מבוא
בגיל ההתבגרות חלים שינויים התפתחותיים רבים :גופניים, מיניים, רגשיים קוגניטיביים וחברתיים. ברצוני להתמקד בחלקים הקשורים לאינטימיות חברתית ולהתפתחות פיזיולוגית ומינית ולהציע דרכים ליצירת שפה מחודשת עם הילדים בכדי שיגיעו לגיל ההתבגרות מוכנים יותר לתהליכי ההתפתחות הפיזיולוגית והמינית.
אינטימיות וגיל ההתבגרות
חברויות בגיל ההתבגרות נושאות אופי שונה מחברויות בתקופת הילדות; הן מתאפיינות בהדדיות רבה יותר, בנאמנות ובאינטימיות חברתית גבוהה יותר. בעוד שחברויות של ילדים מתרכזות בעיקר סביב פעילויות של חברים למשחק, הרי שחברויות של מתבגרים הן אינטימיות בטבען ומחייבות גם כישורים חברתיים אחרים. אינטימיות זו כוללת יכולת לראות דברים דרך עיני האחר ויכולת לחלוק עמו ברגשותיו, להקשיב ולהשיא עצות. התהליך המרכזי באינטראקציות אינטימיות הוא לא רק החשיפה עצמה, כי אם ההרגשה שהשני מבין אותי, ותחושת האכפתיות של האחר המלווה את החשיפה האישית. לכן מתבגרים רבים מחפשים גם ליצור אינטימיות עם בני/בנות המין השני. התחושה שיש מישהו שמכיל, מישהו שמבין ועובר תהליכים דומים במקביל מעודדת יצירת אינטימיות חברתית-נפשית.
היעדר התנסות בקשר רגשי-נפשי קרוב בגיל ההתבגרות, עלול להוות מקור משמעותי למועקה וללחץ. מאחר והמתבגרים מתעמתים עם מגוון לחצים ייחודיים כגון: שינויים גופניים, התעוררות מינית, מתחים שונים בתוך המשפחה ומחוצה לה – נושאים אשר לא בכולם ניתן לדון ולשתף את ההורים. האינטימיות עם חברים, חונכים, אחים בוגרים וכדו' מאפשרת לחלוק תחושות אלו עם אנשים בעלי נסיון רב יותר. מערכות יחסים משמעותיות אלו מאפשרות למתבגרים להמשיך ולגלות את העצמי האמיתי שלהם ולגבש את זהותם הייחודית.
שינויים פיזיולוגיים
מבחינה פיזיולוגית, התפתחותו המואצת של הגוף בגיל ההתבגרות תגרום למספר תופעות במסגרת ההתפתחות הנורמטיבית של אברי המין הזכריים והנקביים. סימני התבגרות יופיעו לעתים מוקדם ולעתים מאוחר יותר, תלוי בגנטיקה ובעוד גורמים המשפיעים על ההתפתחות ההורמונאלית (בממוצע מגיל 11-16). יש להתייחס לשינויים בטבעיות הראויה להם ולהכין את הנער/ה לקראתם שלא יצרו חלילה קושי רגשי, אלא שמחה בשינוי והבנה מיטבית של התהליכים!
השינויים הפיזיולוגיים הצפויים אצל בנים הם: עליה במשקל הגוף, צמיחה של האשכים והפין, התפתחות של שיער הערווה ושיער הפנים, פליטה ראשונה, קרי לילה, שינוי הקול, צורת הגוף מתעצבת, פיתוח כוח ושרירים, בעיות אקנה (פצעי בגרות).
השינויים הפיזיולוגיים הצפויים אצל בנות הם: ראשית המחזור, עליה במשקל הגוף, התפתחות שדיים וצמיחת שיער הערווה, הגדלה של שפתי הערווה והדגדגן, צורת הגוף מתעצבת, בעיות אקנה.
דחף מיני ודימוי גוף
במהלך גיל ההתבגרות מתעורר לראשונה גם הדחף המיני. אנו מחנכים את הנערים לשליטה בדחפים באופן כללי ובדחפים המיניים בפרט. אולם, אצל חלק מבני הנוער (הבנים) עלול להיות מתועל דחף זה לפעולות של אוננות (גירוי עצמי עד להוצאת זרע). מדובר בתופעה נפוצה מאוד הנתפסת בעולם הרחב כטבעית ונורמטיבית, אולם היא אסורה בתכלית על פי ההלכה. לפיכך האוננות דורשת התייחסות מורכבת: מצד אחד אין לתת לכך לגיטימציה מן הצד ההלכתי האוסר הוצאת זרע לבטלה, ומצד שני יש להיות מודעים לקושי שבשליטה בדחף זה. חשוב מאוד לא להיבהל כדי שלא יווצרו רגשות אשמה ותסביכים מיותרים אצל המתבגר.
תופעה נוספת הקשורה לגיל זה: חלק מבני הנוער שיש להם קשר הדוק יותר עם בני המין השני עלולים להתנסות במגע מיני חלקי כגון: חיבוק, נשיקה וכדו'.
אצל בני הנוער הדתיים לעיתים המגע הוא בין בני אותו מגדר לדוגמא: בנות אולפנא שירבו להתלטף זו עם זו או אפילו לישון באותה מיטה בפנימייה, מה שאינו מעיד חלילה על סטייה מינית, אלא על צורך באינטימיות, למרות שכדאי לחנך להימנע מכך.
הופעת סימנים מיניים מביאה גם לעיסוק מוגבר בשאלת הזהות המינית, ולכן מאופיין גיל ההתבגרות בתהיות וספקות לגבי אופי הזהות המינית וחרדה ממצבים שאינם נורמטיביים.
לעיתים קיים גם פער משמעותי בין ההתפתחות המינית הפיזיולוגית לבין ההתפתחות הרגשית. יתכן והנער או הנערה אינם רואים את עצמם כבוגרים אם תהליך זה קורה אצלם קודם ליתר חבריהם. פער זה גורם לעיתים לתחושות של דחייה כלפי הגוף או במקרי קיצון להתעלמות ממנו ולהזנחה. לדוגמא: בעוד שרוב הבנות (וגם הבנים) יתחילו לטפח את עצמם בגילאים אלו, ישנן כאלו שיפתחו תסמינים של הפרעות אכילה (אנורקסיה/בולימיה), או יכסו את הגוף באופן מוגזם שאינו תואם את האופנה המקובלת. ישנן בנות שיתלבשו כמו בנים וינסו לטשטש את הגוף הנשי וישנן כאלה שימנעו מקניית בגדים ומדידתם מחשש להיחשפות מול אנשים זרים.
מדוע יש להכין את הילדים לקראת השינויים הפיזיולוגיים והרגשיים?
א. הכנה מתאימה לגיל ההתבגרות ולשינויים החלים בו, ללא סרבול מיותר ובצורה טבעית, יכולה להאהיב את התהליך הטבעי ולגרום לנער/ה לקבל את עצמם ולשמוח בשינויים אלה.
ב. כהורים אנחנו רוצים לשמור על הרלוונטיות שלנו ועל ערוצי תקשורת פתוחים על מנת שילדינו יבואו להתייעץ איתנו בכל דבר. אם אנו מתחמקים מלדון עימם בנושאים מיניים, מדוע שנהיה רלוונטיים בנושאים אחרים?
ג. אנו רוצים לחנך את ילדינו לקדושה הכרוכה בהקמת בית יהודי בע"ה. יש להניח שנעדיף שילדינו לא יחשפו לתכנים מיניים באופן שאינו הולם את השקפת עולמה של התורה.
לגודל הכאב, גם הבנות וגם הבנים המתחנכים בבתים ובמוסדות דתיים, חשופים במידה זו או אחרת למיניות ולפורנוגרפיה בעיקר דרך המדיה האלקטרונית הזמינה מדי, דרך סרטים ודרך ספרות זולה. המציאות המינית נתפסת כזולה, לא קשורה כלל לעולם מושגי הקדושה, ומלווה ברגשות אשמה וייסורים. במקביל, כאשר היצר מתעורר לאור ההיחשפות הנ"ל, הבנים (אולי הבנות קצת פחות?) מרגישים טומאה והתרחקות, וישנם בני נוער המתרחקים מעולם המצוות בעקבות ייסורי נפש אלה.
כיצד אם כן, נוכל לתקן את המעוות ולצייר תמונה של קדושה ושמחה בהתפתחות המינית הטבעית? התשובה היא שהדרכה מינית נכונה ונבונה תוכל למנוע ולאזן הרבה מהבלבול הנוצר כתוצאה מצריכת תקשורת שאינה ראויה. הילדים והנוער יקבלו את המסר ש"היצר הוא הדרך ליצירה" ולא שיצר מין הוא דבר נורא שיש לדכא בכל מחיר!
ד. להדרכה כזו יש השפעה גם בגיל מתקדם יותר: מניסיוני כמדריכת כלות וכיועצת מינית, אני חיה בתחושה שיש לנו, כחברה, מה ללמוד ובמה להשתנות בכדי למנוע מצבים של טלטלה נפשית אצל חתנים וכלות, וחוסר סיפוק בתחום האישות. יש ליצור לימוד טבעי ופתוח, מגיל צעיר מאוד, בצורה צנועה ובקדושה.
כמו כן, הדרכה מינית נכונה בשלבים מוקדמים יותר בחיים תסייע גם להפחית את הלחץ המצוי בתקופה הסמוכה לחתונה, כאשר כבר יש עומס נפשי סביב המחשבות לגבי "הצלחה" ביצירת אינטימיות בנוסף למחשבות לגבי הבאת ילדים לעולם. מחשבות אלו עשויות להלחיץ כאשר אין מוכנות נפשית לאינטימיות בריאה בין בני הזוג. בנוסף עלינו להבין שהעומס הרגשי סביב ארגון החתונה עלול להציף ולא לאפשר בזמן כה קצר את השינוי המתבקש בנפש ואת הגישה הטבעית כלפי מיניות. לכן כדאי להתחיל בכך בגיל צעיר בהרבה.
זוגות רבים מתחתנים וחווים תסכולים בחדר המיטות, ואינם משתפים אף אחד בבעיותיהם ובחששותיהם. בניגוד לתחושה הרווחת, לא מדובר במקרים נדירים אלא במעשים שבכל יום, ולצערנו לפעמים הבעיות וחוסר התקשורת מתעצמים עד כדי הימנעות ממושכת מקשר אינטימי ובמקרים קיצוניים אף הימנעות מהליכה למקווה.
בעבודתי נחשפתי למקרים רבים בהם הטרדה מינית לא פתורה, או כאב פיזי לא מוסבר, זהות מינית שאינה מוגדרת או דימוי גוף לקוי מפריעים מלהגיע לשיח מיני פתוח ולהתנסות אינטימית בריאה. אילו החוויות השליליות הללו היו מדוברות ומטופלות בעבר, הזוג לא היה נפגש איתן בעוצמות כאלה בהווה.
אם כן, מה עושים?
חנוך לילד ולנער על פי דרכו, גילו ושאלותיו. לא ניתן להציף אותו במידע אם הוא לא בשל לכך.
כמה מאיתנו נפגשו עם המידע על הווסת החודשית, בגיל צעיר מדי, שלא דרך אמא או דמות מקצועית אחרת? התוצאה היא פחד ובושה גדולה, במקום השמחה על עצם ההשתתפות במעשה בראשית ועל הנס הגלום ביכולת להביא ילדים לעולם.
הבושה הטבעית והצניעות הקיימת אצל ההורים סביב נושאים אלו אינן תמיד רצויות בדור ה"אייפון", ה"יוטיוב" והמידע הרגיש הנגיש לכל אחד. הרי גם אחרי כל הסינונים שבעולם, ילדים הם סקרנים והם רוצים לדעת!
אז מי יספק להם את המידע?
אתם!!!
ההורים בראש ובראשונה, ועל גביהם מחנכים ויועצים, בדרך המתאימה ובזמן המתאים.
צרור עצות
מניסיוני כאימא, ככל שמתחילים לשוחח עם הילדים בגיל צעיר יותר, המסרים עוברים ללא תחושת אי נוחות. הילדים זקוקים למידע, ואם המידע יעבור באופן טבעי הוא יספק ויתווה דרך.
והנה כמה עצות:
- כשילד שואל כיצד באים ילדים לעולם, לא מספיק לענות לו: כשה' מחליט על כך… יש לספק הסברים פשוטים ונקיים וכך גם הילד יקבל אותם. יש לשדר לילד שמדובר בתהליך טבעי ונפלא, בקשר של אהבה בריאה ובזכות להיות שותפים יחד עם הקב"ה ביצירת חיים חדשים.
- לילדה ששואלת למה אסור לה להיכנס לחדר ההורים, צריך להסביר על פרטיות ועל אינטימיות צנועה. כמובן מבלי לרדת לפרטים.
- ילדים רבים חושבים שהתינוק יוצא ישר מהבטן. כשילד שואל על מהלך ההיריון והלידה צריך להסביר מהו התהליך הטבעי שעובר על האישה והעובר, בליווי הצבעה על תרשימים של שלבי התפתחות העובר עד ללידה [ניתן למצוא גם תרשימים צנועים באינטרנט או בספרי רפואה].
- ילדים, אולי יותר בוגרים, צריכים לשמוע גם על מושג הנידה, ועל כך שאימא הולכת למקווה, ועד כמה זה טוב וקדוש (כמובן שאין צורך להגיד בדיוק מתי זה קורה).
- האהבה בין ההורים צריכה להיות ברורה וטבעית, מבלי להיות בוטה או לא צנועה.
באופן כללי, היו קשובים לשאלות של ילדיכם, וענו להם בצורה טבעית לפי רמתם. אין צורך להתבלבל, להסמיק או להתפתל. זה רק גורם יותר נזק.
אפשר לנצל את סיפורי התנ"ך ואת פרשות השבוע המזמנות באופן פשוט וטבעי יצירת שיח על זוגיות, אינטימיות, אהבה, התמודדות עם יצרים, משפחתיות ועוד:
- בספר בראשית "והאדם ידע את חוה אשתו" – כיצד באים ילדים לעולם.
- ניסיונו של יוסף עם אשת פוטיפר – יצר המין וההתגברות עליו מכוח הקדושה.
- אהבתו של יעקב לרחל – בניית קשר נפשי עמוק עם בן/בת הזוג, מסירות למענה…
- סיפור הדודאים – יצירת גבולות ברורים של התנהגות בתחום האישות.
- סיפור דינה ושכם – הטרדה מינית ואונס. איך להימנע מכך ומה עושים אם זה חלילה קורה?
- בספר ויקרא סביב קורבנות יולדת וכו'.
- דוד ובת שבע – הנפילה והתיקון.
- אמנון ותמר – משיכה גופנית חיצונית שמסתיימת בשנאה.
- במגילת רות – היופי והאצילות שבמעשה הייבום, הסיפור הלילי בגורן.
- מסירותה של אסתר המלכה להצלת עם ישראל במחיר חיי אישות שלה עם מלך גוי.
כל כך הרבה מושגים של אהבה, יופי, קדושת המשפחה, עקרות, הריון, לידה ומעגל החיים יכולים להילמד בפשטות בסיפורי התורה!
ומה לגבי המתבגרים?
אני מאמינה שפתיחות בתחום המיני ביניכם לבין המתבגר/ת תלויה ברמת התקשורת שהייתה ביניכם כבר מגיל צעיר. אך גם אם מעולם לא שוחחתם בפתיחות על אינטימיות, חפשו את הטריגרים שמזמנים שיח על הבדלים פיזיולוגיים ונפשיים אצל בנים ובנות, דברו על המשיכה הטבעית ועל הקשיים עימם הם מתמודדים, תנו לגיטימציה לקשיים, עוררו דיון על חברה מעורבת והמורכבות הכרוכה בכך, איסור נגיעה וכמה הוא חשוב כדי להגיע טהורים ל"דבר האמיתי" וכו'. אפשר גם לדבר על החיבור לגוף, האהבה אליו והקבלה העצמית בדרך ליצירת אינטימיות בריאה וזוגיות מאושרת בע"ה. כמובן שבגילאים אלו עדיף שהאב ידבר עם הבן והאם תשוחח עם הבת.
הערה לסיום: הרגשת אי נוחות סביב הדיבור על מיניות עם ילדיכם היא מובנת ולגיטימית, אך בדור הזה פשוט אי אפשר לוותר עליו ולתת לדברים לקרות סתם כך. אם זה קשה, אפשר לנסות ולהתאמן. אני מאמינה שכאשר תרגישו בנוח עם העיסוק במושגים אלה, יהיה קל יותר גם להעביר את המסרים הלאה.
אודיה ון לואן, יועצת חינוכית, מדריכה כלות, מעבירה סדנאות ושיחות ויועצת מינית. טל. 052311534 או במייל:
