רבים מבני ובנות הנוער יוצרים במהלך תקופת התיכון או גם אחריה ולפניה קשרים תלותיים עם חברים, מדריכים או אפילו מורים. קשר תלותי אינו בריא ולעיתים אף יכול להזיק ולפגוע בנער או בנערה. במאמר זה ננסה לזהות את הסיבות להיווצרות הקשר התלותי וכיצד אנו יכולים לסייע לילדנו ולצמצם את האפשרות לקשר כזה.

כפתיחה נאמר כי כמו בכל דבר גם בקשר תלוּתי יש רמות.

ישנה רמה בריאה וחיובית של קשר בין אנשים. קשר שמתבטא ברצון להיות ביחד, לדבר, להיפגש, לשמח אחד את השני וכדומה. חברוּת טובה היא וודאי דבר מצוין ומבורך שמעניק הרבה כוח ושמחה בחיים גם לנו וגם לילדינו.

כשאנו מדברים על קשר תלותי אנו מדברים על מצבים קיצוניים יותר (שגם בהם כמובן ישנם תתי רמות) המאופיינים למשל בתחושות של חוסר משמעות בלעדי אותו אדם, תחושה של איבוד העצמי בשביל מישהו אחר, או גם רצון קיצוני להיות ביחד וקושי גדול לראות את החבר מסתובב או מדבר עם אדם אחר.

בחברות בריאה יש כמובן רצון להיות ביחד, לדבר ולבלות יחד אך יש גם יכולת לראות את עצמי, וכמו כן לראות את החבר כמשהו נפרד ממני, מבלי להיבהל מכך.

כיצד נוצר הקשר התלותי?

באופן כללי, הסיבה העיקרית שיוצרת את התלות או מביאה לכך שהנער או הנערה יוצרים קשרים תלותיים הינה: צרכים פנימיים רגשיים לא ממומשים וחסרים.

ובאופן נקודתי יותר-

לכולנו למשל, יש צורך להרגיש שאנו בעלי ערך וחשיבות בעולם. כל אחד רוצה לחוש שהעולם זקוק לו, שיש לו משהו לתת לעולם, משהו שיש אותו רק לו. גם מבוגרים וגם צעירים, כולנו זקוקים לתחושה זו.

כשהצורך הזה לא מתמלא בדרך חיובית, כשהנער לא מרגיש זאת בתוכו, לא מאמין בכך שהוא מיוחד וייחודי באמת, לא מרגיש שיש לו מקום מיוחד בעולם, בביתו, זה יכול להוביל לכך שיחפש את התחושה הזו במקום אחר, אצל אדם אחר, או על ידי התנהגות חיצונית מסוימת ועוד.

הקשר התלותי בתחילת דרכו נותן לילד פעמים רבות את ההרגשה שהוא מיוחד. שיש מישהו בעולם שהוא עבורו "מספר אחד" באמת. הקשר הכל כך קרוב שהוא יוצר עם מישהו מחזק את תחושת המיוחדות והחשיבות שלו.  זה ממלא את הצורך להרגיש חשובים לעולם.

לכן גם כאשר הקשר מסתיים (וסופם של קשרים לא מאוזנים אלו להסתיים) הנער או הנערה עלולים ליפול עוד יותר. להרגיש בודדים, לא אהובים, דחויים. וזה לא קל.

הם עלולים לחוש (אפילו באופן לא מודע) כי "ללא היחס שלו אני לא שווה. בלעדיו אני כלום, סימן שאני כבר לא חשוב, או אולי משהו בי לא בסדר"…  מחשבות אלו מחזקות לרוב את אותה התלותיות. מתחזק הצורך להיות קרוב לאותו אדם, לדבר איתו, להיפגש איתו, לשמוע אותו ורק להיות איתו בכדי להרגיש בעל ערך. הנער זקוק לקשר עם החבר בכדי להרגיש "שווה" וטוב, ולכן זה כל כך תלותי ומכאיב.

סיבה נוספת ועיקרית גם היא להיווצרות הקשר התלותי זה הצורך להרגיש אהובים.

כולנו רוצים וזקוקים לאהבה. תינוקות, ילדים, מבוגרים וזקנים. הצורך הבסיסי הזה חוצה כל מגזר, גיל או מין.

הצורך הכי בסיסי של כולנו זה הצורך באהבה. כאשר צורך זה אינו מתממש, כשהנער או הנערה מרגישים  שהם אינם אהובים, הם עלולים לחפש את אותה אהבה גם בדרכים שאינן מועילות להן.

אחת הדרכים היא הקשר התלותי. קשר קרוב שייתן את התחושה שהם אהובים. מישהו שיהיה צמוד צמוד וייתן את התחושה שהם הכי אהובים ורצויים אצלו. הרצון הזה לאהבה מאותו חבר עלול להביא לאחר זמן לכאבים גדולים. הנער או הנערה עלולים להזדקק לאהבה שלו ולעיתים אף להיות נואשים אליה. וזה כואב. כואב להרגיש את הנואשות לאהבה.

יש נערים ונערות שלעיתים מוותרים על עקרונות, חפצים, רצונות אישיים בשביל אותו אדם, העיקר להרגיש אהובים אצלו.

סיבה נוספת שיכולה להוביל לקשר תלותי זה הצורך בביטחון. כולנו רוצים להרגיש שיש לנו מקום בטוח בעולם. מקום מוגן שבו אנו אהובים ורצויים. קשר תלותי נוצר לעיתים מתוך הצורך הגדול לתחושה של בטחון, של מקום שמור ובטוח בעולם. מקום עבורי.

אז מה עושים? כיצד אנו כהורים יכולים לסייע לילדנו ולחסוך מהם את היווצרות הקשרים התלותיים הללו?

מילוי הצרכים בבית

כפי שאמרנו קשר תלותי נובע מצרכים בסיסים, פנימיים לא ממומשים וחסרים. לכן, כפעולת מניעה לקשרים הללו ננסה להיות במודעות גדולה יותר לצורך של הילדים לחוש את עצמם מיוחדים, טובים, אהובים ומוגנים.

חשוב עד מאוד להקדיש לכל ילד זמן ייחודי, רק לו. זה אפילו יכול להיות חמש דקות, אך חמש דקות שהן רק שלו.  לדבר איתו סתם, בפשטות.

להתעניין. להתעניין מה עובר עליו, בפשטות. בלי "לחקור". לתת לו את ההרגשה שמעניין אותנו לדעת מה עובר עליו, על מה הוא חושב ואיך הוא מרגיש. ההתעניינות הזו יכולה לסייע רבות לחיזוק התחושה הטובה של הילד.

אהבה. מילים טובות. כולנו זקוקים לכך, ולכן גם חשוב להזכיר לעצמנו, שזה לא סיסמא, זה אמת אמיתית ועיקרית. הילדים שלנו זקוקים לתחושה שהם אהובים. לשמוע זאת במילים, להרגיש זאת על יד מעשים. ואם זה קשה לנו? אז צריך להתאמן. להשקיע בכך. להתפלל שנזכה להעניק להם את האהבה.  לחזק אותם על ההתגברויות השונות שלהם, על הכוחות שלהם, העזרה בבית, ההשקעה בלימודים או בכל דבר אחר.

ילד שמרגיש אהוב בבית, אהוב באמת וללא תנאי, יפתח פחות קשרים תלותיים באחרים. ילד כזה יהיה הרבה יותר שמח ורגוע.

בטחון. גיל ההתבגרות הוא גיל שמביא להרבה התנהגויות "לא רצויות", "קיצוניות", שקשה לעיתים להכיל אותן. עם זאת, התפקיד שלנו הוא לתת לילדים את תחושת הביטחון, בכל מצב. זה מתחיל אפילו במישור הפיזי – "הבית הזה, הוא גם הבית שלך. יש אמנם כללים בבית, אבל זה הבית שלך ואנו רוצים אותך פה, איתנו". התחושה הזו, שיש לי מקום, אפילו פיזי, היא מרגיעה את הנפש. אך כמובן שזה לא מספיק.

חשוב לחזק לנער את תחושת הביטחון הנפשי, הפנימי. שההורים הם מקור לביטחון, לאהבה, בכל מצב. מקום שאפשר להיות בו כשקשה וגם כשטוב ושמח. מקום בטוח אמיתי. בטחון כולל בתוכו גם גבולות, שמירה, הגנה, אך גם, כפי שכתבנו אהבה שלמה, חיבור אמיתי.

 ניתן עוד להרחיב ולפתח את כל אחת מהנקודות הללו, אך העיקר הוא לחדד ולהבין כי כאשר הצרכים הנפשיים של הנער מקבלים את המילוי שלהם בדרך החיובית – בבית, הם פחות ופחות יזדקקו למלא אותם מבחוץ. כאשר נהיה מודעים לכך ונשקיע בכך, נוכל לסייע לילדנו ולצמצם את האפשרות שהם יקלעו לקשר תלותי, קיצוני ולא בריא.

לסיום, חשוב להדגיש, כי גם אם נדמה לנו שנער נמצא בתוך קשר תלותי, צריך להיזהר מאוד בדרך שבה ננסה לעזור לו, על מנת שלא חלילה נקלקל. ועל כך בעז"ה נרחיב במאמר הבא.

בתפילה לאהבה ולשמחה לכולנו.

אודליה.

אודליה מימון (MA), יועצת זוגית ואישית, מנחת קבוצות ומרצה בנושאים שונים, מחברת הספר "אוצרות פנימיים". ליצור קשר – מייל:  , טל': 0545219871.   אתר:  http://www.otsarpnimi.co.il

עוד מאמרים בלב אבות מאת אודליה מימון:

גיל ההתבגרות – זה גם לא קל להם… . מה קורה אצל הנער/ה בגיל ההתבגרות? כיצד זה משפיע על התנהגותם? האם נדע להקשיב להם? 

עידוד – לחזק עוד ועוד!  למה חשוב לעודד וכיצד מעודדים?

דימוי עצמי בגיל ההתבגרות – ומה תפקיד ההורים? כיצד מעודדים מתבגרים? כיצד נענים לצרכים שלהם?