תגית: בעיות התנהגות

חוצפת המתבגר

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

לאתר של ד"ר אבולעפיה

עוד עם ד"ר מיכאל אבולעפיה:

חינוך להכרח ולחופש – חלק א –

חינוך להכרח ולחופש – חלק ב

חינוך למתבגרים – חלק א: בחירה נכונה בחיים – איך מחנכים את הנוער לבחור מתוך הרצון הפנימי שלו, ולא רק מהשפעות חברתיות? כמה עקרונות להעביר לנער כדי שיוכל לקבל בחירה נכונה בחיים.

חינוך למתבגרים – חלק ב: חינוך להכלה והיכלות לבחור – איך מעודדים בנער יכולת הכלה? איך עוזרים לו לבנות כוחות נפשיים להתמודד עם מציאות קשה, ולראות את הטוב מתוך מציאות חשוכה? איך נעזור לו לשכלל את ההבנות שלו?

להיאבק נגד הנשירה הסמויה – חלק א – נשירה סמויה היא תופעה מדאיגה, בה אחוז גבוה מאוד של ילדים שנמצאים רשמית בכיתה הם בעצם מנותקים ממנה. איך נלחמים בתופעה? איך מחזקים את הזיקה של הנוער ללימודים?

להיאבק נגד הנשירה הסמויה – חלק ב – סרטון המשך על נשירה סמויה: יןלדים שנמצאים בבית הספר פיזית אבל לא נפשית – הילד לא לומד ולא מתחבר חברתית. מה עושים עם ילד שחושב שאף אחד לא איכפת לו ממנו?

שילוב הומור בחינוך – שילוב הומור בחינוך ככלי להתנהלות מול הילדים במקום הכלים 'הישנים' של הטלת מרות. התוצאות מפתיעות.

אלימות בני נוער כלפי הוריהם

לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

פרופ´ משה אדד, חתן פרס ישראל, ראש אקדמי במכללת צפת. לשעבר מנהל המחלקה לקרימינולוגיה, אוני' בר-אילן

זיהוי מצבי משבר ומצוקה אצל מתבגרים שומרי מצוות

המושגים לחץ, מצוקה ומשבר

 

א. המושגים לחץ, מצוקה ומשבר דרים בכפיפה אחת ולמרות השוני ביניהם אנו מתייחסים אל כולם כאל מצבים הדורשים ארגון מחודש של מיומנויות התמודדות.

מן הספרות המחקרית אנו מכירים ארבעה שלבים בתהליך המשבר:

1. עלייה במתח ובחרדה בשל הופעה של אירוע או גורם מאיים.

2. תחושה של אי יעילות בפתרון הבעיה הגורמת לעלייה במתח.

3. גיוס משאבים פנימיים וחיצוניים להפחתת המתח.

4. כשלון שלב ג' גורם בלבול, חרדה, דיכאון וחוסר אונים המביאים לקושי בארגון האישיות, מעצימים את החרדה ומונעים התמודדות יעילה עם המצב הראשוני.

כאשר המצב המשברי מתמשך ואין ביכולות של האדם להפחית מעוצמתו מוגדר המצב כמצוקה. למצב המצוקה ארבעה מאפיינים:

1. חוסר ודאות.

2. נתפס על ידי הפרט כבלתי פתור.

3. מתמשך לאורך זמן.

4. משפיע בו זמנית על תחומי חיים רבים.

מצב המצוקה פוגע בתפקוד הפרט ובתחום הקושי הקוגנטיבי וההתנהגותי. במצב של חוסר אונים ותחושת אין מוצא עלול הפרט לראות בפגיעה בעצמו והרס עצמי או התנהגות אובדנית פתרון אפשרי לסבל.

 

תגובה מתבגרים למצוקה

 

ב. מתבגרים בכלל כמו גם מתבגרים שומרי מצוות עשויים להגיב במצוקה כאשר הם חווים כישלונות לימודיים, נטישה ודחייה חברתית, אובדן דמות משמעותית (הורה, חבר), התייחסות ביקורתית ומאשימה מצד מבוגר משמעותי ועוד. למרבה הפלא המתבגרים משאירים "סימני דרך" בהיותם במצוקה, ומבקשים באופן לא מודע שנזהה אותם ונסייע להם למצוא את דרכם.

"סימני דרך" התנהגותיים: שינוי בהתנהגות, נטייה לשקר, חשדנות, התפרצויות רגשיות מוגזמות, שינויים בהרגלי אכילה ושינה, ירידה בלימודים, שימוש באלכוהול וסמים, חלוקת חפצים אישיים ללא קשר לאירוע מסוים, התרחקות והתנתקות מחברים, מצבי רוח קיצוניים, פגיעה בגוף באמצעות מכשירים, מריטת שיער וכו'. "סימני דרך" מילוליים: "נמאס לי מהחיים", "אני רוצה למות", "לא אהיה כאן יותר", "הכל לא שווה". כתיבת שירים וחיבורים שמוטיב המוות בולט בהם, שרבוטים שחורים עם המילים מוות ודם.

"סימני דרך" פנימיים: עצב, דיכאון, פסימיות, התייחסות של מתן חוסר חשיבות לדברים שבעבר היו חשובים, ריקנות, עייפות מתמדת, חרדה, חוסר ריכוז בולט, חוסר עניין בסביבה, הבעת תסכול.

יש לציין שכמעט לכל אדם יש מין הסימנים הללו בתקופה מסוימת בחייו, אך צירוף של מאפיינים רבים שנקשרים זה לזה הם כ"נורה אדומה" שהמתבגר מזהיר באמצעותה ואומר: "אני במצוקה".

למרות הבהירות הרבה שב"סימני הדרך" נראה שאנו מתקשים לראות ולאבחן סימנים אלו. מדוע? אנו נוטים להכחיש בתוכנו קיומה של מצוקה כשאנו חשים חסרי אונים להתמודד עם הקשיים. סטיגמות שליליות כמו היחס להתאבדות גורמות לנו להרחיב את מה שניתן לראות. אנו שבויים במיתוסים שמשרתים את ההכחשה: "אם נדבר על המצוקה, נחריף אותה", או: "אם נבין, המתבגר עלול לנצל אותנו, יהיה בסדר… זה רק עניין של זמן…", "סתם מגזימים. הכול איתו בסדר".

מתבגרים עוסקים במוקדי קונפליקט שונים במהלך שנות התבגרותם. אנו מזהים קונפליקטים תוך אישיים, כמו: קונפליקט בין צורך בתלות ורצון בעצמאות, ציפיות גבוהות מהורים ומורים והחשש של המתבגר להיות "מאכזב". ציפיות מה"עצמי" והתסכול המתמשך בהשגתן, מראה חיצוני והשפעתו על המתבגר ועוד. קונפליקטים בין אישיים מתמקדים גם במשפחה וגם בחברה כמו: גבולות כנושא למשא ומתן בין ההורים והמתבגר, נושאים כספיים ביחסים עם ההורים, גירושין ואובדן המשפחה, יחסי אחים, וקושי במתן אמון במתבגר, פופולריות, דחייה, נטישה ובגידה ביחסים חברתיים, התקרבות לבני המין השני, ועוד. המתבגר המתלבט מתמודד נוסף על כל אלה גם עם האתגרים הלימודיים שמוסיפים לחייו קונפליקטים כמו הישגים וכישלונות, לחץ בלתי פוסק להצלחה, רצון להפסקת לימודים, עמידה בחוקים וכללים נוקשים ועוד.

המתבגר שומר המצוות מתייצב מול אתגרים נוספים שקשורים לאורח חייו הדתי: הציפיות הרוחניות שלו מעצמו ושל סביבתו ממנו גבוהות ומפותחות, הצורך בביטוי עצמי, לראות ולהיראות מול הגבולות הברורים ושאינם ברורים, החשיפה לתקשורת אלקטרונית ותרבות מערבית, הצורך ב"התחברות" למצוות מול החיוב שבהן, המודל של "דתי לייט", "נוער הגבעות" ועוד.

 

אל מי פונים ? 

 

ג. אל מי פונים המתבגרים בבקשת עזרה בעת מצוקה? במחקרים שונים נמצא שהורים, אחים, מורים ויועצים, למרות נגישותם למתבגר, לא יהיו הראשונים שאליהם הוא יפנה את המצוקה. בין חבריו מרגיש המתבגר בטוח ואלה יזכרו באמונו כשירצה לפנות לעזרה. בשנים האחרונות התפתחה דמות של הרב כמקור משמעותי לסיוע ועזרה. הפנייה אל הרב מקורה בהערכה למעמדו וסמכותו כמו גם לאישיותו. הפנייה אל הרב נורמטיבית, מאפשרת תחושת "ערך", שמירה על דיסקרטיות וסודיות תוך אמון בתפקידו המנהיגותי. כשמצב המצוקה משתלט על חייו של המתבגר ומקשה על תפקודו הוא מחפש אחר מענה מקצועי.

עד  כמה ההורים, המורים והחברים יכולים לסייע? המתבגרים זקוקים להקשבה שמאפשרת תחושת הקלה, אכפתיות ונכונות לסייע. רצוי להימנע בהפחתת עוצמת הרגשות באמירות כגון: "יהיה בסדר.." או בשליפת פתרונות מעולמו האישי של המסייע. כדאי לעודד לפנות לעזרה, ובמידת הצורך להתייעץ עם אנשי טיפול בהתמודדות עם מתבגר מופנם או "סרבן" קבלת עזרה. התנסות חיובית של המתבגר בהתמודדות עם המצוקה תספק לו חיזוק. יש חשיבות רבה לנתינת תוקף לעולמו הפנימי ומתן כבוד בלתי מסויג לבעלותו על מחשבותיו ורגשותיו.

אני צריך לדבר הרבה אודות עצמי
ענייני עצמיותי מוכרחים להתברר לי
הרבה מאוד. בהבנתי את עצמי אבין
את הכל, את העולם ואת החיים,
עם הגעת הבינה למקור החיים.

(הראי"ה, חדריו – פרקים אישיים מאת הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, רן שריד (עורך), הוצאת רעות, תשס"ב)

חנה רוזנברג, פסיכולוגית

http://www.hanarosenberg.co.il/hanar/tzavta.asp

התמודדות עם נשירה ממסגרת ובטלה

אנו מתנצלים על איכות הסרט, שצולם לפני כמה שנים ושופץ לאחרונה.

 

עוד בנושא נשירה:

וידאו: בני נוער ברחוב – עוזבים מסגרת לימודית או מבלים שעות רבות ברחוב / הרב פנחס רובינשטיין. איך להתייחס לתופעת נשירה מבית הספר? איך להתמודד עם כח המשיכה של הרחוב ועם הימצאות הילדים שלנו בפאבים? הרב פנחס רובינשטיין מדבר מנסיון אישי ביצירת קשר והגשת עזרה לנוער שנמצא…

אודיו: "הורות והתבגרות": נשירה מבית הספר / הרב אלישע אבינר ואריאל סוקולוף. מי באמת נער בסיכון? ילד בסיכון זה רק נער שנשר? שעומד לנשור? נער שכבר מעשן סמים? על הרצף של נוכחות ותמיכה הורית ונקודת המשבר.

אודיו: כיצד למנוע את הנשירה מבתי הספר? / הרב אלישע אבינר והרב דוד סמסון. האם ניתן למנוע את הנשירה? ואם הילד נשר – האם יש לכך פיתרון?

אודיו: הורות והתבגרות: נוער הגבעות / הרב אלישע אבינר, הרב דודי דודקביץ' והרב יונה גודמן . הבנת תופעת נוער הגבעות. מה ההשלכות החינוכיות? מי הם נוער הגבעות? יש להם דמות המלווה והמכוונת את דרכם? האם התופעה הזו חיובית או בדיעבד? האם יש שם זרם אידיאולוגי ייחודי,…

נשירה מבית הספר / ד"ר דניאל גוטליב. נשירת מתבגרים מבית הספר אינה מתרחשת באופן פתאומי. זוהי תופעה שיש לה סיבות רבות. כיצד מונעים אותה, וכיצד מתמודדים אתה לאחר שהיא מתרחשת?

סולק מהלימודים ונמצא בבית / הרב יאיר גנז. לעיתים נער מתבגר לא מוצא את עצמו במסגרת התיכונית, ובעקבות זאת מושעה או מורחק מבית הספר. מה עושים עם נער כזה שרובץ בסלון, ללא שאיפות וללא יוזמה? על חינוך לאחריות…

עוד עם יהודית שילת בלב אבות:

חינוך ילדים כמקור למתח זוגי / יהודית שילת. האב נוקט בדרכים נוקשות בחינוך הבת המרדנית, האם משוכנעת שצריך להתגמש ולדבר עם הבת באופן רך יותר. הפער בין הגישות השונות גורם למתח בין בני הזוג. איך על האם להתנהג?

"לא יכולים עליו"

החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 3 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 3
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 4 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 4
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 5 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 5
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 6 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 6
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 7 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 7
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 8 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 8
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 9 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 9
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 10 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 10
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 11 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 11
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 12 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 12
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 13 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 13
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 14 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 14
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 15 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 15
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 16 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 16
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 17 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 17
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 18 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 18
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 19 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 19
החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 20 החלום ושברו - שקופיות מההרצאה של נעמי עיני כנס חיספין תשע"ו 20

 

לסרטון של ההרצאה

"ניתן להרוס ניתן לתקן": תקשורת מתקנת בין הורה למתבגר

ד"ר שמחה צ'סנר מדבר בכנס 'מתבגרים באהבה' של ארגון לב אבות במעלה אדומים, אייר תשע"ו

.לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:

 

האם השפעת הורים על מתבגרים היום נחלשה? איך אנחנו קובעים אם ילד הוא 'דתי' או לא? – האם הקביעה נכונה ומתאימה לעידן החדש?
על גיבוש הזהות האישית בגיל ההתבגרות: הפנמת ערכי ההורים, חשיבות הקשר והשלמה מגורמים חיצוניים.
מה עלינו לעשות כדי לעזור למתבגר לגבש את זהותו האישית? איך בונים תקשורת מתקנת בין הורה למתבגר ?
על כניסה ל'עולם האיכות הפנימי' של הילד: 4 צרכים בסיסיים (תענוג, התחברות/היקשרות, מסוגלות ומשמעות).
איך בונים תקשורת מתקנת בין הורה למתבגר ?
ומה ההשלכות כשאנחנו מספיקים את הצרכים לגיבוש הזהות של המתבגר?
ומה המסר החשוב שעלינו להעביר לילד?

להורדת ההרצאות בפורמט אודיו, ולמאות מאמרים והרצאות נוספות היכנסו לאתר לב אבות:

עמוד הבית חדש

הרצאת דר שמחה צסנר במעלה אדומים 1

זרקו את הבן מן הישיבה

שאלה:

בני למד עד לפני חנוכה בכיתה י' בישיבה תיכונית. עם היציאה לחופשה נכפתה עלינו "חופשה" ללא הגבלת זמן. בננו נזרק מהישיבה. אינני יכול לומר שאני מופתע. קיבלנו כמה וכמה אזהרות על התנהגות שאינה הולמת. הוא מגדל שיער, מסתובב עם בנות, מעשן, רואה סרטים בפלאפון באופן לא מבוקר, ולא עסוק בלמידה. בחודשים האחרונים ניסינו לדבר על ליבו לא פעם ולא פעמיים אולם שום דבר לא זז. כעת מסתיימת חופשת חנוכה, איננו יודעים עדיין לאן פנינו מועדות מבחינה מעשית, אך שאלתי העקרונית היא: האם לגלות כלפיו אמפתיה, או להצטרף לביקורת של הישיבה?

 

תשובות:

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

המראה החיצוני שלו, ההתנהגויות שלו, ההתנגדויות שלו, הקשיחות שלו כל אלה הם תוצאות של מגננות שהתחזקו עם הזמן. אתם הכתובת היחידה שלו כרגע. אם תפנו גב אליו ותצטרפו לביקורת של אחרים, הוא יישאר לבד והמצב רק יכול להתדרדר.

במצב שאתם מתארים, בנכם לא קשוב לשום ביקורת כי כבר "לא אכפת לו."  מבחוץ, הוא נראה כנער שמתריס, מתחצף, בז, וכפוי טובה.  מבפנים, התמונה האמתית שונה לחלוטין.  הוא בהחלט צריך אתכם ואת האמפתיה שלכם.  אתם הכתובת היחידה שלו כרגע.  אם תפנו גב אליו ותצטרפו לביקורת של אחרים, הוא יישאר לבד והמצב רק יכול להתדרדר.

המראה החיצוני שלו, ההתנהגויות שלו, ההתנגדויות שלו, הקשיחות שלו – כל אלה הם תוצאות של מגננות שהתחזקו עם הזמן מפגיעות גדולה מדי לשאת. בנכם לא עושה את מה שהוא עושה מתוך רצון. הוא לא יכול לשלוט על זה. מזמן מוחו הפעיל מגננות כדי לשמור עליו.  מגננות אלו באמת מגנים עליו מחוויות פגיעות שמעוררות רגשות כמו אכזבה, עצב וצער.  אבל למגננות האלו יש מחיר מאוד גבוה – הן מונעות מבנכם להרגיש אכפתיות, יכולת לחשוב פעמיים, רצון ללמוד, יכולת לראות טעויות או לקבל ביקורת, יכולת להתחשב בדעות של אחרים, ועוד ועוד.  בעצם המגננות האלו גורמות לו לתפקד כילד הרבה יותר צעיר מגילו. בנוסף, בנכם נשאר בבהלה מתמדת כי אין לו מנוחה נפשית, והעישון ומשיכה לסרטים בפלאפון הם רק שני סימנים למאמץ שלו לצמצם את תחושת הבהלה.

בנכם צריך אתכם. אתם יכולים להיות המטפלים הטובים ביותר. המגננות האלו צריכות להתרכך ובנכם צריך להרגיש שוב את הרגשות החיוניים המניעים את תהליכי ההתבגרות והתנהגות אחראית. אתם יכולים לקבל את הדרך לספק לבנכם את התנאים ההכרחיים שיעזרו לו לחזור לעצמו, בחור רגיש, אכפתי, מתחשב ואחראי.

בברכה,

שושנה הימן

www.lifecenter.org.ilwww.neufeldinstitute.co.il

 

:

מתוך הסיפור נראה שהבן שלכם זקוק לגירויים חזקים בכדי להרגיש את החיים. זה לא מקרה שהוא גם עם בנות וגם עם סיגריות וגם עם סרטים לא מבוקרים. הוא חי בקצה. יש סיבה שהחיים הנורמטיביים לא מדברים אליו. יש להגיע איתו לשיחה שהנושא שלה והאווירה בה רחוקים מאד מכיוון משמעתי. במידה ולא ילך בדרך הטובה והנעימה, אולי יגיע הזמן להשתמש בדרך הטובה והקשה. המטרה תהיה לגרום לו לרדוף אחריכם במקום שאתם תחזרו אחריו ללא הרף.

לאב היקר והמודאג שלום וברכה,

כואב מאד לקרוא את הסיפור שלך, ולפני הכל אני משתתף השתתפות כנה בצערכם, במיוחד כשהילד ללא מסגרת כרגע – דבר גרוע ביותר כשלעצמו. אך דווקא עומק הצרה מכריח אותנו להעמיק יותר בתוכנו ולחפש משאבים חבויים השמורים לנו למצבים מעין אלה. מתוך המבט הזה ננסה לענות על שאלתך.

לעצם העניין וכתשובה לשאלתך, יש לבדוק קודם את ה"מה" ואחר כך את ה"איך". כדי לענות על השאלה כיצד להגיב להתנהגות הבן, שאל את עצמך מה אתה רוצה ומה חשוב כרגע ביחסים עם הבן שלך לאור המצב החמור שהגיע אליו. או במילים אחרות איזו מבין התגובות תקדם את המצב העגום של הבן שלכם ושל יכולת ההשפעה שלכם עליו.

ישנם כמה נעלמים בסיפור שלכם שפתרונם יכול לתת לנו כיוון להתקדמות. למשל, כמה זמן נמשך המצב הזה? מה היה מצבו הלימודי וההתנהגותי לפני? מה הישיבה עשתה מצדה בעניין? איך הבן מתפקד באופן כללי בבית, מולכם, מול אחיו ומול החברים? מה הבן כן אומר מעבר לסירוב שלו? האם קיים מבוגר שמשפיע או יכול להשפיע עליו חיובית?

בכל אופן, מתוך הסיפור נראה שהבן זקוק לגירויים חזקים בכדי להרגיש את החיים. זה לא מקרה שהבן שלכם גם עם בנות וגם עם סיגריות וגם עם סרטים לא מבוקרים. הוא חי בקצה. יש סיבה שהחיים הנורמטיביים לא מדברים אליו. אולי הם משעממים אותו. אולי הוא לא יודע איך או פשוט לא יכול להצליח במסגרת הנוכחית.

בכדי לקבל תשובות לשאלות הללו עלינו להגיע איתו לשיחה שהנושא שלה והאווירה בה רחוקים מאד מכיוון משמעתי. יש לשאול אותו שאלה פשוטה ורבת עוצמה: "מה אתה רוצה?". הכוונה, "איך אתה רוצה לסיים את תקופת הישיבה/תיכון? מה אתה רוצה שיהיה לך ביד בסוף התקופה הזו?" מטרת השאלות הללו לחבר אותו ל"אני" היותר פנימי שלו – זה שלא חי רק את הרגע ופיתוייו – אלא יודע לחשוב קדימה ולחלום על חיים מספקים ומלאי עשייה חיובית.

לתת לו לדבר. להקשיב לו. לנסות להבין למה הוא "יורה לעצמו ברגל" והאם הוא מבין בכלל את ההשלכות של בחירותיו. לנסות בכל דרך לגרום לו להבין שיש לו הרבה מה להפסיד בבזבוז של השנים הללו.

מישהו צריך לקיים איתו את השיחה הזו. אם למרות הפערים הקשר ביניכם מאפשר את השיחה הזו, דאגו לקיים אותה. מתוך דבריך לא ברור אם קיימתם שיחה ראויה או שהדיבורים היו של "שיחות מסדרון" שבדרך כלל לא נושאות פרי ובוודאי לא בנושאים עדינים.

במידה וזכיתם לרגע חסד והבן גילה את רצונו האמיתי למלא את חייו בעשייה חיובית שבראשה למידה ובניית האישיות, נסו לבדוק איתו על מה זה נופל, וייתכן שתצטרכו לגשת לאבחון בכדי להעריך את היכולות הרגשיות והלימודיות שלו.

החזרה שלו למסגרת חינוכית חיונית ביותר, אך רק לאחר החלטה של הבן שתכליתה "חישוב מסלול מחדש". עליו לעשות צעדים ראשונים בעניין בטרם יחזור לישיבה הנוכחית או למסגרת אחרת. זאת כדי להבטיח שלא ייקח איתו את הבעיות למקום החדש. בכל אופן, בינתיים, יש לבנות איתו סדר יום מפורט ומלא הכולל מרכיבים של למידה ועשייה שיאפשרו לו לצמצם פערים לימודיים ולהיות שקוע בעולם חיובי.

ואולי ייתכן שהבן שלכם הוא "ילד כוח" ואז יש לדבר אליו בשפה שהוא מבין כי היא ורק היא יכולה להניע אותו לפעולה חיובית.

במידה ולא הולך בדרך הטובה והנעימה, אולי הגיע הזמן להשתמש בדרך הטובה והקשה. המטרה היא לגרום לו לרדוף אחריכם במקום שאתם תחזרו אחריו ללא הרף.

כיצד? הרעת תנאים. אם כיום הוא מקבל הטבות מסוימות כדוגמת זמן מחשב וחבילת סלולאר – קחו אותם ממנו. אם הוא לא מבין את ערכה של מסגרת לימודית, הוא מבין היטב ערכו של מחשב וטלפון נייד. המטרה היא להחזיר אותו לשולחן הדיונים כשאתם מנהלים את הדיון וההחלטות מעמדת כוח.

את הקו הנוקשה עליכם להציב ולהציג בפניו בשיחה מטרימה, שהרי אין עונשין אלא אם כן מזהירין, ואז להעמיד בפניו את הבחירה ולקוות שיבחר בדרך הטובה. אם לא, זו לגמרי הבחירה שלו ועליו לשאת בתוצאות. תתכוננו לאפשרות של "צונאמי" גדול מצדו ולהפגנות והרמות קול, אך זה בדיוק המבחן שלכם כהורים – ללמד אותו לשאת בתוצאות של בחירותיו.

מאחל ומקווה בשבילכם, שלא תצטרכו להשתמש בדרך הקשה, ושהדברים יסתדרו מתוך שיח וקרבה ותרוו ממנו הרבה נחת בהווה ובעתיד!


נייד: 052-6070954
אתר: www.more-lanoar.co.il

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

יש לשוחח עם הבן באווירה רגועה על מצבו ועל המשך דרכו מתוך אמפתיה ודאגה. בתהליך ההיפרדות מן הישיבה כדאי מאד להיעזר בקציני ביקור סדיר מטעם המועצה שתפקידם ללוות תלמידים במצב כזה עד למציאת מסגרת חינוכית מתאימה.

באופן עקרוני חשוב לציין שהתופעה של 'להזרק מהישיבה' הולכת ומצטמצמת בשנים האחרונות. הפעילות של משרד החינוך וגם של הנהלת החמ"ד בעניין יצרה את המצב (הרצוי והנכון) הזה.

יחד עם זאת, בודאי יש מצבים של חוסר התאמה בולט בין הקו החינוכי של המוסד לבין השאיפות וההתנהלות של חלק מהתלמידים ונכון לאפשר 'היפרדות' של המוסד והתלמיד.

כל זה קשור לתמונה הכללית, עכשיו לתמונה הפרטית אצלכם בבית.

נראה לי שנכון להושיב את הבן לשיחה רצינית באוירה רגועה. (אולי בבית קפה?)

ולשאול כמה שאלות:

  • האם המצב הזה הוא התגשמות שאיפותיו של בנכם שרצה לעזוב את המוסד שלו רק שלא היה לו האומץ ו/או היכולת, או שהוא היה מעדיף להישאר למרות ההתנהלות החלקית שלו?
  • מהם שאיפותיו? עם מה הוא רוצה לצאת מתקופת התיכון?
  • באיזה סוג מוסד הוא רוצה ללמוד: פנימייתי ישיבתי? תיכוני עם לינה בבית?

אם מרגישים שאפשר להעמיק יותר בשיחה אז אולי כדאי גם לשאול מהם השאיפות הרוחניות שלו? איזה מין מבוגר הוא היה רוצה להיות מבחינה רוחנית וערכית?

אפשר ליצור מצב שבו הוא לא יצטרך לתת תשובות מידיות לשאלות הללו. אפשר לקבוע ישיבת המשך שבה הוא יצטרך לבוא עם תשובות. (וחשוב לדאוג שהוא ירשום לעצמו את השאלות).

נראה לי כי חשוב מאד שהוא יבין שהוא בצומת דרכים מאד חשובה והניסיון הבא במוסד הבא חייב להצליח. הוא צריך לדעת שהוא צריך להגיע מחוייב למסגרת ולדרישותיה ושלא יקרה שמוסד הלימודים הבא שלו הוא עוד תחנה בדרך למטה חלילה.

בעניין האמפתיה אני חושב שמאד נכון לגלות כלפיו אמפתיה והבנה – זה תמיד לא נעים להיות מסולק מבית הספר. ואין ספק שזה גורר הרגשות כואבות גם אם הם לא מורגשות על פני השטח.

כמו כן לא נכון 'ליישר קו' עם הישיבה וביקורתה. הבן שלכם מתחיל בתהליך הפרדות מהישיבה ואתם לא רוצים שהוא יזהה אתכם עם ההיפרדות הזו. אני חושב שמילת המפתח כאן היא דאגה. חשוב שהוא ירגיש שאתם דואגים לו.

ועוד עניין , טכני אבל חשוב. ע"פ החוק הרשות המקומית (העירייה או המועצה האיזורית/מקומית) מופקדים על כך שכל הילדים הגרים בתחומם יהיו משובצים בבית ספר כלשהו. לצורך כך יש קבס"ם (קציני ביקור סדיר) בכל מועצה שתפקידם ללוות את התלמידים שאין להם מסגרת עד למציאת מסגרת מתאימה עבורם. אני מאד ממליץ להעזר בהם. מדובר באנשי מקצוע המכירים טווח רחב של מסגרות ויודעים 'לפתוח דלתות' סגורות. חוץ מזה חשוב לדעת שהמוסד שהרחיק את בנכם מחוייב לעזור גם הוא במציאת מסגרת חלופית ובעצם אין לו סמכות לסלק תלמיד עד שאין לו מסגרת חלופית.

בהצלחה רבה!

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

הדרך ארוכה וכואבת, אולם אינכם מפחדים. בינתיים הרעיפו עליו מאהבתכם, קבלו אותו כמות שהוא, ובמקביל התפללו עליו.

אתה מתאר סיטואציה מאד כואבת. פרותיך המתוקים מתעטרים במעטפת קוצנית [זמנית!]. כמה טרחתם ועמלתם על צמיחתו. כמה אתם מתפללים להצלחתו, לקרבת א-ל, לקשר חם עם ריבונו של עולם- ועם עצמו, בעיקר. אך אינכם מפחדים מדרך ארוכה. והישועה- בוא תבוא, בקצב ובצורה המדויקת לנשמה שלו. ובינתיים, תרעיפו עליו מאהבתכם, חייכו אליו, חבקו אותו, הראו שאתם שמחים בו, מקבלים אותו כמות שהוא.  חזקו בו את האמון בעצמו, במשפחתו, ביכולותיו. ובמקביל- התחברו לנעים זמירות ישראל. אין כמו ספר התהילים- לשמח לב אנוש. וקמעה, קמעה- כך היא גאולתם של ישראל- הישועה- בוא תבוא. האמינו בזה!

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני – מאמר נוסף בעניין:

נשירה מבית ספר איננה מתחילה ביום אחד אלא הינה סופו של תהליך הנמשך חודשים אם לא שנים. כאשר נער מגיע למצב של נשירה כבר קשה מאד לעזור לו. לא רק שהוא בדרך כלל נמצא בפיגור משמעותי בחומר הלימודים, אלא שהוא גם הגיע למצב של ייאוש, פקפוק ביכולתו ללמוד ולעמוד במשימות החינוכיות ונהיה עצוב ואף מדוכא.

עם זאת, הורים יכולים לזהות סימנים מוקדמים לנשירה כמו ירידה בהישגים לימודיים, איחורים והיעדרויות רבים, אי הכנת שיעורי בית, אדישות  כלפי בית הספר, תלונות רבות על מורים והתחברות לילדים אחרים אשר מתקשים גם הם בלימודים או אשר בעצמם כבר נשרו. כמו כן, ילדים המרגישים את עצמם מנוכרים מבית הספר וממטלות לימודיות הינם בסכנה של נשירה.

ילדים לא נושרים כי טוב להם בבית הספר או כי  הלימודים ממלאים אותם בסקרנות וסיפוק. נושרים רבים הינם בעלי ליקויי למידה כגון דיסלקציה, בעיות שפה, קשיים בהבעה בכתב או קשיי קשב וריכוז. עבורם החוויה הלימודית הייתה רצופה תסכולים בגלל הקשיים בעמידה בקצב של הכיתה, בהגעה להישגים להם הגיעו שאר הילדים, חוסר העמידה בציפיות של ההורים שלהם ואף אי יכולת לעמוד בציפיות שלהם מעצמם. ילדים אלו חשים כי אין הם מצליחים להגיע לשליטה על המסגרת החינוכית – דבר שגורם להם מועקה – ועל כן הם מחליטים כי הדרך היחידה שהם יכולים להרגיש מידה מסוימת של שליטה, היא פשוט לברוח מבית הספר.

לעומת ילדים עם קשיי הלמידה, סוג אחר של ילדים הנושר מבית הספר הם ילדים עם מועקות רגשיות שאינן קשורות ליכולתם הלימודית כי אם ליכולתם לגייס את כוחות הנפש הנדרשים על מנת לעמוד בתסכולים הרגילים של בית הספר, בדרישות של זמן ומאמץ, בכישלונות שכמעט כל תלמיד נוחל מדי פעם ובתחרות מול ילדים אחרים. מצבים שכאלו יכולים להיגרם מכך שהילד נתון ללחצים רבים בעקבות אירועים או התרחשויות במשפחה – אובדנים, התעללות, מאבקים קשים בין ההורים – או בשל חוסר בטחון, דימוי עצמי נמוך או דיכאון.

הנשירה קיימת גם בקרב ילדים הבאים ממשפחות אשר אינן מעודדות את ילדיהם לסיים את התיכון ולהגיע ללימודי המשך. נדמה כי כיום חלה ירידה משמעותית במספרן של משפחות שכאלו אם כי הסטטיסטיקה עדיין מצביעה על שיעור נמוך יותר לזכאות לתעודות בגרות בישובים הנחשבים "חלשים" יותר.

אז מה לעשות?

כמו ברוב הבעיות האחרות של ילידם, המפתח לטיפול מוצלח נעוץ בזיהוי מוקדם. חובה על הורים להיות מעורים בנעשה עם ילדיהם בבית הספר ולעקוב אחרי ההתקדמות שלהם. כאשר ילד מתקשה בלימודיו, אין לתלות את זה בכך שהוא "עצלן" או בכך שהמורה "לא בסדר". יש תמיד לוודא אם אין לילד קושי בלמידה ואם קיימת דרך אחרת ללמד, ואפילו לחשוב להעבירו לבית ספר אחר המתאים לו יותר.

יש להיות זהירים וערים לסימנים מוקדמים של עצבות או דיכאון אצל ילדים. ניתן לזהות מצבים שכאלו על ידי שינויים משמעותיים בהרגלים ובחיים היומיומיים של הילדים בתחומים של אכילה, שינה, עצמאות, מצבי רוח ויחסים עם בני משפחה.

במקרים שבהם ילדים נמצאים על סף הנשירה או כבר נשרו, יש להיזהר מביקורתיות יתר. הילד יודע שזה לא בסדר ושאתם מאוכזבים. הוא לא צריך לשמוע את זה עוד מאתיים פעמים. בראש וראשונה הוא זקוק לאהבה, הבנה ותמיכה. תמיד אפשר להשלים בגרות אחרי הצבא. יש להיזהר שלא לגרום לילד להתרחק מהמשפחה ולהסתבך עם אותם הדברים הנמצאים ברחוב.

יש לזכור כי יש ילדים אשר אינם בנוים ללימודים בבית הספר או שאין להם את הבגרות הנדרשת על מנת לשבת בבית הספר, לעמוד בדרישות ולהתמודד עם התסכולים. יש לזכור כי חלק מילדים אלו לוּ היו חיים לפני 1000 שנה, בתוך חברה עם דרישות וציפיות אחרות, היו מצליחים. יש לעודד ילדים אלו למצוא את התחום שבהם הם יכולים להצליח.

ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי, הרצליה.

עוד בעניין סילוק מן הלימודים:

סולק מהלימודים ונמצא בבית

לא בא לי ללכת עם כיפה

 

 

פאנל תמי סמט והרב זאב קרוב כנס לב אבות פתח תקווה תשעו

הרב זאב קרוב, לשעבר ראש הישיבה התיכונית בקרני שומרון, והפסיכולוגית תמי סמט, מנהלת מכון באר אמונה. מנחה: הרב יוני לביא, רב אולפנת ישורון, פתח תקווה

החינוך לסור מרע – מהות החינוך

שאלה:
בננו לומד במוסד חינוכי, והוא קצת מתחצף למורים, עד שהמנהל שלח אותו הביתה למשך שבוע. כעת שב ללימודים, ושוב אנו מקבלים תלונות על התנהגות לא יפה. הרגשנו שאיננו יודעים מה לעשות איתו בבית – קיבלנו אותו יפה, לא צעקנו עליו, ובסך הכל הוא בילה שבוע של נופש. הרגשנו שזה לא יעזור, אנו משערים שבקרוב תחזור התמונה על עצמה, ואנו רוצים להיערך לנהוג כראוי.

תשובה:
שמחתי לקבל את שאלתכם כפי שנשאלה, מפני שעולה ממנה יחס נכון לשאלת הקשר בין מקום הלימוד לבין הבית. יש הורים הסבורים שבית ספר, ישיבה תיכונית, אולפנא וכד', הם מקומות ששם הילדים מתחנכים. חובתו של צוות בית הספר לתת מענה חינוכי לבעיותיו של הילד או הנער. הורים כאלה אפילו קצת כועסים על מנהל השולח את הבן לכמה ימים בבית. לדעתם, על צוות בית הספר "לשבור את הראש" ולהחליט כיצד לחנך את הבן ואין זה כלל מעניינם של ההורים. כמובן שזו ראיה שגויה. האמת היא, שעיקר החינוך הוא בבית, ובית הספר או גם ישיבה תיכונית ואולפנא, משמשים השלמה לחינוך הביתי. ילד קשור עם המוסד הלימודי במשך מספר שנים, אח"כ עובר למקום אחר. אבל עם הבית הוא קשור לעולם, לכן השפעת הבית עליו, מכרעת.

אני חוזר אליכם, וכפי שכתבתי, אצלכם היחס שונה, ואתם כהורים מבינים ומסכימים שיש עליכם אחריות על בנכם, ואתם חייבים לעמוד לימין בית הספר כדי לפתור את בעיית ההתנהגות שלו. חלק מהותי מהחינוך הוא נתינת גבולות. אני מדייק וכותב, שזה חלק מהותי, ולא כותב שזה בסיס החינוך. מפני שגבולות באים לידי ביטוי ב"סור מרע", אל תעשה פעולות כאלה. אי אפשר לחנך ב"שב ואל תעשה". לכן, בסיס החינוך הוא, "קום ועשה טוב", וכחלק מהחינוך אנו מלמדים גם את ה"סור מרע". יסוד החינוך נחלק לשלושה שלבים:

השלב הראשון הוא, האבחנה בין טוב לרע. אנו מתבססים על כך, שיש טוב ויש גם רע בעולם, ובראשונה עלינו להגדיר מהו טוב ומהו רע. כל התורה מלאה הגדרות של טוב ורע. המצוות כולן, רמ"ח מצוות עשה זו הגדרה של טוב, ושס"ה מצוות לא תעשה, זו הגדרה של רע. כמובן, על המצוות הללו באות עוד אלפי הגדרות של חכמים המלמדות אותנו מה זה טוב ומהו רע.

כאן אנו חייבים לעבור לשלב השני, והוא, בניית הרצון לעשות טוב, ולהימנע מעשיית הרע. פעמים רבות אנו יודעים מהו רע, אבל לא החלטנו ברצוננו להימנע מעשייתו. מי לא יודע כמה רע יש בגלישה לא מבוקרת באינטרנט, או בעישון סיגריות וכדומה. ובכל זאת, מיליוני אנשים נכשלים בכך. הסיבה: אין החלטה ורצון, לעשות רק טוב ולהימנע מהרע. עלינו אם כן, להחליט שאנו עושים טוב ונמנעים מרע.

השלב השלישי הוא, הירידה לחיים, בפועל, לשקול כל מעשה, לבדוק: אם הוא מוגדר כטוב, נעשה, אם הוא מוגדר כרע, נמנע. אם כן, עיקר החינוך הוא לקבוע מה טוב ולעשותו.
הצבת הגבולות באה למנוע נפילה ושעבוד לפיתויים של הרע. מה אם כן אתם צריכים לעשות לבנכם, גם בטרם ישלחו אותו שוב מבית הספר הביתה. לקרוא לו לשיחה ולהבהיר לו שחוצפה היא דבר רע. לא מפני שהוא נענש, ולא מפני שהמורים אינם מסמפטים אותו, אלא זהו מעשה שלילי בפני עצמו, גם אם יקבל תשלום על החוצפה, היא בגדר מעשה רע. אתם יכולים לצרף אמירה, שהתנהגותו גורמת לכם צער גדול, מפני שהנכם יודעים שיש לו נפש טובה, ואתם רואים בעיניכם כיצד הוא מקלקל את נפשו. אמרו לו, שאתם מצפים ממנו, שיבין כמה רע הדבר, ומעצמו, יפתח את הרצון להיטיב וימנע מהרע. אתם יכולים להציע שהוא עצמו יקבל ענישה מרתיעה, למשל, אם ישלחו אותו לכמה ימים בבית, הוא לא יצא מהבית אלא רק להתפלל ולחזור, לא ישחק במחשב וכד'. זוהי הצבת גבולות מתאימה לגיל תיכון. כמובן אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה, ובלבד שתהא זו קבלה שלו, כפי שחכמים מלמדים אותנו: "טובה מרדות אחת בליבו של אדם יותר ממאה מלקויות".

הרב אליקים לבנון, רבה של אלון מורה וראש ישיבת ההסדר

המאמר פורסם בעלון "קוממיות"

חינוך לאמת – הבסיס לתקשורת


.
לשמיעת/הורדת האודיו בלבד:


 

 

הרב דעואל (דולי) בסוק, מנהל מחוז מרכז בישיבות בנ"ע ולשעבר ראש אולפנת צביה ירושלים

סרטונים נוספים של הרב בסוק:
חינוך לעצמאות – ברוך שפטרני מעונשו של זה
מצוות החינוך, חינוך ע"י צפייה והזדהות עם ההורה
חינוך של חוויה או חינוך של מאמץ?
התמודדות עם החופש הגדול
סמכות וצמיחה אישית