני זה חזק עוד יותר והוא זקוק לחוויה של קשר תמידי. אין לו יכולת להיות לבד אפילו לזמן קצר, הוא מיד מרגיש מנותק.

הפייסבוק בא לענות בדיוק על הצורך הזה. הוא מנצל את הצורך האמיתי שקיים בנפש ומנסה למכור לנו אשליה מְפַתָּה.

כבמטה קסם הוא הופך את המעגלים החברתיים שלנו לנראים. הסמיכות הוויזואלית של אוסף תמונות החברים הפרושים לצד הדף שלי יוצרת אשליה של קירבה רגשית. הבעיה היא שהחברות הידרדרה ממערכת יחסים לתחושה. ממשהו שאנשים חולקים זה עם זה, למשהו שכל אחד מאיתנו חובק עם עצמו בבדידות מערתו האלקטרוניות. עם היעלמה של הקהילה המסורתית, זו שבה הקשר מתבצע פנים אל פנים, האדם מתאמץ להיאחז במה שאיבד – הקירבה, והוא עושה את זה באמצעות פיזור של מלל ותמונות על מסך המחשב. אם תתבונן לרגע בעשרות ה'חברים' שלך בפייסבוק תגלה שרבים מהם כלל לא מכירים זה את זה, ועם חלקם אפילו אתה לא נפגשת פנים אל פנים מעולם. כי הרי איך השיטה עובדת? מערכת האתר מציעה לך אוטומטית לצרף חברים נוספים כיוון שיש לכם 'מכר משותף', וְהַקָלוּת המדהימה של ההצעה דוחפת אותנו לשגר הזמנת חברות לכל פרצוף יפה או פרופיל מעניין שנתקלנו בו במקרה בפייסבוק. וכך אדם אוסף ערימות על גבי ערימות של חברים וחושף לפניהם את עולמו.

האם רשת חברתית הופכת אותנו ליותר חברתיים?

וויליאם דרסיוויץ, איש הרוח האמריקאי, במאמרו ב-The Chronicle, טוען דבר מדהים – "בעולם בו כולם חברים, אין חברים בכלל". איזו תכלית משרתים כל עדכוני הסטאטוס והפוסטים על הקירות? מאז ומעולם בני אדם נהגו לחלוק זה עם זה תובנות פרטיות ורגעים של רגש. זהו רכיב חשוב בחברות ואחת הדרכים להנכיח את עצמנו בחיי חברינו. אלא שהיום הדברים השתנו. עד לפני כמה שנים יכולת לחלוק את מחשבותיך עם אדם אחד בכל רגע נתון (בטלפון, למשל) או עם קבוצה מצומצמת, פנים אל פנים. וכשעשית זאת, דיברת עם אנשים ספציפיים והחלטת מה לומר וכיצד לומר זאת באופן המתאים להם: לתחומי העניין שלהם, לאופיים, וחשוב מכל – למידת האינטימיות ההדדית ביניכם. בעבר זו היתה 'שיחה'. היום אנחנו פשוט משדרים את זרם התודעה שלנו לכל 500 חברינו בבת אחת, בתקווה שמישהו, כל אחד, יאשר את קיומנו בכך שיגיב. לא רק שהפסקנו לפנות אל חברינו בתור אינדיבידואלים, הפסקנו לחשוב עליהם ככאלה. הפכנו אותם להמון אדם בלתי מובחן, מעין קהל חסר פנים. אנחנו פונים לא למעגל בני אדם, כי אם לענן. טענתו של וויליאם דרסיוויץ היא כי אנו מעדיפים לחלק את זמננו עם כמות גדולה של חברים מאשר להקדיש למיעוטם זמן רב הדרוש לחברות אמיתית.וכך באופן פרדוקסאלי מתרחש דבר מדהים – ככל שאנחנו מכירים יותר אנשים אנו נעשים יותר בודדים. אמצעי התקשורת הרבים העומדים לרשותו של האדם המודרני -טלפון וסלולארי, מייל, צ'ט וסמס, והיכולת המדהימה לשמור על קשר בקלות כזו – לא שידרגו והעמיקו את מערכת קשרים עם אנשים אחרים, אלא רק הפכו אותה לשיטחית עד אימה.

הפייסבוק עשה גם משהו לזהות שלנו. הרעיון המגוחך כאילו עמוד וירטואלי או רשימה של "25 דברים על עצמי" יכולים לגלות לנו על אדם מסויים משהו פנימי ולחשוף את אישיותו לפנינו, מבוסס על תפיסה מרודדת של היכרות: כאילו וידוי יוצר אינטימיות, כאילו אפשר לצמצם את הזהות לפיסות מידע. בן אדם חי ונושם עם אישיות, רגשות ושאיפות הוּמַר בפייסבוק לאוסף תמונות נוטפות פוזה שצולמו במצלמת חובבים או בטלפון סלולארי. בשקט בשקט מבלי ששמנו לב מפגש החיים הומר במידע. אבל כשאני חושב על החברים שלי, על מה שהופך אותם למי שהם ומדוע אני אוהב אותם, התשובה אינה שמות האחים שלהם או הפחד שלהם מעכבישים, אלא תכונות האופי שלהם. כדי להבין מי הם באמת, צריך להכיר את הדברים שעשו. פרופיל הפייסבוק, על 500 החברים שבו, אינו מותיר לכך מקום או זמן. במשפט אחד: פייסבוק הוזיל את ערך החברות לשני קליקים והשטיח אותה, כאשר החברות מסתכמת בכמה עדכוני סטטוס ותגובות, ובזה מושג החברות האמיתי הלך אבד בעצם.

ההצלחה המטאורית של הפייסבוק באה בזכות אשליית החברות המתוחכמת שהוא יוצר ולצידה אוסף חוויות שהוא מספק לאדם – ההתרגשות של קבלת ההודעות האינסופיות מאנשים מקצה העולם. היכולת לשוטט בין חברים של חברים, לראות תמונות, ליצור קשרים, לקרוא על אנשים, מעניקה גם חוויה עזה של מציצנות לחיים של אחרים. אוסף החברים שקיבצת לך מעניק חוויה של מקובלות חברתית, תחושה שאתה 'מוקף בחברים', בעל עוצמה חברתית ותחושה של נוכחות חזקה במרחב. חווית הפייסבוק היא חוויה של חיים. אתה חש התקדמות, יצירה של קשרים חדשים, שינויים (אצלך, אצל החברים), הרגשה ש'דברים קורים'. אלא שמבלי ששמנו לב כל זה בלע את החיים האמיתיים, ויצר במקומם אשליה חלולה של חברות מְדוּמָה.

אם ננסה לקפל למשפט סיכום אחד את מה שתופעת הפייסבוק אומרת עלינו, נאמר כך – לאדם המודרני נוצר המון זמן פנוי, הוא חש ריקנות והוא בודד וְרַעֵב לתחושת שייכות, חום ואהבה. אל תוך החלל השחור הזה גם אשליה שטחית של קשר דמיוני שמייצר הפייסבוק, נכנסת מצוין. בעולם שבו טעם החיים הוא קוקה קולה, פייסבוק גם יוכל להעניק לך חברים. האם עוד יש סיכוי לעמוד מול המכבש האדיר ולשוב חזרה אל החיים האמיתיים? אתם תחליטו.

מילון מושגים

רשת חברתית – קבוצה של אנשים שמתקיים קשר ביניהם. האינטרנט שידרג את ההיקף ואת מגוון התחומים בהן רשת כזו נוגעת, ואת מה שאפשר להפיק ממנה. למשל, מציאת עבודה, בן זוג, שותף עסקי או איתור מומחיות נדירה ונחוצה. רשת כזו באינטרנט מאפשרת להעביר בקלות מסרים ועדכונים בין חברים, להחליף תמונות ולשתף בסרטונים אישיים. היא מציעה לגולש מגוון אפליקציות (יישומונים) שיכולות להפוך כל עמוד פרופיל למעין אתר אישי שמביא לידי ביטוי את האישיות שלו.

פייסבוק היא הרשת המובילה באינטרנט מבחינת מספר כניסות. הבאות אחריה הן מייספייס וטוויטר. יש כמה רשתות בעברית (נוסף על האפשרות להשתמש בחלק מהרשתות הבינלאומיות בשפה האנגלית), והבולטות הן מקושרים (עם 1.2 מיליון רשומים) וקפה דה מרקר.

מארק צוקרברג – בחור יהודי אמריקאי בן 26. בגיל עשר קיבל מהוריו, רופא שיניים ופסיכיאטרית מניו-יורק, את המחשב הראשון שלו, ולימד את עצמו לתכנת. לאחר סיום התיכון התחיל ללמוד מחשבים באוניברסיטת הארווארד. אחד הפרויקטים האישיים שעבד עליו נועד לאפשר תקשורת והחלפת מידע עם סטודנטים אחרים באוניברסיטה. בשנת 2004, כשהוא בן 19 בלבד, העלה צוקרברג גירסא ניסיונית של הפרוייקט מחדר השינה שלו באוניברסיטה וקרא לו "הפייסבוק". האתר הצליח מאוד בקרב הסטודנטים ותוך שבועיים התחברו אליו כחצי מהסטודנטים בהארווארד. לקח עוד חצי שנה נוספת והפייסבוק הפך לנפוץ בכ-30 אוניברסיטאות ובתי ספר שונים. בסוף הקיץ עזב צוקרברג את הלימודים באוניברסיטה ויחד עם שותפו לחדר שכרו בית קטן ששימש להם כמשרד לניהול האתר המתפתח של הרשת החדשה. צוקרברג, שהונו האישי מוערך היום בכשני מיליארד דולר ונחשב למילארדר הצעיר בעולם, טוען שהוא חי בצניעות בדירה עם חדר שינה אחד ומזרון על הרצפה. לפגישות עם משקיעים חשובים הוא מגיע עם נהגו הפרטי כשהוא לבוש בפשטות עם ג'ינס וטריקו.

– בהכנת הכתבה נעזרתי במחקרים ומאמרים שונים שפורסמו ברשת, וגם בתובנות של כמה ידידים, ביניהם בועז נכטשטרן וחננאל רוזנברג, והרבנים יונה גודמן ויניב חניא.

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.

הורים-ילדים והפייסבוק: המלצות למעורבות הורית ברשת החברתית

בשנים האחרונות אני מרכזת את תחום האינטרנט במכון יסודות, מרצה בפני הורים, תלמידים וצוותי חינוך ומעבירה סדנאות הורים-מתבגרים בנושא. בשנתיים האחרונות, במרכז הדיון סביב השימוש באינטרנט בקרב בני נוער עומד – איך לא – הפייסבוק. רבות דובר בנושא: יתרונות, חסרונות, מאיזה גיל מותר, החברים בפייסבוק, חברות של הורים עם ילדיהם, הגבלת שימוש בתמונה ועוד. לאחרונה, התעצם הדיון בנושא האלימות בפייסבוק, כפי שבאה לידי ביטוי בקבוצות חרם ושנאה. מתוך ניסיוננו עם מגוון רחב של קבוצות בחברה הישראלית – ילדים, בני נוער והורים – מובאות להלן המלצות "מכון יסודות יוזמות חברתיות" עבורכם, ההורים. המלצות אלה יאפשרו לכם לעשות סדר ב"ים" המידע שזורם בנושא ויסייעו לכם לכוון את צעדיכם, בכל הנוגע לפעילות הילדים בפייסבוק.

התמכרות לפייסבוק

 

– למרבית הילדים ובני הנוער יש פרופיל בפייסבוק אך אחוזים גדולים מספרים בגלוי שהם מאסו בפורמט הזה ומנסים, למרות שלא תמיד בהצלחה, להתנתק. לדבריהם, מדובר בעיסוק סתמי ומשעמם, אך סוחף וממכר. התפכחות זו נפוצה יותר בקרב בני נוער בכיתות ט' ומעלה. עבורנו, ההורים, זוהי דוגמא מובהקת לעובדה שאכן פייסבוק ממכר הופך להתנהגות הנחוות בקרב מספר רב של בני-נוער כלא נשלטת. כמו בכל התמכרות, ההתנהגות הופכת לחסרת תכלית, אך היא עוזרת לברוח מהתמודדות עם משימות ומטלות התפתחותיות אחרות, כגון קביעת מפגש עם חברים, הכנת שיעורי-בית, למידה למבחן או לקיחת חלק במטלות הביתיות שכל תירוץ הוא כשיר על מנת להתחמק מהן. כדי לעזור לילדינו "להיגמל" משעות הבילוי הרבות בפייסבוק, חשובות הנוכחות והבקרה ההורית ובמידת הצורך, גם הגבלת הזמן לשהייה (או בהייה) במחשב.

דפוס השימוש באינטרנט

 

– ילדים מבלים שעות רבות מול המסך, בממוצע בין 4 ל-7 ביום. פייסבוק שינה את דפוס השימוש והוסיף נדבך חדש. לא רק שהם מבלים הרבה זמן, הם מבלים כל הזמן. מספר רב של בני-נוער מרגישים צורך לקבל את מנת המידע שלהם באופן מיידי. חלק מהילדים מחוברים בכל שעות הערוּת שלהם לדף פייסבוק שלהם ושל חבריהם על מנת להתעדכן בחדשות האחרונות בזירה החברתית (כולל באמצעות הסלולר). המשמעות הנה מרחיקת לכת. ראשית, ילדים ובני נוער צריכים להתמודד עם סביבה חברתית עתירת משתתפים ועם לחץ חברתי המתנהל במרחב האינטרנטי. חשוב לזכור, שלרוב הילדים אין את הכישורים והבשלות להתמודדות יעילה עם הלחצים שמציאות זו מייצרת. כיתה של 40 תלמידים מהווה זירה רחבה דיה עבור ילדינו על מנת ליצור קשרים – זירה המחייבת כישורים חברתיים מפותחים. קל וחומר זירה של 800 חברים. שנית, "פייסבוק סביב השעון" מערער את מקומו של הבית כמקום בטוח ורגוע עבור ילדינו, המופרד מהסביבה החברתית שבחוץ. הבית הופך לסביבה רועשת וגועשת, עם פחות יכולת רגיעה ופחות יכולת בחירה בפעילויות אישיות. בהתאם לכך, האתגר ההורי הוא להחזיר את הבית למשפחה ולהקפיד שהבית כן ישמש מקום רגוע המשרה בטחון.

חברים בפייסבוק

 

– בני נוער מפתחים חוגים חברתיים בפייסבוק שנעים בין 200 ל- 1200 חברים. עבור חלקם, מדובר בתחרות פופולאריות הנמדדת בכמות החברים בפייסבוק. מרביתם לא מכירים את כל החברים שברשימה שלהם. חלקם מאשרים חברים חדשים ללא בדיקה כלל, על סמך התמונה או על סמך בדיקה שטחית בלבד (מספיק שמישהו שמבקש ממני חברות מופיע ברשימת החברים של מישהו שאני מכירה). ובכן, מה זה אומר על המושג חברות? מה זה אומר על המידע, התמונות והחומרים שילדיכם נחשפים אליהם או חושפים בפומבי? אלו שאלות שכדאי לשאול את ילדיכם בהקשר זה. בכל מקרה, חשוב שנזכור שהסיכוי שילדינו ייחשפו לחומרים, לתכנים, לפיתויים ולהטרדות גדול יותר כאשר יש להם 600 חברים לעומת 60 כפי שאולי היו לנו בנעורינו.

ניהול פרופיל

 

– בפייסבוק אנו נדרשים "לנהל פרופיל" הכולל יכולות שונות, ביניהן: הגדרת החשבון מבחינת חשיפת המידע שבו, בחירת החברים וקיטלוגם לקבוצות, הגבלת המידע שחושפים ועוד. כל אלו יכולות שהילדים אינם מודעים לחשיבותן, שהרי הם ילדים ולא מנהלים. ברירת המחדל של פייסבוק היא שהכל גלוי. כל אופציה אחרת מחייבת שינוי אקטיבי. לפיכך, חשוב, כמו בכל עסק, שאנו ההורים נהיה המנהלים של הילדים שלנו ומדי פעם נציץ ונבדוק איך העניין "עובד", על מנת לא להתעורר למשבר בעסק.

גיל 13 ומעלה

 

– פייסבוק אינו מיועד לילדים מתחת לגיל 13. ילדים מתחת לגיל 13 עם פרופיל בפייסבוק נאלצים לשקר. לאור זאת, חשוב לברר באיזה גיל הם מציגים את עצמם. הפייסבוק מנסה לאתר אנשים בעלי מאפיינים דומים שאולי יוכלו להתחבר. כלומר, הילדים בני ה-11 במציאות, שבפייסבוק חגגו 18, יקבלו הצעות מבני גילם השיקרי. וברור שאין שום סיבה שנער בן 18 יצור קשר עם בנכם או בתכם בני ה-11. חשוב לזכור שרשתות חברתיות מהוות אוטוסטרדה לפדופילים המחפשים את הקורבן הבא.

מדוע פייסבוק מגבילה את הכניסה מגיל 13? מכיוון שמדובר בזירה הדורשת כישורים חברתיים, יכולת אסרטיבית, בשלות רגשית ויכולת להפעיל שיקול דעת ואחריות בשעת הצורך. בדרך כלל, ילדים מתחת לגיל 13 חסרי כישורים ובשלות. אנו ממליצים לא לאפשר לילדים מתחת לגיל 13 לפתוח פרופיל בפייסבוק. במידה ולילדיכם יש פרופיל, חשוב שתהיו חברים שלהם ותייצרו מנגנוני בקרה המאפשרים לכם להאיר או להעיר בשעת הצורך.

קבוצות שנאה וחרם

 

– משיחות עם ילדים ובני נוער, לצערי, אני יכולה לומר שכל הילדים נחשפו לתופעה, אם כמשתתפים, כקורבנות, כמי שפתחו קבוצה או כמי שלא בחרו באופציה "לייק" אבל לא עשו דבר מעבר לכך. מרבית הילדים מבינים כי מדובר בתופעה שלילית, הפוגעת ברגשותיו של הקורבן ולעיתים אף הופכת לפגיעה במרחב הממשי (במציאות), אך לא יעשו דבר על מנת להפסיק את הפעילות העוינת. כמו כן, הם לא "ילשינו" להורים או למורים על כך. לדבריהם, במידה והם לא נוטלים חלק בפגיעה אז זה "לא עניינם". רוב הילדים יאמרו שאחריותם של הורי הילד הנפגע לגלות תופעות מעין אלו. אכן, ילדינו מצפים מאתנו לשמור ולהגן עליהם מפני פגיעות, למרות הצורך שלהם בפרטיות.

פרטיות או לא להיות ?

 

– כניסה לעולמו של הילד מעלה את שאלת הפרטיות. הפייסבוק מציף את הקונפליקט ביתר שאת. אז זה הרגע לומר שהפייסבוק אינו מקום פרטי. המרחב האינטרנטי הוא ציבורי בהגדרתו.

בעולם הווירטואלי חסר הגבולות, בו מבלים הילדים שעות כה רבות, חייבת להיות נוכחות של מבוגר אחראי, כמו במקומות אחרים במרחב הממשי שבו ילדיכם נמצאים. אפילו בבית הספר יש מבוגר אחראי ולמרות זאת, הורים מגיעים לאסיפות הורים על מנת להתעדכן. כמו כן, ילדים, בעצמם, אומרים שהם מבינים את חששות ההורים ושהם זקוקים לנוכחות ההורית כי הם "בסך הכול ילדים". מרביתם, יאשרו אתכם בשמחה בתור חברים כי מבחינתם מעורבות תמיד עדיפה על ריגול. בנוסף, מעורבות מאפשרת התערבות במקרה הצורך. הורה מעורב יכול לבחור מתי להתערב ומתי לא. התערבות משמעותה להדריך, לכוון, ובמידת הצורך להציב גבולות.

בהקשר זה, יש לזכור שקוד כניסה למחשב, לסלולר או לנייד חוסמים את האפשרות לעזור לילדיכם בשעת הצורך.

הילדים רוצים אתכם מעורבים

 

במפגשים שלי עם ההורים, אני מבחינה כי עבור חלקם, האינטרנט והפייסבוק מהווים זירה עלומה ומסתורית, המעוררת חששות כאילו מדובר במדינה זרה ולא מוכרת. כמו כן, חלק מההורים נהנים מהשקט היחסי שהרשת נותנת בבית – עיסוק לילדים, כל אחד בחדרו, מעט ויכוחים בין אחים ומעט דרישה לזמן איכות. אחרים מציינים שהילדים "יודעים הכל, כי הם נולדו לתוך זה" ושוגים כשהם מבלבלים ידע טכני עם יכולת מנטלית.

חשוב לזכור שלמרות השינויים הטכנולוגיים והחשיפה הרבה של ילדינו למחשב, מוחו של הילד נותר ללא שינוי ויכולותיו לקבל החלטות, להעריך סיכונים ולקחת אחריות נותרו בעינן – מוגבלות מאלו של מבוגרים בעלי חוכמת חיים.

תהא הסיבה אשר תהא להדרת ידי ההורים מהמקלדת, הכוונה והדרכה יכולות לפתור את הבעיה. תפקידנו לתת לילדינו את מה שהם צריכים – הורים מעורבים וגבולות יציבים שיבטיחו את ביטחונם הנפשי והגופני. מבחינת הילדים, ברגע של כנות, הם יודעים לומר שהם מבינים ואף רואים את המעורבות הורית ברשת כלגיטימית. עבורם, מדובר בחובה הורית. לא תמיד הם אוהבים את זה, הרבה פעמים הם מתרעמים כנגד זה, אך בסופו של דבר, מבינים ומעריכים.

אביטל ליטוין גרשפלד, פסיכולוגית, רכזת תחום האינטרנט במכון יסודות יוזמות חברתיות

התפרסם בעיתון "יסודות" http://yesodot3.co.il/index.php/faq/yesodot-magazin