תגית: החופש הגדול

תמי סמט

הורות והתבגרות: החופש הגדול

להאזנה להקלטת התוכנית:

 

 

 

.
תמי סמט על החופש הגדול
תמי סמט, פסיכולוגית, מנהלת מכון באר אמונה
 
 

עוד על החופש הגדול בלב אבות:

הורות בחופש / הרב יונה גודמן – דווקא בימי הקיץ אין חופש מהורות…

הורים במשרה מלאה / הרב אלישע אבינר – על מי מוטלת האחריות בחופש- עלינו או על ילדינו?

הורים ממאדים וילדים מנגה- בימי הקיץ… מכתב גלוי להורים / הרב יונה גודמן – כיצד נתגבר על פערי הציפיות בינינו לבין ילדינו ביחס לניצול החופש הגדול. מאמר זה הוא "סדנת הכנה" להורים לקראת החופש הגדול.

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה / הרב רפי פוירשטיין – חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

100 רעיונות מה לעשות כשמשעמם בחופש הגדול / הרב יוני לביא – החופש הגדול בעיצומו ולא תמיד מוצאים מה לעשות ואיך למלא את הזמן. קבלו רשימה של 100 רעיונות מקוריים. בטוח תמצאו גם מה שיתאים לכם…

החופש הגדול מדי / הרב יונה גודמן כיצד נתגבר על פערי הציפיות בינינו לבין ילדינו ביחס לניצול החופש הגדול. מאמר זה הוא "סדנת הכנה" להורים לקראת החופש הגדול.

הסיפוק מהחופש הגדול / הרב אלישע אבינר – חבל לחכות עד סוף החופש הגדול להחליט שהחופש לא ניצל במלואו. על כדאיות לערוך סיכומי ביניים ולתכנן את הזמן שנשאר

כיצד להפוך את החופש מ"עונש" לברכה / הרב אלישע אבינר  האם החופש הוא עונש? הכל תלוי במבט!!!

לעבור את החופש ובגדול- עצות וטיפים שימושיים להורים / הרב יוני לביא – תובנות, רעיונות וטיפים שימושיים איך לעבור בשלום את החופש הגדול

להעלות ניצוצות מהחופש / אבינועם הרש – הצפייה הממושכת במחשב ובטלוויזיה בחופש הגדול חושפת את הילדים לאלימות, לפורנוגרפיה ולתכנים הרסניים. דרכי התמודדות ורעיונות להורים

מבט קצר אל חופשת הקיץ / אבי רומנו – מאמר חובה להורה לקראת חופשת הקיץ של המתבגרים שבבית. עקרונות, מושגי יסוד, והצעות מעשיות.

לא לאבד את הכל בגלל רגע אחד / הרב יוני לביא – החופש הגדול הוא זמן של שחרור ופורקן, ולעיתים גם זמן של מעשים חסרי אחריות ומטופשים שגורמים נזק רב. רשימה קצרה של נושאים שכדאי להעלות לדיון עם הילדים.

וידאו: התמודדות עם החופש הגדול / הרב דעואל (דולי) בסוק – החופש הגדול מתקרב וההורים מודאגים – כמה זמן ילדיהם יעברו בעשיית……כלום? איך נלחמים נגד בטלה? התבוננות לעומת שעמום – משמעות הבטלה בחופש הגדול.

חופים מסוכנים / הרב אלישע אבינר – כשהילדים מבלים בקיץ בחופים מסוכנים רוחנית ונפשית…

זהירות, חוף מסוכן לנפש!!! / הרב אלישע אבינר – הבן נוסע לכינרת. האם יסתפק בשכשוך רגליו במימיה או יבקר בחופים מפוקפקים? על חוף דוגית ודומיו

 

 עוד עם תמי סמט בלב אבות:
לא בא לי ללכת עם כיפה – פאנל מומחים בכנס 'מתבגרים באהבה', פתח תקוה, תשע"ו

100 רעיונות מה לעשות כשמשעמם בחופש הגדול

100 רעיונות לחופש הגדול

 

1. מחליפים צבע – ברור שמשעמם לכם! כמה שנים אפשר לחיות בחדר עם אותו צבע על הקירות? אם אין לכם כוח להשקיע בצביעת כל החדר מחדש, קפצו לחנות לחומרי בניין, בחרו צבע בעל אפקט מיוחד – והשתלטו על אחד הקירות בחדר.

2. יוגה יוגה יוגה – אין לימודים. אין מבחנים. המזגן פועל. שקט. נשמע כאילו התמלאו אצלכם כל התנאים לתרגל כמה תרגילי יוגה. הנה תרגיל קטן שנקרא "תנוחת העץ", למשועממים במיוחד: עמדו על רגל אחת ובעזרת היד העלו את הרגל השנייה, מכופפת, והניחו את העקב שלה על הירך. הצמידו את שתי כפות הידיים זו לזו ולחזה (כמו בתנוחת תפילה), מרפקים צמודים לגוף. אזנו את הגוף, שמרו על גב ישר והרימו את הידיים מעל הראש. נשמו כמה נשימות וחזרו על התרגיל, אך הפעם עמדו על הרגל השנייה.

3. אוסף – כשההורים שלכם היו קטנים, הם בטוח אספו בולים, מכתביות, טלכרטים וכמובן – גוגואים. אבל אוסף זה לא עניין (רק) לילדים. נסו לחשוב על משהו שאתם אוהבים או מעניין אתכם, והתחילו אוסף מקורי.

4. אצא לי לטייל – צאו לטיול, להליכה או לריצה בשכונה. אפשר להצטייד ברולר-בליידס או באופניים.

5. קום, צא לשדה – לשכב על הדשא. להתבונן בשמים. להסתכל על נמלים או למצוא דמויות בעננים. לא תאמינו כמה שלווה, רוגע וכיף תקבלו מזה.

6. דגים – כבר יש לך? היפרדו לשלום מאקווריום הקטן והמוזנח והשקיעו באקווריום גדול ומעניין. הדגים שלכם ייהנו, זה בטוח. וגם אתם תרוויחו מהנוף החדש בתוך הבית.

7. משהו קטן ומפנק – אם השוקו שייך רשמית לעונת החורף, אז לאייס קפה בקיץ יש בהחלט מקום של כבוד.קבלו מתכון שווה: שימו בכוס 2 כפיות קפה ו-3 כפיות סוכר, והמסו במעט מאוד מים רותחים. הוסיפו חצי כוס חלב. ערבבו בבלנדר כ-12 קוביות קרח עד שיתרסקו לחלוטין, ואז שפכו את הברד לתוך הקפה. ערבבו הכול יחד. קשית, כדור גלידה. תיהנו…

8. קצת נוסטלגיה – שלפו את אלבומי התמונות הנשכחים ושבו להתרפק על תמונות הילדות שלכם. חוויה מצחיקה ומרגשת שמעבירה את הזמן בכיף!

9. ראש דשא – כל מה שצריך זה גרב-ניילון ישן, נסורת עץ או אדמה, זרעי דשא ואביזרי יצירה שונים. שימו את הזרעים בגרב, הוסיפו את הנסורת, קשרו את הגרב היטב וקשטו אותו לפי ראות עיניכם. לאחר מכן הניחו את הראש המוכן בצלוחית והוסיפו מים בגובה סנטימטר. לא לשכוח להשקות פעם בשבוע!

10. דיוקן עצמי – נסו לצייר את עצמכם. אפשר לשבת מול מראה או לחלופין להיעזר בתמונה. נסו ליצור ציור מושקע: התחילו סקיצה בעיפרון, שדרגו ואחר כך הוסיפו צבעים.

11. מפגש עם החבר'ה – אם כבר מיציתם את הברכה או הים, וגם את הפיצה והפלאפל, אפשר גם לקפוץ לספארי. ת'אמת, כמה זמן לא הייתם שם?

12. מסביב למדורה – אם הערב ירד ואתם ממש לא בקטע של לישון, אפשר לארגן קומזיץ ספונטני – חופרים בור קטן בחצר, מכניסים קרשים קטנים ומדליקים! רצוי לגדר את הבור באבנים, ומעל הבור להניח רשת ועליה לצלות שיפודים, נקניקיות או מרשמלו. אתם יכולים להפוך את הקומזיץ הנחמד גם לערב צ'יזבטים.

13. מסעדה ביתית – מי אמר שצריך סיבה מיוחדת כדי להכין ארוחה מושקעת? בחרו שלוש מנות מיוחדות וטעימות ובשלו לכל המשפחה סעודה אמתית. השקיעו גם בדברים הקטנים: עריכת השולחן, קיפול מפיות, נרות ופרחים.

14. ארטיק מסטיק שוקולד בננה – מה יותר פשוט מזה? אפשר להקפיא מיץ, אבל הרבה יותר טעים לטחון קוביות אבטיח או מלון, להוסיף מי סוכר, לערבב. ולחכות בסבלנות למחר…

15. ירוק בעיניים – להנביט קטניות בצמר גפן. ובכלל, עציצים הם השקעה נעימה שמספקת תעסוקה לדקות של שעמום. אפשר לקנות צמחי תבלין ריחניים, או לחלופין זרעי ירקות, ולעקוב בסבלנות ובהתמדה. מהרו לשתול לפני השמיטה – בשנה הבאה תוכלו לטפח רק את השתילים הקיימים…

16. מטבח יצירתי – די לקופסאות האוכל המשמימות, לצנצנות שקופות ולקערות נטולות שמחת חיים! קצת נצנצים, פייטים, לורדים, מפיות יפות ודבק טוב – וקדימה, לשדרג את המטבח.

17. לצבוע פוסטר – תמצאו כאלה בכל חנות לחומרי יצירה. הפוסטרים מחולקים ל"תאים" קטנים, יש בהם הוראות צביעה ומצורפת אליהם ערכת צבעי שמן. גם ממלא את הזמן וגם יוצא מדהים.

18. ספר בישול משפחתי – מחפשים מתכונים חדשים באינטרנט, או רענון למתכונים משפחתיים אהובים ומוכרים, מדפיסים ומכניסים לקלסר מסודר לפי אופי המתכונים.

19. פלאשמוב – ארגנו ריקוד רחוב יחד עם החברים שלכם, צלמו את עצמכם והעלו ליוטיוב.

20. עניין מורכב – הרכיבו פאזל בן 2000 חלקים.

21. משאל רחוב – לכו לרחוב ראשי וסואן מצוידים במצלמת וידאו, נסחו שאלות מצחיקות וערכו משאל רחוב ספונטני.

22. הפגנה, לא חשוב על מה – ארגנו הפגנה קטנה וטיפשית, על משהו קטן שמפריע לכולנו, יחד עם עוד חמישה חברים בערך. אבל תשקיעו: הכינו שלטים, חשבו על סיסמאות והשיגו מגאפון. יהיה מגניב.

23. צופים את העתיד – ערכו ערב משותף עם כמה חבר'ה ובסופו כל אחד יכתוב על עצמו ועל חבריו, איפה תהיו בעוד עשר שנים. לא לזרוק! קחו את הפתקים ושמרו בבקבוק.

24. ממש, אבל ממש חם לכם? – הפתרון האולטימטיבי: צאו להחליק על הקרח! בארץ ישנם ששה מתחמים שונים בהם תוכלו לעשות זאת: "היכל הקרח – אייס פיק" בחולון ובאשדוד, ה"אייסקייט" בתל אביב, "החלקרח" שבמעלות, "מרכז קנדה" שבמטולה, ו"פארק הקרח" באילת. קחו בחשבון – קר שם, כיף שם, וגם קצת מסוכן.

25. הפיקו שיר ווקאלי משפחתי – זה הזמן. כל אח בנפרד בוחר צליל שהוא רוצה ויכול להפיק, ויחד כולם יוצרים שיר ווקאלי חדש. לא לשכוח להקליט את עצמכם.

26. אם כבר לבהות במסך – אז לראות את ארבעת הפרקים של הסדרה המצוינת 'חוזרים קדימה'. שווה צפייה.

27. יומני היקר, שלום – התחילו לכתוב יומן. אל תסתפקו בתיאורים טכניים של מה שעשיתם היום, זה לא העניין. בכתיבת יומן אפשר גם לבחור חוויה אחת שעברה עליכם ולפרט את התובנות שקיבלתם ממנה, מה הרגשתם, מה חשבתם. בניגוד לפייסבוק, אתם לא צריכים לשתף אף אחד. תהיו כנים, פתוחים וישירים. אתם יכולים לכתוב הכול, אף אחד לא רואה.

28. מיני די-ג'יי – הורידו את התוכנה 'פרוטי לופס' (FL) והתחילו להמציא טרנסים ולופים משוגעים.

29. התמונות שבאלבום – הורידו למחשב את כל התמונות שבסמארטפון, בחרו את הטובות והמיוחדות שבהן, הדפיסו על קנבס ותלו אותן בחדר.

30. ערכו סרטים – אתרו את כל הסרטונים במחשב ובסמארטפון וערכו אותם לסרטונים מושקעים במובי-מייקר.

31. מתוק וקפוא – הקפיאו ענבים ואכלו אותם קפואים. ובכלל, זה עובד עם כל דבר טעים.

32. תאטרון בובות – אם אתם לא המשועממים היחידים בסביבה, גלו אחריות ועשו מאמץ קטן לשעשע גם את האחים הקטנים. בעזרת ארגז גדול, בדים ישנים וחומרי יצירה בסיסיים – תוכלו ליצור תיאטרון בובות מוצלח.

33. שוברים שיא – מה דעתכם להנציח את השעמום ולשבור שיא גינס? אתם יכולים להמציא שיא שאף אחד עוד לא חשב עליו לפניכם, או לנסות לשדרג שיאים קיימים.

34. שוברים שיניים – נסו להגיד ברצף: "שרה שרה שיר שמח, שיר שמח שרה שרה"… ואחר כך: "נחש נשך נחש".

35. הכינו רשימה – כתבו 100 דברים לעשות כשמשועממים. הי, לא להעתיק!

36. שפה קשה – למדו 20 מילים חדשות בשפה זרה. סינית, למשל. אחרי זה אתם יכולים לבחור שפה הזויה אחרת וללמוד את אותן 20 מילים. אז איך אומרים חופש בבאלינזית?

37. על הסכין – חתכו אבטיח בצורה יפה ומקורית. יש סרטונים שמלמדים לעשות את זה בצורה ממש מקצועית, אבל אנחנו סומכים על הכישרון והאינטואיציה שלכם.

38. תעבירו את זה הלאה – המציאו מכתב שרשרת מצחיק במיוחד.

39. מראה מראה שעל הקיר – עמוד מול מראה ועצום עיניים בתקווה לראות איך אתה נראה כשאתה ישן.

40. להיות אליעזר בן יהודה – המציאו מילה חדשה או סלנג חדש, ונסו להפיץ אותם בכל דרך אפשרית עד שהם יתפסו.

41. תחתום פה – נסו המון סגנונות לחתימה האישית שלכם.

42. מעשה בבלונים – נפחו בלון כמה שיותר גדול, מבלי שהוא יתפוצץ.

43. הכי מגזרי – סרגו כיפה.

44. אוסט נישט ווס צעטין– ? למדו שפה חדשה וקלה יחסית. יידיש, למשל.

45. משחקי מילים – ללמוד להגיד מילים הפוך, או ללמוד לדבר בשפת הבי"ת – מכפילים כל הברה, אבל את העיצור מחליפים באות ב'. אַבָּנִיבִּי אוֹבּוֹהֶבֵּב אומר לכם משהו?

46. קצת היסטוריה – כן, אנחנו ממליצים לכם על זה: לקרוא ספר היסטוריה. להירדם.

47. הכול בראש – למדו את מבנה המוח ונסו לצייר אותו.

48. תקסימו – נסו ללמוד כמה קסמים מגניבים ולהרשים את כולם.

49. אתר אינטרנט – היום יש מגוון אתרים שמאפשרים פתיחת אתרים חינם בכמה צעדים פשוטים. שווה לנסות.

50. זה רק ספורט – פרשו מזרן על הרצפה והתחילו להתעמל! אם אתם עדיין לא יודעים לעשות עמידת ראש או גלגלון, אתם מוזמנים להתחיל לתרגל.

51. ללמוד רפואה – כן, בכוחות עצמכם! מי יודע, אולי בעוד כמה שנים כשתתחילו ללמוד באמת – המידע כבר ירוץ לכם בשכל…

52. שיעורי בית – נכון שאתם נהנים להתרפק על החופש מהלימודים, אבל כדאי בכל זאת לנצל את הזמן, לפתוח ספרים ומחברות ולתרגל חומר שהיה לכם קשה לקלוט בשנת הלימודים שחלפה.

53. תרגום חופשי – יש המון תכנים ברשת שאינם נגישים לכולם. בחרו משהו שקרוב ללבכם – שירה, תכנית, סדרה בהמשכים, ספר מקוון שטרם פורסם בעברית, תרגמו והעלו לרשת.

54. עושים עיניים – נמאס לכם מהמשקפיים אבל אתם לא מתכוונים לעבור ניתוח לייזר? אם שמעתם על 'שיטת בייטס', תוכלו לעשות תרגילים להורדת המספר במשקפיים. ברשת יש אתר מצוין בשם 'EyeTrainer' שממחיש את התרגול הנצרך.

55. ספר הספרים – במקום לנסות לקרוא שוב את כל הספרים בספרייה שלכם, אנחנו ממליצים פשוט לפתוח את ספר הספרים, התנ"ך, ולהתחיל לקרוא. אם תידלקו על זה, יש סיכוי טוב שבשנה הבאה נראה אתכם על המרקע ביום העצמאות.

56. רב המכר הבא – חדדו עפרונות ושבו לעשות את מה שחלמתם כבר הרבה זמן – לכתוב ספר. גם אם בסוף החופש לא יתפרסם רב מכר פרי עטכם, כמה סיפורים מוצלחים בטוח תצליחו להוציא תחת ידכם.

57. חשבו בתוך הקופסה – מונופול, דומינו-ראלי, רמיקוב, טריוויה, בלאנקו או כל משחק קופסה אחר, הם דרך ישנה וטובה להפיג שעמום.

58. לחיות בסרט – מצלמת וידאו, נושא שחשוב לכם וכמה מרואיינים נחמדים – יספקו לכם אחלה חומר לצילום סרט ספונטני.

59. כנגן המנגן – אם בביתכם מונח לו כלי נגינה כאבן שאין לה הופכין, הנה הזדמנות לגאול אותו ולהתחיל ללמוד לנגן. ברור שהכי נחמד להתחיל בגיטרה, אבל תהיו אמיצים ותתלבשו על הפסנתר!

60. משחקי מחשבה – קנו או הדפיסו חוברות של חידות היגיון, תשבצים, תשחצים וסודוק, והתחילו לפתור! האתר הזה יוכל לספק לכם מעט חומר למחשבה:www.griddlers.net. נראה מי יצליח להשלים חוברת מבלי להיעזר ברב גוגל אפילו פעם אחת.

61. איזו דמות קומיקס אהובה עליכם? – נסו לצייר אותה והמציאו בעצמכם קומיקס משעשע. אגב, יוטיוב יוכל לעזור לכם גם בזה.

62. מה לומדים היום? – כתבו בחיפוש בגוגל: "HOW TO" ותנו לו להשלים בשבילכם מה אתם רוצים ללמוד היום. בהצלחה!

63. מקצוע שולי – רוצים ללמוד מקצוע קטן, אבל אין לכם כוח לאינסוף חומר לימודי? הציעו את עצמכם כשוליות של בעלי מקצוע (נגרים, רתכים, מוסכניקים) ותרוויחו לימודי מקצוע בחינם.

64. בנות, במיוחד בשבילכן – ארגנו מפגש נחמד שאליו כל אחת תביא את ערכת האיפור שלה. עכשיו, הפכו ל"מאפרות מקצועיות" ונסו זו על זו כל מיני סגנונות איפור חדשים. יוטיוב, כבר הזכרנו?

65. שטיפה יסודית – בלי לחפף! הרימו כיסאות, הזיזו את הספות, טאטאו וקרצפו. אחרי שתסיימו, הביטו בסיפוק על מעשה ידיכם.

66. לסדר את החדר – הזזה של המיטה או השידה ממקום אחד לפינה אחרת בחדר, יכולה לשנות ולרענן את כל המראה. גם כרית חדשה, מראה או אהיל יכולים לשדרג את החדר שלכם.

67. צאו מהארון – כמה חולצות אתם באמת לובשים וכמה סתם מונחות על המדפים? אילו בגדים אפשר לזרוק ואילו אפשר להעביר לאחרים? הוציאו את כל הבגדים מהמדפים וארגנו את הארון מחדש.

68. סדר פסח קדימה, לרוקן מדפים, ארונות, מגרות וגם את התאים הקטנים בתיק. אמנם לא פסח, אבל זו הזדמנות מצוינת להיפטר מכל מה שכבר לא מתאים לנו, שאנחנו לא משתמשים בו ולא צריכים אותו יותר. גם הנפש שלכם תרגיש טוב יותר אחרי הסדר שתעשו.

69. כיבוד הורים – הציעו עזרה להורים שלכם, בהתאם ליכולתכם. הם ישמחו אם תסייעו להם לשמור על האחים, לעשות קניות או כל דבר אחר. עשו זאת בשמחה ובמאור פנים.

70. סליחה מהלב – זוכר את המורה מכיתה ד'? כן, זו שהחלטת לעשות הכול כדי להוציא אותה מדעתה? או אולי זאת הייתה בכלל המורה מכיתה ו'? נסה להשיג את מספר הטלפון שלה, שאף נשימה עמוקה והתקשר לבקש סליחה. לא חייבים לחכות ליום כיפור בשביל זה.

71. תן חיוך – קנו סוכריות טופי, הדפיסו סמיילים, הדקו אותם לסוכריות וחלקו לסתם אנשים ברחוב. כבר פגשנו חבר'ה שעשו את זה, וזה תמיד מעלה חיוך ומחמם את הלב!

72. להתנדב – קשה לנו להאמין שמשעמם לכם ולא חשבתם על זה עד עכשיו. אבל אם בכל זאת ההתנדבות לא עלתה בדעתכם, אפשר להתנדב בהמון מקומות. התחילו בסביבתכם הקרובה – במתנ"ס השכונתי, למשל. אפשר גם למצוא שכן בודד, משפחה שזקוקה לעזרה או אדם שאתם יודעים שישמח לסיוע. הציעו עזרה פעם בשבוע, אם זה סתם לשבת ולארח חברה או ללכת לקניות.

73. איך אתם בהעברת שיעורים? ישנם בתי אבות שישמחו מאוד לקבל נערים שבאים להעביר שיעור קצר לקשישים בנושאים שונים ביהדות, כמו למשל בפרשת השבוע. השקעה של כמה שעות, שהיא חסד והנאה גדולים.

74. אני והסבתא – אם הפעם האחרונה שדיברתם אִתם שיחת עומק הייתה ממש מזמן, או גרוע מכך – מעולם לא קרתה, זה הזמן לראיין את סבא או סבתא. זה יגרום להם נחת, ויש לכך גם ערך היסטורי ומשפחתי חשוב. אל תחכו להיות גדולים ולהצטער על הסיפורים שהפסדתם ועל הרגעים שלא חוויתם. קחו דפים ועטים, הכינו שאלות ואל תשכחו גם להקליט.

75. המנגינה שלכם – עשו סדר בשירים במחשב, בנגן או ב-MP והעבירו שירים מהדיסקים למחשב.

76. לעת חירום – גבו את המחשב.

77. בואי ניפרד – עברו על רשימת השמות בנייד ומחקו אנשים שכבר לא קשורים אליכם.

78. מזמן לא דיברנו – עברו על רשימת השמות בנייד או בפייסבוק, היזכרו באנשים שאתם כבר ממזמן רוצים לדבר אִתם ולא מזדמן לכם. הנה, עכשיו אתם יכולים.

79. מכתב קטן – כתוב מכתב אמתי ופתוח להורים שלך או לחבר מסוים. אף על פי שאנחנו רגילים לוואטסאפ ולפייסבוק, לא נס לחו של המכתב האמתי, זה שמכניסים לתוך מעטפה. אפשר להודות, אפשר לפרגן, אפשר להעלות נושאים שפנים מול פנים לא הייתם מסוגלים לדבר עליהם.

80. דייט עם אבאמא – הזמינו את ההורים שלכם לדייט על חשבונכם, דברו אִתם על החיים ועל דברים שלא העזתם לפתוח אִתם עד היום. אתם לא מנחשים מה זה יעשה לחיים שלכם.

81. הכנה לשבת קראו שניים מקרא ואחד תרגום.

82. מישהו הכין דבר תורה? – אם האמירה הזאת מלחיצה אתכם, זו ההזדמנות להכין דבר תורה מקורי לשולחן שבת. ככה כשאבא ישאל אם יש למישהו מה להגיד על הפרשה, ישר תפציצו.

83. תמיד טוב – להגיד תהילים לאט ומתוך מחשבה וכוונה. פתאום תמצאו את עצמכם בתוך המילים של דוד המלך.

84. ללמוד ספר קודש – הנה כמה הצעות: קיצור שולחן ערוך, שמירת הלשון, שמירת שבת, משנה ברורה, חובות הלבבות, מסילת ישרים, אורחות צדיקים, תומר דבורה, תניא, ליקוטי מוהר"ן.

85. "שפתי דובבות, מילה ועוד מילה…" – פשוט התחל לדבר עם ה'. ספר לו על עצמך כמו בן שמדבר אל אבא, כמו אל חבר טוב. תגיד לו תודה על כל מה שיש לך. ותבקש על עצמך. וגם אם לא תצליח לדבר, תן ללב שלך לדבר במקומך, גם שתיקה אל ה' היא טובה מאוד.

86. לא סתם – ללמוד לכתוב סת"ם.

87. משימה שתאהבו – יהיו כאלה שישלימו אותה תוך דקה ויהיו כאלה שיסיימו אחרי שעה – שבו וכתבו 20 נקודות טובות שקיימות בכם. אנחנו בטוחים שיש הרבה יותר!

88. חפש, ומצא את הטוב – יש חבר בכיתה שאתם ממש לא סובלים? אולי מישהי מהסניף עצבנה מאוד? קבלו תרגיל קטן ללב ולנפש: בחרו אדם שאתם לא מסתדרים אתו וכתבו עליו 10 נקודות טובות.

89. כדאי הוא רבי שמעון לנסוע ספונטנית לציון של רשב"י – להתפלל, לטבול ולחזור הביתה.

90. אחי, את התפילין שלך בדקת? – אם זה לא קרה מאז שהתברמצת, קום לבדוק אם התפילין שלך כשרות. תוכל לעשות זאת בכל מרכז חב"ד או חנות לתשמישי קדושה.

91. לקשור ציצית – תמיד אתה דוחה את זה ובסוף נלחץ וקושר אותן ברגע האחרון, שנייה לפני השבת או החג. אז מה דעתך לשלוף כבר עכשיו את הציצית החדשה מהארון ולקשור את החוטים בנחת ובכוונה?

92. לתרום – כליה.

93. קצת גמרא – לגמור בתוך יומיים את מסכת תענית. זה אפשרי!

94. אדוני ראש הממשלה – שלחו מכתב לראש הממשלה ולשרים בנושא שמציק לכם. אנחנו מאמינים שבימים אלו ממש לא חסרים נושאים כאלה… אם אתם רוצים להיות רציניים באמת, עשו זאת בקבוצה: כל אחד יבחר נושא מסוים שמפריע לו ויכתוב עליו. אפשר לצרף חתימות.

95. הכרת הטוב – חבר שעשה לך טובה גדולה והסתפקת בתודה יבשושית, אח קטן שוויתר לך על משהו יקר, אבא ואמא פשוט משום שהם ההורים שלך, מדריך בסניף שתמיד מציל אותך… לכולנו יש המון אנשים להכיר להם טובה. זר פרחים ומכתב מהלב יהיו הכרת הטוב אמתית ונעימה.

96. חופשי ומאושר – משימה לאמיצים: רוצים להיות חופשיים באמת? החליטו כי היום אתם מתנתקים מווצאפ, פייסבוק וכל הסמארטפונים שמסביבכם. פתאום תגלו שיש המון דברים לעשות!

97. תרבות לנשמה – מוזיאונים רבים פותחים את שעריהם עם תערוכות חדשות. אז מה דעתכם להתעדכן ביצירות האמנות ולספוג קצת תרבות לנשמה?

98. להסתפר – ולא להסתפק בכך: אם יש לך שיער ארוך, ארגון "זיכרון מנחם" ישמח לקבלו לתרומה לפאות עבור חולות סרטן. זה הטלפון: 02-6433001. מאוד מומלץ להיכנס לאתר שלהם, עוד לפני שאתן גוזרות את הצמה.

99. נישוק חיבוק – איך חווה אלברשטיין שרה? "כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק…" אז נכון, היא מדברת לאמא. אבל גם אתם יכולים לאמץ את השיטה, וסתם כך להרעיף על אחים שלכם אהבה. אולי הם לא יבינו מאיפה זה בא לכם, אבל בתוך לבם הם ישמחו כל כך!

100. ציונות אמתית – לא רחוק מכם, קמה לה בשעה זו התיישבות חדשה. גבעה, מאחז, קראוון או הרחבה של יישוב קיים. הם צריכים לא רק את הידיים שלכם, אלא גם את הלב, הנחישות, הרעיונות והעשייה. אז אם אתם ציוניים אמתיים, קומו ובנו את הארץ!

תנועת "אור" 08-6299000 תנועת "רגבים" 02-6560303 תנועת "נחלה": 1700-5500-70

.

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

המאמר הופיע לראשונה במגזין עולם קטן ובאתר מילה טובה

.

עוד על החופש הגדול בלב אבות:

הורות בחופש / הרב יונה גודמן – דווקא בימי הקיץ אין חופש מהורות…

הורים במשרה מלאה / הרב אלישע אבינר – על מי מוטלת האחריות בחופש- עלינו או על ילדינו?

הורים ממאדים וילדים מנגה- בימי הקיץ… מכתב גלוי להורים / הרב יונה גודמן – כיצד נתגבר על פערי הציפיות בינינו לבין ילדינו ביחס לניצול החופש הגדול. מאמר זה הוא "סדנת הכנה" להורים לקראת החופש הגדול.

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה / הרב רפי פוירשטיין – חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

החופש הגדול מדי / הרב יונה גודמן כיצד נתגבר על פערי הציפיות בינינו לבין ילדינו ביחס לניצול החופש הגדול. מאמר זה הוא "סדנת הכנה" להורים לקראת החופש הגדול.

הסיפוק מהחופש הגדול / הרב אלישע אבינר – חבל לחכות עד סוף החופש הגדול להחליט שהחופש לא ניצל במלואו. על כדאיות לערוך סיכומי ביניים ולתכנן את הזמן שנשאר

כיצד להפוך את החופש מ"עונש" לברכה / הרב אלישע אבינר  האם החופש הוא עונש? הכל תלוי במבט!!!

אודיו: הורות והתבגרות: החופש הגדול / הרב אלישע אבינר, הרב יונה גודמן ותמי סמט – האם החופש הוא דבר טוב או האם זה רק אילוץ של המערכת? האם הוא הפוגה חיונית הכרחית בין שנת לימודים אחת לשניה או האם אנחנו רוצים להשיג מעל ומעבר בחופש הגדול? איך מסתדרים עם תוכניות בילוי של הנוער שלא תואמים את הרוח החינוכי של הבית? לעיתים רואים בחופש ירידה בהתנהגות במישורים רבים – בהגיינה אישית, בשעות שינה, תפילה. מה אפשר לעשות? ואיזו תרבות פנאי ניתן להציע לילדים כדי למלאות את זמנם? האם חייבים אטרקציות בחופש משפחתי? ועל התנהגויות סיכוניות שמאפיינות את החופש – האם אפשר למנוע את הנזק ומה לעשות לאחר המעשה?

לעבור את החופש ובגדול- עצות וטיפים שימושיים להורים / הרב יוני לביא – תובנות, רעיונות וטיפים שימושיים איך לעבור בשלום את החופש הגדול

להעלות ניצוצות מהחופש / אבינועם הרש – הצפייה הממושכת במחשב ובטלוויזיה בחופש הגדול חושפת את הילדים לאלימות, לפורנוגרפיה ולתכנים הרסניים. דרכי התמודדות ורעיונות להורים

מבט קצר אל חופשת הקיץ / אבי רומנו – מאמר חובה להורה לקראת חופשת הקיץ של המתבגרים שבבית. עקרונות, מושגי יסוד, והצעות מעשיות.

לא לאבד את הכל בגלל רגע אחד / הרב יוני לביא – החופש הגדול הוא זמן של שחרור ופורקן, ולעיתים גם זמן של מעשים חסרי אחריות ומטופשים שגורמים נזק רב. רשימה קצרה של נושאים שכדאי להעלות לדיון עם הילדים.

וידאו: התמודדות עם החופש הגדול / הרב דעואל (דולי) בסוק – החופש הגדול מתקרב וההורים מודאגים – כמה זמן ילדיהם יעברו בעשיית……כלום? איך נלחמים נגד בטלה? התבוננות לעומת שעמום – משמעות הבטלה בחופש הגדול.

חופים מסוכנים / הרב אלישע אבינר – כשהילדים מבלים בקיץ בחופים מסוכנים רוחנית ונפשית…

זהירות, חוף מסוכן לנפש!!! / הרב אלישע אבינר – הבן נוסע לכינרת. האם יסתפק בשכשוך רגליו במימיה או יבקר בחופים מפוקפקים? על חוף דוגית ודומיו

מדריך להורה: התמודדות חינוכית עם המחשב הביתי בקיץ

בקיץ יש לילדים חופש, זמן לנוח ולשחק. האם זה כל כך רע שישחקו גם במחשב או יגלשו באינטרנט?

"אם זה טוב או אם זה רע" – תלוי במדיניות המשפחתית שאנו מגבשים ביחס למחשב לאורך השנה ובפרט בקיץ. ראיתי פעם פנטומימה של ילד המגיע ביום הראשון של שנת הלימודים לבית הספר. הוא הולך כ"חולה ירח", נראה כ"זומבי", בוהה באוויר, עיניו מזוגגות, קולו מונוטוני ונטול רגש לחלוטין. המורה מקבל את פניו ושואל אותו איפה הוא היה כל הקיץ, והילד ממלמל: "באינטרנט".

ההצגה לא הקצינה קצת? כך המצב באמת?

ראשית, יש ילדים שכך באמת נראים. הרוב לא מגיעים עד כדי כך, אך חלק מתקרבים. בישראל יש ילדים רבים (כולל חלק ממיטב בנינו) המבלים בקיץ בכל יום 6–7 שעות מול מסך. הם משחקים במחשב שעתיים ואחר כך צופים בשני סרטים ברצף. זאת עד שאימא כועסת ודורשת שילכו לחברים לשחק. הם הולכים לחברים ומשחקים. במחשב. ואחר כך רואים אצל החבר עוד סרט. התיאור הזה הוא ריאלי.

אז מה עושים? אי אפשר לדרוש מההורה להיות שמרטף כל היום. יש לו עבודה וחיים.

ההורה לא צריך להיות שמרטף, הוא צריך לגלות הורות מראש. לבנות עם הילד לוח קיץ ובין השאר לקבוע כללים ברורים ביחס לשימושי המחשב. בעיקר כדאי לקבוע יחד, בדיאלוג, תחומי עשייה אחרים – יצירה או התנדבות, עבודה או פעילות ספורטיבית. וכמובן, תפילה ולימוד תורה.

בוא נדבר תכ'לס. איזה כללים היית מציע לקבוע ביחס לשימושי המחשב בקיץ?

ראשית, כללים צריך לקבוע לא רק ביחס למחשב. צריך לשבת עם כל ילד לחוד ואחר כך עם כולם יחד ולתכנן את אופי התנהלות הבית בקיץ; החל מדברים חיוביים שהזכרנו, כמו תפילה, יצירה וכו' והמשך בשותפות בהפעלת הבית (שטיפת כלים זה לא עזרה לאימא! זו שותפות במה שמוטל על כולנו!). אגב, כדאי שיהיה גם זמן שבו אין אנו אחראים לספק לו תעסוקה מעניינת, אלא הוא מעסיק את עצמו, אך בלי מחשב. כחלק מכל זה צריך גם לקבוע כללים בהירים (המותאמים לכל ילד) לגבי המחשב.

נתחיל בדבר הפשוט – עצם השימוש במחשב. חייבים "ליישר קו" בשלושה פרמטרים: במה צופים, מתי צופים וכמה צופים. כלומר, התוכן צריך להיות מקובל עליכם, אבל אף אז אין לצפות במשך שעות ארוכות מִדי. זאת ועוד, גם אם התוכן ראוי והזמן קצוב, אין לצפות באמצע הלילה.

מה כוונתך "תוכן מקובל"? אם הוא נפגש עם כמה חברים והם צופים בסרט אצל אחד מהם בבית – מהיכן יש לי מושג מה התוכן?

לעניות דעתי, כאן מתגלה אחד מעקרונות היסוד של הורות בימינו. לפחות עד כיתה ט–י. הורות פירושה גם לאשר את הסרטים שילדינו רוצים לצפות בהם. לכל אחד מאִתנו יש את העקרונות שלו לגבי תוכני סרטים שהוא מרשה לילדיו לצפות בהם. לא ייתכן שהכול יירמס כי חבר משולי החברה החליט להכניס למחשב סרט "נועז". יש לסכם עם הילדים שבבית מכניסים למחשב רק סרט שההורה אישר. לא כל מה שחבר צרב והביא "הוכשר" על ידי חום הצריבה (שהיא אולי גם אסורה הלכתית וחוקית, אך זה נושא אחר). בבית החבר, הבן שלי אולי לא קובע, אך חובתו להתקשר ולבקש רשות לצפות בסרט המסוים.

במחילה, אתה בקיא כל כך בסרטים שאתה יודע לאשר מה ראוי ומה לא?

אני לא בקיא, אך גוגל כן. כמעט על כל סרט ניתן למצוא סקירה באינטרנט, ולמי שקורא אנגלית בסיסית יש אתרי הורות מצוינים בארה"ב הנותנים המלצה מפורטת על כל סרט, כולל מידע העשוי לעניין הורים כמו רמת אלימות, רמת חוסר צניעות, רמת ניבולי פה וכו'. זה מיועד להורים במשפחות לא יהודיות – כי אכפת להם מחינוך ילדיהם. מה אִתנו?

זה נשמע לי כמו מרדף אין-סופי אחרי הסרטים ואולי קצת קטנוני.

לי זה לא נשמע קטנוני, אלא חלק מתפקידי ההורי. לבדוק האם יש דם בביצה, זה גם קטנוני? הורות זה לא רק טיול כיפי לשלושה ימים בסוף הקיץ, אלא ירידה לפרטים לכל אורכו. לדעתי, מסתתרת כאן בעיה עקרונית: חלק מאִתנו לא גיבש דעה ביחס לתרבות המערב בכלל, ולסרטים בפרט. אפשר להבין מישהו האוסר על ילדיו לחלוטין צפייה בסרטי קולנוע; אפשר להבין מישהו המתיר כמעט הכול. אך רובנו משדרים דואליות. לא מתלהבים, אך לא מתערבים. יש כאן עצלות ועייפות המביאות להישענות על שמרטף אלקטרוני. כמשפחה, אין אנו יודעים בעצם מה אנו רוצים. אם לא אכפת לכם שילדיכם יראו סרטים קשים – תודו בזה לעצמכם; אם אתם חושבים שמדיניות אחרת רצויה מזו שהצעתי – בבקשה, אך גבשו אותה ופעלו בעקיבות לפיה.

לעניות דעתי, מי שרוצה לתת חינוך איכותי, ערכי ותורני, ומוכן שילדיו יראו מעת לעת סרט – צריך לומר זאת ולהגדיר היטב: מה הוא מרשה, מתי וכמה. אגב, אני מכיר הורים המרכיבים בתחילת הקיץ רשימה של עשרים סרטים המומלצים לילד והתואמים את השקפתם, ומבקשים שיצפה לאורך הקיץ מתוך רשימה זו. אם הוא רוצה משהו אחר, הם מוכנים לבדוק, אך הרשימה היא "המלצת הבית". (אגב, עשרים סרטים לקיץ – יוצא שניים לשבוע. לא מספיק? למה הם חייבים שניים ביום ויותר? כי נוח לנו להעלים עין?!).

בוא נישאר ברמה הפרקטית: קבעתי לילד שעה וחצי זמן צפייה ואחרי הזמן שהוקצב הילד אומר שהוא באמצע המתח של הסרט. מה אז?

הורות בריאה מחייבת "גבולות נושמים". למשל, אחרי שסיכמתי עם הילד על מכסה, נניח שעה וחצי ביום (בחופש) – אני נותן לו עוד "בנק" של שעה לשבוע, ממנו הוא "ימשוך" זמן מתי שהוא נתקע ורוצה לראות "עוד קצת" את סוף המשחק למשל. עיקרון זה ישים גם בתחומים אחרים. אם קבעתי עם הילד שכל ערב הוא חוזר בשעה עשר, אני נותן לו "בנק" של שעה נוספת בשבוע שיפעיל לפי שיקול דעתו. שלא יאחר כל יום בשעה ויגיד לי בכל פעם שהיה "דיון חשוב בין החבר'ה". אני נותן לו שעה "עודף" ומבקש שיפעיל את שיקול דעתו מתי להשתמש בו. תתפלאי, הם מתחילים לחזור בזמן כדי לשמור את השעה להמשך השבוע. אותו הדבר נכון עם דמי כיס וכן הלאה. מדיניות כזו מאפשרת שילוב של גבולות והקשבה, הכוונה ועצמאות. היא מנצלת את הקיץ כדי לחנך לאחריות אישית על הזמנים שלי.

יש עוד משהו שכדאי לשים לב אליו לגבי שימושי מחשב בגיל יסודי?

יש עוד הרבה, אך אסתפק בנקודה אחת. חייבים לגלות הורות גם ביחס למשחקי המחשב. יש משחקים מעולים, אך יש גם נוראיים, רווים באלימות, מעשי אונס ומה לא. הכּוונה גם למשחקים שהילדים מעבירים ביניהם בדיסקים וגם לאלו שהם משחקים בהם דרך הרשת. אף בחלק מאתרי המשחקים לילדים יש משחקים נוראיים. ראיתי לא מזמן "משחק ילדים" שבו המשחֵק בוחר איזה עינויים לעשות לאסיר, ורואים את האסיר צורח, מתפתל ומתחנן. כמו שמבררים לפני שקונים לילד משחק קופסה, אף על פי שהוא משחק בו מעט, כך ראוי לברר היטב על משחקי המחשב שבהם הוא שקוע במשך שעות.

עד כאן דיברנו בעיקר על ילדים בגיל יסודי. מה קורה עם גילאי תיכון ושימושיהם בתכנות כמו פייסבוק, צ'טים וכן הלאה?

זה נושא ארוך, אך העקרונות דומים. הורה צריך לקבוע יחד עם הילד גבולות. אם הוא לא יודע מה זה פייסבוק, שיבקש מהילד ללמד אותו, שיקרא קצת מאמרים ויבין את האתגרים. רק כך הוא יוכל לקבוע כללים לילדיו, ובעיקר לדון אִתם בשיחה פתוחה על ההתנהגות הראויה בזירה כמו פייסבוק. האם יש לאשר כל פונה כחבר? האם כל תמונה שלך, גם לא הצנועה ביותר, יש להעלות? האם הפעלתָ את הגדרות הפרטיות של פייסבוק? האם כל רגש אישי מעלים בסטטוס? אם בתי הייתה תולה חמישים תמונות שלה על הקיר בתחנה מרכזית, הייתי מגיב. איך אפשר להתעלם כשהיא עושה זאת על קיר הפייס שלה, שבו "מסתובבים" יותר אנשים מאשר בתחנה המרכזית?!

נושא מרכזי נוסף הוא כמות הילדים ששעמום הקיץ מביא אותם לפשעי מחשב של ממש. יש המפברקים זהות של נערה בקהילה ("סתם, זה לא היה באמת. זה רק בכאילו, במחשב", אומר אחר כך הנער לשוטר החוקר, לאחר שגם המחשב הביתי הוחרם על ידי חוקרי המשטרה). אחרים פותחים קבוצות שטנה נגד ילד דחוי, ואילו חבריהם מזייפים פרופיל פייסבוק של נערה ושולחים בשמה מסרים גסים לבנים. מעשים אלו ועוד הם נפוצים מאוד, גם אצל ילדינו. הם אינם מצריכים מהנער ידע טכנולוגי כלל ולעתים מסתיימים בצורה קשה ביותר. יש כאן שילוב קטלני של הורים שאינם נותנים הדרכה והכוונה בדבר התנהגויות המחשב הראויות וצעירים החושבים שאם זה במרשתת "זה לא באמת". ועוד לא דיברנו על דברים בסיסיים יותר שהורים רבים מזניחים: למשל הכְוונה מתי (לא!) למסור פרטים אישיים, מה לעשות כשאתה מגיע בטעות לאתרים לא צנועים ועוד.

אך מסתתר כאן משהו נוסף, עמוק יותר. המעבר של צעירים רבים לגור בתוך פייסבוק, מלמד אותנו משהו עליהם. חלקם כמהים לקשר אישי משמעותי ורואים בתכנה מענה לבדידותם, מענה שאינו אלא אשליה וירטואלית. במקום לשבת שעות מול המסך ולצבור "חברים", עדיף שיקיימו שיחות עומק עם חברים אמתיים. מה רב המרחק בין חברות משמעותית ובין מה שמכוּנה "רשת חברתית". מי שחבר עם ארבע מאות איש בבת אחת, אינו באמת חברם.

סוף דבר, ביחס לרכבים אנו אומרים "הכן רכבך לחורף". נראה לי שבמקביל צריך לומר: "הכן מחשבך לקיץ". הכוונה לוודא שיש חסם טכנולוגי איכותי המסנן את התכנים ומגן על הילדים, בצד גיבוש מדיניות מעשית. זאת נוסף על העיקר – חינוך והסברה מתמשכים ביחס לנושאים אלו.

משהו  לסיכום?

נגענו כאן בדברים פשוטים מאוד והתמקדנו בנושא המחשב. אך מתוך מה שדיברנו ניתן לגזור עקרונות הורות הנכונים גם בתחומים אחרים. עיקר תפקידנו הוא לראות את הקיץ כהזדמנות להמשך צמיחה משפחתית. לפנות זמן ולתכנן עשייה משפחתית משותפת (נוסף על טיול משפחתי אחד ארוך בסוף הקיץ). למצוא זמן לעשות בכל שבוע משהו עם כל ילד לבד, אפילו משהו קצר באזור הבית. להבין שאם במשך שנת הלימודים מערכת החינוך מסייעת בחינוך ילדינו, בקיץ האחריות עוברת אלינו באופן מלא. להשקיע זמן ומחשבה כדי שבע"ה בסוף הקיץ כל בני המשפחה יסכמו שהיה קיץ נפלא, לא של מריבות וכעסים, אלא של גיבוש, צמיחה ועשייה אישיים ומשפחתיים.

הרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל

פרסום: עלון "עין חמ"ד" של מינהל החמ"ד, קיץ תשע"ג

חופים מסוכנים

מי איננו מכיר את השלטים הפזורים לאורך הכנרת, המזהירים את המטיילים שלא לרחוץ בחופים לא מוסדרים. כמה וכמה רוחצים קפחו את חייהם כאשר רחצו בחוף ללא מציל…

יש חופים מסוכנים יותר! סכנתם היא מסוג אחר: לא פיזית אלא רוחנית ונפשית, כגון: חוף דוגית, חוף גולן… את החופים הללו פוקדים אלפי בני נוער דתיים במהלך חופשת הקיץ. חלקם לנים לילה אחד בחוף, אחרים שוהים בו ימים ושבועות, באווירה חופשית-חילונית, מופקרת, משוחררת מכל גבולות, הרחק מעינם הבוחנת של המבוגרים, ומתנסים בכל מיני התנסויות שליליות: אלכוהול, סמים, פריצות ועריות. כל מי ששוהה שם נשאב לתוך אווירה עכורה זו.

מה לעשות?

1. בראש ובראשונה לנסות לשכנע את הנער/ה שלא לנסוע לשם. להציע להם אלטרנטיבה "כשרה": חוף כינר, חניונים ברמת הגולן. הלינה בחוף היא בחינם, בחניונים – בכסף, לכן בני נוער מעדיפים את חופי הכנרת. על ההורים "לספוג" את מימון הלינה.

2. אם השכנוע לא עוזר, מוצדק להפעיל את הסמכוּת ההורית למנוע את ההתנסות המסוכנת. אם יש משהו שמצדיק "כפייה" ושימוש בסמכוּת זה בדיוק זה.

3. אם אין להורים כוח לעצור אותו/ה, חובה לתאר לו את הסכנות המזומנות לו שם (אלכוהול, סמים, פריצות…), הפיתויים, הלחץ החברתי, ולסכם איתו על גבולות התנהגות.

4. לצייד אותו בפלאפון ולשמור איתו על קשר רציף. חשוב שהקשר עם הבית ועם מה שהבית מסמל לא יינתק אלא ילווה אותו באשר הוא שם. כל שיחה עם הבית עשויה להחזירו מעט ל"שפיוּת". הנער צריך להפנים שאין "שטחים מתים" ללא בית והורים.

5. אם יש צורך בכך (הימים חולפים והנער קבע את משכנו על החוף ומצבו מתדרדר), צריך לאזור אומץ, לקום ולנסוע לשם, לבקר במקום ולהחזיר את הילד הביתה.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

הורות בחופש

החופש הגדול עשוי להיות דבר טוב. הוא מאפשר התאווררות, פיתוח תחומי עניין מגוונים ואגירת כוחות לקראת שנת הלימודים הבאה. דא עקא, לעיתים מהווה החופש זירת התגוששויות בין הורים לילדיהם. התגוששות ומתח הנובעים בין השאר מפערי ציפיות.

חלק מילדינו מצפים בקיץ ל'חופש מהחיים' ולא רק מהלימודים. מבחינתם, תפקידם העיקרי בקיץ הוא לצבור בילויים. הם אוכלים, מתקלחים (לפעמים…), לוקחים כסף, רצים מפעילות חווייתית אחת לרעותה ומשאירים מאחוריהם שובל של כלים, בגדים ושלל חפצים שההורים צריכים לסדר. למותר לציין כי ציפיות ההורים מהתנהגות ילדיהם בימי החופש הן אחרות לגמרי.

בפועל, במשפחות מסוימות ההורים עובדים בקיץ שעות נוספות כדי לממן נסיעות אין-סופיות של ילדיהם לקניון ולבאולינג, למחנה ולקייטנה, לים ולסרט (הַתאימו את הדוגמאות לגיל הילדים ולאופי המשפחה). ההורים אמנם שמחים שהילדים זוכים למנוחה ולהנאה, אך מצפים לשותפות בהפעלת הבית ולפעילויות קיץ הכוללות גם עשייה ערכית ומשמעותית. פעם אחר פעם נהפכים ימי הקיץ לעימות בין ההורים לילדיהם סביב השאלה האם תפקידו של הצעיר הוא רק לבלות וליהנות, או גם לתרום ולעשות: בעזרה בבית, בחסד לנזקקים, בלימוד תורה ובתחומים ערכיים אחרים. הפער בין ציפייה לימים שבמרכזם 'כיף' ובילויים לבין ציפייה לימים שיש בהם (גם) משמעות, הוא היוצר לעתים מתחים פנים-משפחתיים המגיעים לשיא בימי החופש הארוכים (מידי…).

המסקנה פשוטה: כדי ליצור קיץ משמעותי ומהנה (גם להורים) יש צורך בעבודה הורית מוּדעת. ההורים נדרשים להתכונן לקיץ כדי שכולם יֵצאו ממנו נשכרים. בזמן שנותר עד לחופש הגדול על ההורים לחשוב, תחילה לחוד ולאחר מכן יחד עם ילדיהם, כיצד להפוך את הקיץ לתקופה של צמיחה אישית ומשפחתית כאחד. סוף דבר,דווקא בימי הקיץ – אין חופש מהורות…

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

הווצאפ של החופש הגדול

חומר שחולק למשתתפים בסדנה "איך לעבור בשלום את החופש הגדול": התכתבות עם נער על איך לתכנן את החופש הגדול. מומלץ להדפיס ולחלק לילדים…

למסך מלא / גירסה להדפסה

 

 

הרב יוני לביא, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה וחבר ותיק בצוות "לב אבות"

בתי הייתה בחוף דוגית

שאלה:

בתי סיימה כיתה י"ב, והודיעה לי כי היא תחגוג עם חברות בטיול "כמו שצריך" לצפון. כדרכי, לא חשדתי בכלום, ונתתי בה אמון מלא. במהלך הטיול היא בקושי יצרה קשר. רק שיחות קצרות של "אל תדאגי, הכול בסדר". לפני כמה ימים היא חזרה, מהורהרת מאד, ולא שיתפה אותי כמעט בחוויות שעברה. אתמול קיבלתי שיחת טלפון מאימא של חברה, והתבררה לי האמת הכואבת: בנותנו שהו במשך כל השבוע בחוף דוגית.

אני המומה, עצובה, סוערת מאד בתוכי, וממש לא יודעת איך להתנהל עם המידע הזה. כשאני מעלה על דעתי מה עשתה שם בתי ומה ראתה שם, הדמעות עולות בעיניי ואינני מסוגלת לדבר איתה על כך. חשבתי שגידלתי בת צנועה וטובה בסך הכול, אולי לא מלכת הצניעות, אבל בהחלט בחורה עם גבולות. מה לעשות?

 

תשובות:

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים:

חלק מהאנשים שאני מכיר ונמצאים היום ברוך ה' בתפקידי מפתח בעולם החינוך, עשו בחיים שלהם מה שנקרא 'סיבוב'. ראו עולם. כי חלק ממרד הנעורים, מהסקרנות המתפרצת, מהצורך למימוש עצמי מגיע ומתבטא גם בצורות הללו

אמנם בתך התחנכה על ערכים הגונים, אבל בסיטואציה הנקודתית שנוצרה, היא רצתה ככל הנראה להיות כמו שאר החברות שלה ולראות מה כל כך מטריף וקוסם לנערים בחוף הזה.

 

שלום לך,

 

הכאב והסערה שלך מובנים ונקל לחוש כלפיהם אמפתיה. מתחושת ההלם שלך ניכר שהשקעת בחינוך מאמצים רבים והנה, נראה שהכול הלך לריק והתוצאות נראות לגמרי אחרת ממה שהתכוונת. אולם בניגוד לספרים שקונים ב'סטימצקי' שלוש במאה, חינוך ילדנו לא מגיע עם פתק החלפה ולפעמים, כמו במקרה שלך, התוצאות יכולות להיות מתסכלות וכואבות.

אולם תרשי לי ברשותך להעמיק קצת ולגעת במקום ממנו התסכול שלך מגיע:

למרות שפעלת לפי הוראות היצרן והכנסת את כל המתכונים הנכונים למיקסר, בסוף, לא לעוגה הזו התפללת.

ובכן, הרשי לי לשתף אותך באחת המחשבות שחשבתי לאחרונה על החינוך:

ראינו אנשי חינוך גדולים, פרופסורים לחינוך, רבנים רבי מעלה, אנשים ידועי שם שמבט קצר על הילדים שלהם מראה לנו דבר אחד:

כל קשר בינם ובין התורות החינוכיות המפוארות שהם מאמינים בהם ובין ילדיהם נראה מקרי בהחלט, במקרה טוב ובמקרה האחר מופרך ותלוש מעיקרו.

ובכל זאת, אף אחד מהם לא מצפה שהם יחזירו את המפתחות ויתפטרו מעמדותיהם המשפיעות.

כי מה זה בעצם חינוך אם לא זריקת אבן לתוך הים הסוער בליבו של הנער ותפילה כנה מעומק הלב שאדוות הגלים ילכו לכיוון הנכון:

את עושה את ההשתדלות שלך ומכוונת את האבן, אבל מהרגע שאבן יצא מתחת ידייך, כבר אין לך שליטה ולא נותר לך אלא להתפלל לתוצאות הנכונות. תקראי לזה סייעתא דשמייא, הדמעות של הסבתא, זכות אבות, אבל בשורה התחתונה ככה הדברים פועלים.

אני מכיר הורים רבים ששלחו את ילדיהם למוסדות העילית של הציונות הדתית, השקיעו ימים ולילות בשיחות ובכל זאת בסוף התוצאות יצאו קצת אחרות ממה שחשבו.

כי בניגוד למדעים מדויקים ונוסחאות מתמטיות חינוך הוא הכול חוץ מאשר סיבה ותוצאה.

כל ההקדמה הזו באה להגיד לך שקודם כל תנוח דעתך. זה חינוך. אנחנו זורעים זרעים, מחכים לרוח ומתפללים שהיא תישא אותם למקום הנכון.

לעצם העניין: זה שביתך 'נסחפה' אחרי חברותיה והלכה לדוגית זה נראה לי טבעי. נכון, היינו מעדיפים שלא, אבל מה לעשות שכולנו מושפעים מדעת חברינו על אחת כמה וכמה בגיל ההתבגרות. מהי הסיבה שהיא עשתה זאת? האם בכדי לרצות אותם? להרגיש מקובלת? לא לצאת ה'חנונית' של השכבה? אולי. לא יודע. אבל אין ספק ששיחה מכילה איתה תוכל להאיר גם את הנקודה הזו.

חלק מהאנשים שאני מכיר ונמצאים היום ברוך ה' בתפקידי מפתח בעולם החינוך, אם כמחנכים ואם כרבנים, עשו בחיים שלהם מה שנקרא 'סיבוב'. ראו עולם. כי חלק ממרד הנעורים, מהסקרנות המתפרצת, מהצורך למימוש עצמי מגיע ומתבטא גם בצורות הללו.

אמנם בתך התחנכה על ערכים הגונים, אבל בסיטואציה הנקודתית שנוצרה, היא רצתה ככל הנראה להיות כמו שאר החברות שלה ולראות מה כל כך מטריף וקוסם לנערים בחוף הזה.

אני גם לא הייתי נבהל יותר מידי או מסיק מסקנות: זה לא אומר שמעכשיו בתכם תתנסה בדרכים אחרות או תלך למקומות זרים. הדרך כמו שאומרים ארוכה ומפותלת ויש מעידות. השאלה היא תמיד האם אנחנו עדיין נמצאים על הטיסה ליעד המרכזי שלנו.

לכן: אני במקומכם הייתי יוזם שיחה עם הבת. שואל אותה מאיזה מקום הגיע ההחלטה הזו. מנסה לעבד איתה ביחד את החוויות שהיא ראתה שם. מעצים את כל העניין:

האם היא שאלה את עצמה מדוע לדעתה המקום כל כך קוסם לבני גילה?

מהם הדברים שקוסמים בהם?

האם כפי שהיא רואה את המקום היא הייתה רוצה שהבת שלה תסתובב שם?

האם הערכים עליהם היא גדלה ואיתם היא מסכימה אמורים להסתדר במקום הזה?

כלומר, הפכו את המורכבות הזו שאתם הולכים להתמודד עמה לאתגר שלאחריו בתכם תצא מחוזקת יותר מבחינת הקומה האישיותית שלה.

ומעבר לכך ועל הדרך, תחשפו גם יותר לעולם התוכן והתרבות הפנימי שלה. דבר שיקל עליכם להתחבר לעולמה ולהיות יותר מעורבים בקבלת ההחלטות שהיא תקבל בהמשך.

לתגובות ניתן לפנות למייל הבא

 

 

חיה מאיר, יועצת ומאמנת אישית:

כל ניסיון שהקב"ה מנסה אותנו מתחיל בפער בין מה שהיינו רוצים ומצפים, לבין מה שקורה בפועל. מקומנו כהורים מול טלטלה כזו הוא לחסום את הדמיונות שלוקחים אותנו רחוק. לדעת שבאמת איננו יודעים מה היה שם וכיצד זה משפיע עליה.

 

אמא יקרה מאוד.

כל ניסיון שהקב"ה מנסה אותנו מתחיל בפער בין מה שהיינו רוצים ומצפים, לבין מה שקורה בפועל. גם המקום הנוכחי שלך מול בתך הוא ניסיון, איך תתמודדי עם מציאות שאינה עולה בקנה אחד עם מה שחשבת אודותיה ומה שציפית ממנה.

אבל, לפני הכול, באמת את לא יודעת מה היה שם, ובעיקר לא איך היא הייתה שם. אילו גבולות היו חשובים לה, מה היא בחרה בתוך המציאות הקלוקלת הזו, איך היא ראתה את המקום שלה שם, אולי היא הייתה שם סמן ימני? אולי לא העיזה לחזור בלי חברותיה, אולם נפשה נקעה ממה שראתה? אולי נפלה נמוך ממה שהתכוונה? אולי היא מהורהרת מול הפער בין העולם בו גדלה למציאות אותה חוותה? לאן זה לוקח אותה??? לאן זה לוקח אותך???

סביר להניח שבתך עברה טלטלה רצינית. תמונת העולם המוכרת לה השתבשה, והיא צריכה לבנות מחדש את יסודות עולמה-שלה. עכשיו, הבנייה תהיה ממקום של חשיפה לאפשרויות אחרות, ובחירה מחודשת במה שיתאים לה באמת. זה תהליך התבגרות וגיבוש זהות, שאולי היינו מעדיפים שיתבצע במרחב סטרילי, ובתך בחרה – במודע או שלא במודע – במרחב מטלטל ואחר.

טבעי שהידיעה על כך מעוררת סערת נפש ושאלות כבדות על החינוך ומה האמת שלה והאם הכול היה הצגה וכד'…

מקומנו כהורים מול טלטלה כזו הוא לחסום את הדמיונות שלוקחים אותנו רחוק. לדעת שבאמת איננו יודעים מה היה שם – זו האמת – וכיצד זה משפיע עליה.

אפשר ורצוי לשתף את הבת בקושי שלך לדעת היכן היא הייתה ולחשוב מה קורה שם – אבל להימנע מכל מה שמשתמע כהטלת דופי בה ובהתנהגותה. גם  אם את יודעת משהו, כדאי שהיא לא תדע על כך, כדי להשאיר לה מרחב בחירה – שלא יהיה לה צורך להתבצר ולגונן על התנהגות שלילית, ויישאר מקום לשינוי.

זה הזמן להיות בשבילה במקום מאמין ואוהב, שנותן אמון ביכולותיה לבחור נכון, להבחין בין טוב לרע . לתת לה הרגשה שאנחנו שם, מוכנים להיות אתה בתהליך הבירור , ומכבדים גם אם תבחר לא לשתף (אולי אינה רוצה להעציב אותנו, והיא מעדיפה לעבור זאת בלעדינו?). האהבה והאמון שלך הם ה"דלק" שיוכל להניע אותה להזדהות, להוקרה, ולבחירה בטוב.

 

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת:

אל תישאבי לראייה של "שחור או לבן" – העובדה שבתך שהתה מספר ימים בחוף דוגית אינה אומרת שכל החינוך שלך ירד לטמיון. לסמוך על ילד – אינו אומר לסמוך עליו רק בתנאים מסוימים, אלא לתת בבתך אמון מלא שגם אם היא נמצאת במצב לא פשוט יש לה את הכוחות והידע כיצד לנהוג. ככל שתאפשרי פתיחות ביניכן ללא שיפוטיות, היא תוכל לשתף אותך בעולמה – ויש סיכוי שאולי תרצה להקשיב למה שיש לך לומר בנושא.

 

שלום לך, את מתארת תחושות ,מחשבות לא פשוטות והמון סימני שאלה. מעבר לתהיות- "מה בתך עשתה שם? ..", אני חושבת שהקושי העיקרי טמון בתחושת השבר של האמון ביניכן. גתה אמר –"כשהאמון נעדר, הפרח היפה ביותר בזר האהבה חסר".

העובדה שאת מתקשה לשוחח איתה על כך מעידה על הקושי הרב. כנראה של שתיכן.

אולם אל תשכחי- את המבוגר בקשר. יתכן ובתך רצתה לשתף אותך בפרטי הטיול, אולם ידעה מראש מה תהיה תגובתך לכך, ולכן העדיפה לומר בכלליות באופן מעורפל- שמדובר בטיול לצפון. ( היא לא ממש שיקרה..)                       לסמוך על ילד – אינו אומר לסמוך עליו רק בתנאים מסוימים, אלא לתת בבתך אמון מלא שגם אם היא נמצאת במצב לא פשוט יש לה את הכוחות והידע כיצד לנהוג.

אוטוטו בתך יוצאת מהבית, בשנה הבאה לא תוכלי לדעת בוודאות היכן היא נמצאת כל שעה, היכן בדיוק היא ישנה, מה סדר יומה.

ככל שתאפשרי פתיחות ביניכן ללא שיפוטיות, היא תוכל לשתף אותך בעולמה – ויש סיכוי שאולי תרצה להקשיב למה שיש לך לומר בנושא.

נכון, חופי הכנרת בחופשת הקיץ מדליקים נורות אזהרה ומעוררי דאגה – נמצאים שם לא מעט בני נוער  (גם דתיים) המחפשים ריגושים, נוטלים סיכונים, מעשנים, נוטלים חופש מהמסגרת ומהשגרה המוכרת , ובוודאי שאין זה המקום בו היינו רוצים שילדינו ישהו בו.                                                               יחד עם זאת- לא כל מי שנמצא שם, שותף לכך. כדאי להציב סימן שאלה ולא רק סימן קריאה.

אל תישאבי לראייה של "שחור או לבן" – העובדה שבתך שהתה מספר ימים בחוף דוגית אינה אומרת שכל החינוך שלך ירד לטמיון. את גידלת בת צנועה וטובה, שיש לה עדיין גבולות משלה. עשית כמיטב יכולתך. לא הכל תלוי בנו. אולם הקשר והגשר שאנו בונים עם ילדינו – תלוי במידה רבה בתגובותינו . ולכן – נסי להתגבר על "תחושת הכישלון" והפגיעות והזמיני את בתך לשיחה. ולפני שתנאמי "נאום חוצב להבות" על מה שנכון וראוי בעינייך. נסי באמת ובתמים להקשיב לה. לשמוע מה היה, אולי היא נקלעה למצב שלא צפתה מראש, לברר מה היה שם – לא ממקום של חקירה והאשמה אלא ממקום של אכפתיות והתעניינות. שדרי לה שאת סומכת עליה, ושהיית רוצה שתרגיש שהיא יכולה לשתף אותך ללא חשש ולא רק במה שתואם לעמדותייך. אל תוותרי על גשר האמון , וגם אם הוא נפגע מעט- תמיד ניתן לשקם ולבנות אותו מחדש.

נעמה מוזס – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת למיניות,CBT, מרצה ומנחת סדנאות. 054-4798064

http://www.mosesnaama-tipulzugi.co.il/

 

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

חשוב לזכור שמוקד הסיפור הוא לא הכאב שלך אלא הבת שלך, הבחירות שלה וככל הנראה גם הבלבול שהיא שרויה בו כעת לאחר שפרצה כמה גבולות. היא זקוקה להדרכה וכנראה גם לחיבוק, ולדעת שהעולם לא נחרב ושיש תמיד מקום לחזרה בתשובה.

 

שלום לשואלת.

אכן  חוויה מצערת, אך לדעתי יש בה גם הזדמנות.

גיל 18 הוא הגיל המקובל אצלנו ל'עזיבת' הבית ובעצם כל החינוך שאנחנו נותנים לילדים שלנו עד לגיל זה עומד למבחן החיים. גם אופי השיח מול הילדים יכול להשתנות, משיח של הורה-ילד אנחנו יכולים לעבור לשיח של  מבוגרים שבו השכנוע והחלפת דעות הם סוג השיחה השכיח והנפוץ.

במצב הנתון, נראה לי נכון לחשוף בפני הבת שלך שאת יודעת איפה היא הייתה ושמאד כאב לך לשמוע על זה, כמו כן את מבינה שהיא שיקרה לך בכדי שלא להתעמת אתך. ומכיוון שגם את וגם היא מבינות שהיא בתחילת חייה העצמאיים והיא מתחילה לבחור את דרכה חשוב לך שהיא תיתן את הדעת על הבחירות שהיא עושה כעת.

עכשיו שהיא לאחר מעשה:

האם היא שמחה עם מה שהיא עשתה?

האם היא מרגישה שהיא פעלה מהבטן או מהראש?

האם החברות והחברים שהיא פגשה שם שמחים בבחירות שלהם?

האם היא הייתה ממליצה לאחות הקטנה שלה (אם יש לה, או אם היה לה) ללכת לאותו המקום, אם כן ממה היא הייתה מזהירה אותה?

לדעתי חשוב לזכור שמוקד הסיפור הוא לא הכאב שלך אלא הבת שלך, הבחירות שלה וככל הנראה גם הבלבול שהיא שרויה בו כעת לאחר שפרצה כמה גבולות.  היא זקוקה להדרכה וכנראה גם לחיבוק ולדעת שהעולם לא נחרב ושיש תמיד מקום לחזרה בתשובה אם היא רוצה לעשות כן.

ייתכן שלאחר החוויה שהיא עברה היא דווקא תיטיב להפנים את הערכים שכה חשובים לך ומעתה הם יהיו גם שלה. עם עיבוד נכון של החוויה הזו זה בהחלט אפשרי.

בהצלחה!

 

 

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD:

נכון שחוף דוגית בחודשי הקיץ אינו מקום של צניעות ויראת שמים, אך אין לך כל מושג מה היה שם. ייתכן שבתך כלל לא ידעה מה הולך להיות שם ולא ידעה לחזות את עוצמת האירועים, והיא עצמה לא מתחברת כלל לדוגית. ייתכן שהתקשתה לחתוך באמצע ולעמוד מול החברות. הכול יכול להיות. ראי מה קורה עם בתך בשבועות הקרובים. בדקי לאן הרוח נושבת. האם שינתה משהו באורח חייה. האם ויתרה על סטנדרטים שלה בקשר לתורה ומצוות. האם השתנה משהו בסגנון הדיבור שלה. בלבוש שלה. בסוג החברות שמסתובבת איתן. ייתכן שהשבוע בדוגית היה עבורה פרשת דרכים. בדקי מהצד את בחירותיה. לפעמים צריך רק לעמוד בצד ולהתבונן.

לאם הכואבת שלום וברכה.
הקושי, התסכול והאכזבה ניכרים מאד בדברייך ובאמת קשה שלא ליפול מ"סטירת לחי" כזו שאם מקבלת מבתה. יש לבני הנוער צורך בטיול סוף שמינית , טיול שסוגר תקופה בחיים, ולפעמים הטיול מגשים צורך בפריצת גבולות שהיו מקובלים ונשמרו עד כה.
בשורות הבאות ננסה לעזור לך לעבד את הרגשות והמחשבות בקשר למקרה על מנת שתוכלי לחיות איתו יותר טוב ואפילו להיבנות ממנו.
נתחיל בעובדות: את אמא לבת שסיימה י"ב. בדרך כלל יחסייך איתה הם יחסי אמון. כלומר, את סומכת עליה גם כשאינך מבינה את מעשיה (זו המשמעות של אמון). בתך נסעה לשבוע טיול בצפון בלי שיידעה אותך במסלוליו. במהלך הטיול השיחות ביניכן לקוניות. בתך חוזרת מהטיול מהורהרת ולא משתפת אותך בחוויותיה. משיחת טלפון עם אחת האימהות מתברר לך שבילו שבוע בדוגית.
עד כאן העובדות כפי שסיפרת בשאלתך.
את מוטרדת ממחשבות כמו: מה בתי עשתה שם. מה ראתה. עם מי נפגשה. האם נפגעה צניעותה. האם נפגעה תמימותה. ואולי גם העובדה שלא שיתפה אותך מראש ביעד הטיול, לא במהלכו ולא בסופו מפריעה לך כנראה פעמיים. פעם אחת כי את רגילה (כנראה) לתקשורת שוטפת ומשתפת ביניכן שפתאום נעלמה. ופעם שניה כי כל השתיקה הזו מטילה סימן שאלה גדול על מה שקרה שם, ואולי אף תומכת בהשערתך שקרו שם דברים שאינם מתאימים לה ובטח שלא לרוח הבית.
האמת היא שהאמת לא ידועה לך באמת.
את משערת שכיוון שהיו בחוף דוגית קרה שם כך וכך. נכון שחוף דוגית בחודשי הקיץ אינו מקום של צניעות ויראת שמים, אך אין לך כל מושג מה היה שם. ייתכן שבתך כלל לא ידעה מה הולך להיות שם ולא ידעה לחזות את עוצמת האירועים, והיא עצמה לא מתחברת כלל לדוגית. ייתכן שהתקשתה לחתוך באמצע ולעמוד מול החברות. הכול יכול להיות. מי אמר שפרצה את גבולות הצניעות שלה?
לתוך החור השחור של חוסר הידיעה נכנסות המחשבות השליליות וההרסניות שלא מקדמות אותך להבין מה היה שם ובעיקר מה שלום בתך. החשדנות עולה, האמון הבסיסי מתמסמס והדמיונות מרחיבים את הפצע שנפער. יש לך הזדמנות אדירה למבחן אמון מאד גדול בבתך. מה תעשי בו?
ברור שצריכה להתקיים כאן שיחה כל שהיא. לא שיחה בסגנון חקירת שב"כ אלא שיחה של אכפתיות כהמשך לקשר שהיה ביניכן עד היום. אולי כדאי לחכות עד שבתך תבשיל ותבוא לדבר. אולי פשוט לפנות אליה " מה שלומך? ראיתי שאת מהורהרת מאז שחזרת. הכול בסדר?". לפעמים כדאי לשים בצד ולהמשיך הלאה. סוף כל סוף מדובר בבת בוגרת (לפחות בגיל) והיא יודעת שיש לה למי לפנות ומי שיקשיב לה. ראי מה קורה עם בתך בשבועות הקרובים. בדקי לאן הרוח נושבת. האם שינתה משהו באורח חייה. האם ויתרה על סטנדרטים שלה בקשר לתורה ומצוות. האם השתנה משהו בסגנון הדיבור שלה. בלבוש שלה. בסוג החברות שמסתובבת איתן. ייתכן שהשבוע בדוגית היה עבורה פרשת דרכים. בדקי מהצד את בחירותיה. לפעמים צריך רק לעמוד בצד ולהתבונן. היא תעשה את שלה.
האם את מוכנה לחיות במקום של לסמוך לגמרי על בתך שגם אם נחשפה לתרבות אחרת, יש בכוחה להתמודד ולהבחין בין טוב לרע? האם את כאימא, מוכנה להיות במקום של חוסר ידיעה לגבי בתך או בשפה המדוברת היום – לשחרר? מה האמון והמשכת החיים כרגיל (עם כל החום והאהבה) – כאילו לא היה דוגית – יעשה לקשר ביניכן?
יש לזמן כוח רפואה מאד גדול. ברוך השם. לולא הזמן היה לנו מאד קשה לחיות עם כל האירועים שעוברים עלינו. כיוון שאין כאן דחיפות גדולה לפתוח עכשיו את העניין, אולי כדאי להשתמש בתרופה האלוקית הזו ולהמשיך באמון ואהבה שיעשו כבר את שלהם.
לסיום, איננו יכולים להיות אחראים לכל מה שקורה עם ילדינו, ובטח בגילים האלה. אנו עושים את שלנו, בוחנים את עצמנו, מתייעצים ומשפרים וכמובן מתפללים, אך הבחירה היא תמיד שלהם.
מאחל לך שמתוך העמדות שסקרנו כאן תוכלי להרכיב את מתכון התגובה וההתייחסות המתאימים לך כפי שאת מכירה את עצמך, את בתך ואת הקשר ביניכן, ותזכי לבנות בו קומה חדשה ואיכותית יותר!

 

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD.

0526070954 more-lanoar.co.il

לעוד מאמרים בנושא:

זהירות, חוף מסוכן לנפש!!! / הרב אלישע אבינרהבן נוסע לכינרת. האם יסתפק בשכשוך רגליו במימיה או יבקר בחופים מפוקפקים? על חוף דוגית ודומיו, במאמרו של הרב אלישע אבינר

חופים מסוכנים / הרב אלישע אבינרשהילדים מבלים בקיץ בחופים מסוכנים רוחנית ונפשית…

לא לאבד את הכל בגלל רגע אחד / הרב יוני לביא. החופש הגדול הוא זמן של שחרור ופורקן, ולעיתים גם זמן של מעשים חסרי אחריות ומטופשים שגורמים נזק רב.  רשימה קצרה של נושאים שכדאי להעלות לדיון עם הילדים.

מבט קצר אל חופשת הקיץ / אבי רומנו. מאמר חובה להורה לקראת חופשת הקיץ של המתבגרים שבבית. עקרונות, מושגי יסוד, והצעות מעשיות.

מדריך תנועת נוער

הורות והתבגרות: ארגונים המפעילים פעילויות לנוער במהלך החופש

להאזנה להקלטת התוכנית:

.
על ארגונים המפעילים פעילויות לנוער בחופש
 

 הרב בני וורצמן, מנכ"ל "לאורו נלך", הרב נתנאל שושן, ישיבת כרם ביבנה, הרב אליאב פלהיימר, ישיבת מעלה אדומים
 

בחופש הילדים בבית בלי לימודים ומאזינים באמצעי התקשורת על ארועים טרגיים ואכזריים. איך הוריהם יכולים לעזור להם לעכל את הקושי ואת הכאב כשהם לא במסגרת בית הספר?  הרב יונה גודמן משוחח על תפקיד הורים בשעה זאת.

הסיפוק מהחופש הגדול

סקר שנערך בסוף החופש הגדול בחן את מידת הסיפוק של בני הנוער מתקופת החופש. בני נוער נשאלו האם הם מרוצים מהאופן שבו הם ניצלו את החופש, ואילו היתה להם אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה ולהתחיל מחדש את החופש האם הם היו מבלים באותה צורה או בצורה אחרת. רבים מבני הנוער הודו שהם מאוכזבים מהאופן שבו בילו את החופש הגדול. תוצאות המחקר היו צפויות. החידוש הוא, שלא רק אנחנו המבוגרים סבורים שהחופש הגדול הוא בזבוז גדול והחמצת הזדמנות מיוחדת אלא גם בני הנוער חשים בכך. אבל, כשהם מגיעים למסקנה זו, חודשיים כבר חלפו להם. בבחינת "מעוות לא יוכל לתקון".

מהי המסקנה החינוכית? אין להמתין עד לסוף החופש הגדול על מנת לבקש מהבן/הבת לערוך סיכום של החודשיים שחלפו, כי אז לא נותר אלא לבכות יחד איתו על החלב שנשפך. אלא, בהתקרב המחצית השנייה של החופש הגדול, רצוי לשבת עם הילדים ולערוך איתם סיכום ביניים, לבדוק תכנון מול ביצוע, ציפיות מול מימוש, חלומות מול מציאות. אם הילד מרוצה – מה טוב. ואם לא – נסייע לו לשנות כיוון, אולי הוא עדיין יוכל להציל את יתרת החופש.

הורים שיש להם נשמה חינוכית, לא יסתפקו בסיכום ביניים חד-פעמי אלא יקפידו על סיכום שבועי. אבל, נדרשת מהם זהירות, שלא לפגוע בחדוות היצירה ותחושת החופש של הילדים.

הרב אלישע אבינר, מייסד "לב אבות", ראש הכולל בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ורב קהילה

מגדל קלפים

בבקשה תשמרו על הילדים

מגדל קלפים - עבודת צוות בית הספר במשך השנה היא כמו מגדל קלפים?

 

הורים יקרים

השבוע אנו מחזירים לכם את הפיקדון היקר אשר הפקדתם בידנו, הצוות החינוכי של בית הספר, לפני כעשרה חודשים. לא יאומן כיצד עברה לה השנה, מהר כל כך. הנה אנו שוב על ספו של חופש גדול עייפים, מותשים אך מלאי סיפוק.

במשך שנה שלמה עמלנו על חינוך, ערכים, הוספת דעת והשכלה. ראינו בילדים שלכם את הילדים שלנו.לא פעם שנתנו נדדה בלילות בגללם, יותר מאשר אלו הישנים בחדר הסמוך. התחלקנו אתכם יחד כמעט בכל. לעיתים הבעיות שלכם בבית הפכו לבעיות שלנו. השמחות, התקוות, השאיפות; לכולם היינו שותפים. הרגשנו כי מתקיים בנו כפשוטו מאמר חז"ל: "כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו" (סנהדרין יט.). עתה, כשאנו יוצאים לנוח ולאגור כוחות לקראת שנה חדשה, עמוסה וקשה לא פחות מזו שהסתיימה, רצינו לבקש בקשה קטנה, מכם ההורים: בבקשה אל תחזירו את הגלגל אחורנית! בבקשה אל תתנו לעבודה שהשקענו לרדת לטמיון!

במשך שנה שלמה עמלנו על הקניית גבולות ברורים לילדים. דברנו והקפדנו על הגעה בזמן, על סדר וניקיון, על דיבור נקי, על כבוד לזולת, לבוגר ולחבר. בנינו בשיתופכם מערכת איזונים שמצד אחד נותנת לילדים חופש פעולה, ומאידך מגדירה בבירור מה אסור ומה מותר. יחד חינכנו לערכים של כבוד, של דת ומסורת. לקיום מצוות ,למשמעות התפילה והציצית.

הנה מגיע החופש, ואיתו הפרפרים בבטן שכל שנה מחדש אני חש אותם. כיצד יתנהגו הילדים שלנו (שלנו הפרטיים, ואלו שלכם שהם גם שלנו) בפרק זמן ארוך כל כך? האם יקומו לתפילה בכל בוקר? האם ילבשו ציצית? לאיזה סרטים הם ילכו? עד לאיזו שעה בלילה הם יצפו בטלוויזיה, שלא לדבר על מה הם יראו בה? באילו חופים ומסיבות הם יבקרו? מה הם יעשו שם? כיצד הם ידברו? איך הם יתלבשו? איך הם יתנהגו?

במהלך השנה ישנה תחושה כי ההצלחה שלנו דומה למגדל ההולך ונבנה קומה אחר קומה. לצערנו המגדל הוא מגדל קלפים, וכולנו יודעים כי רוחות מנשבות בחוץ, מה טיבן של אותן רוחות ומהי עוצמתן…

אין ספק שהילדים זקוקים לחופש. הם צריכים לנוח ולהירגע, אולם חובה לזכור כי גם בחופש ישנם גבולות וכי למנוחה יש שעות מומלצות וגם על החברים כדאי לפקוח עין.

בבית הספר יכולנו אנו, הצוות החינוכי, להיות המצפן שדואג להחזיר את הילד לנתיב אחרי סופשבוע סוער או לילה ארוך שלא נוצל לשינה בהכרח. עשינו זאת בעדינות אך גם בתקיפות. בסמכות ובאהבה. כעת, כשלא נראה אותם לאורך תקופה ארוכה, אנו סומכים עליכם ההורים שתיקחו את ההגה לידים ותנווטו את הספינה כך שתצלח את אוקיינוס החופש הסוער, ותגיע לחוף המבטחים של ה-1 בספטמבר כשהמטען היקר שהנחנו בה בשנה האחרונה עדיין בתוכה.

זוכרים כמה פעמים הבטחתם לעצמכם להתחיל ללמוד עם הילד כמה דקות בכל יום? כמה פעמים אמרתם לעצמכם ולילדכם כי צריך זמן איכות גם למשחקים, לנסיעה על אופנים, לשיחה, או לסתם ישיבה רגועה? האמינו לנו כי אין כמו החופש הגדול בכדי להתחיל ולקיים את ההבטחות. הזמן הוא אין-סופי, ותשומת הלב לה ילדיכם זקוקים לעולם לא נגמרת. עשו טובה להם ולכם וצמצמו קצת את שעות העבודה. נצלו את שעות האור הארוכות, ותנו לילדים ועשו את מה שכל כך רציתם לתת במשך כל השנה. אם אתם לא תעשו זאת כעת, בחופש הגדול, אין מי שיעשה זאת במקומכם.

כך או אחרת, בכל מקרה אנו מבטיחים להיות כאן שוב בשבילכם ובשביל הילדים, בעוד חודשיים, ערוכים ומוכנים לצאת שוב למסע ארוך של חינוך ומסירות, השקעה ואהבה. יחד אתכם נבנה עוד קומה במגדל האישיות שלהם, מתוך תקווה שאט-אט הקלפים יהפכו לאבנים מוצקות, והילד הקטן שאותו קיבלנו לכיתה א' יהפוך בסוף המסע לנער עצמאי ובוגר הבטוח בעצמו ובצדקת דרכו.

חופש נעים מאיתנו – הצוות החינוכי של ילדכם.

 

הרב חגי גרוס הוא מנהל תיכון "הצבי", מקיף-דתי נתיבות, מרבני 'צהר', ומשיב בקו הייעוץ של לב אבות

המאמר מהאתר של ארגון רבני צהר