התפרסם ב"מקור ראשון"

בשנים האחרונות מתרבים המחקרים הקושרים בין צריכה מוגברת של סרטי די.וי.די, צפייה בטלוויזיה וגלישה לרשתות חברתיות, לגרימת-נזקים גופניים ונפשיים.

מחקר שפורסם בעיתון Archives of Pediatric and Adolescent Medicine, בודק האם זמן המסך של מתבגרים משפיע על טיב הקשרים המשפחתיים והחברתיים שלהם. חשיבותו של המחקר נובעת מהעובדה שקשר חזק בין המתבגרים להורים משמעותי לבריאות הגופנית והנפשית שלהם, וכן מגן עליהם מפני התפתחויות פסיכופתולוגיות שונות, כגון התנהגויות מסוכנות ומסכנות חיים. באותו אופן ברור היום כי גם קשרים חברתיים חזקים מהווים מגן לבני הנוער מפני פגיעות ובעיות נפשיות.

המחקר בוצע בניו-זילנד על שתי קבוצות מתבגרים, ונפרש לאורך 20 שנה. זאת מתוך מטרה לבדוק בטווח ארוך את הנזקים והתועלות של העולם המודרני על מתבגרים שחיים וגדלים בתוכו.

קבוצת בני הנוער הראשונה שנחקרה, החלה את הבדיקות בשנת 1987. המתבגרים, קבוצה של 1,037 בני נוער, היו אז בני 15. הם נשאלו על הרגלי הצפייה שלהם בטלוויזיה ועל תרבות הפנאי הכללית שלהם. אחרי כן עקבו החוקרים אחרי התפתחותם עד הגעתם לבגרות ולקיום חיים בוגרים. כחלק מהבדיקות המקיפות שעברה הקבוצה הענקית הזו לצורך המחקר, הם עברו תסקירים פסיכולוגיים שבדקו את רמת היחסים שלהם עם הוריהם ובני משפחתם וכן גם את רמת הקשרים החברתיים שלהם.

קבוצת בני הנוער השנייה שנבדקה, גם היא מניו זילנד, כללה 3,983 תלמידים מבתי ספר במדינה. בחירת התלמידים היתה אקראית באופן מכוון כדי למנוע התמקדות בבני מעמד חברתי אחד. גם בני נוער האלו רואיינו כשהיו בני 15 והפרופיל הפסיכולוגי שלהם נבדק. במסגרת הבדיקות הללו שאלו החוקרים על "זמן המסך" שלהם מול הטלוויזיה וכן בוצעה הערכה לגבי טיב הקשרים המשפחתיים והחברתיים שלהם.

תוצאות המחקר הראו כי קיים קשר ישיר בין צפייה מרובה בטלוויזיה לבין ירידה בקשר הטוב עם ההורים ועם החברה. בקבוצת הנחקרים הראשונה, משנת 1987, הקשר היה ישיר ומובהק סטטיסטית. כלומר, זמן הצפייה היומי בטלוויזיה השפיע בצורה ישירה על הסיכוי לקשר רעוע עם ההורים ועם חברים ללימודים. עובדה זאת נשארה מוחלטת גם אחרי שהחוקרים נטרלו גורמים משפחתיים היכולים להטות את התוצאות, כגון בעיות משפחתיות קודמות, גירושין וכד'. התוצאות החמורות הראו כי על כל עלייה בשעה בזמן המסך היומי, הייתה עליה של 13% בסיכוי שהקשר עם ההורים יהיה לא תקין.

תוצאות קשות נרשמו גם בקבוצת המחקר השניה. גם בה הוכח קשר ישיר בין זמן המסך היומי (כולל טלוויזיה, סרטים, רשתות חברתיות ומשחקי מחשב) לבין קשר חלש בין המתבגרים להוריהם ובין המתבגרים לחבריהם. על כל עלייה בשעה של זמן מסך הייתה עליה של 5% בסיכוי שהקשר עם ההורים יהיה חלש מהממוצע.

החוקרים גילו עוד כי קיים קשר ישיר בין כמות הזמן שהמתבגרים הקדישו לקריאת ספרים והכנת שיעורי בית לבין קשר ויחסים עמוקים עם הוריהם. מסקנות החוקרים היו חד משמעיות והראו שיש ודאות בטענה שהתמכרות לטלוויזיה וכלי בידור אחרים פוגעת בקשרים החברתיים והמשפחתיים.

בתוך כך, חוקרים ישראלים שבחנו את המחקר ציינו כי עדיין יש לערוך בדיקת עומק נוספת בנושא וזאת על מנת לבדוק מה גורם למה. כלומר, האם הצפייה בטלוויזיה היא המובילה לקשרים הבעייתיים או שהיא תוצאה של קשרים כאלו, שהיו קיימים מלכתחילה.

כך או אחרת, הקשר שנמצא במחקר מהווה מקור לדאגה בעולם שבו כולם מתמכרים לסוג כזה או אחר של טכנולוגיה.

אגב, באותו הקשר מתברר שאמצעי הטכנולוגיה המודרניים משוללים חלק מהתכונות החיוביות שהורים נוהגים לייחס להם. במחקר שנערך בקליפורניה התברר שאין השפעה חיובית על קליטת השפה במקרה שבו ניתן לפעוטות לצפות בקלטות שעסקו בלימוד השפה. המחקר בוצע על 96 פעוטות בגילאי 6-24 חודשים, שחולקו אקראית לשתי קבוצות. קבוצת המחקר קיבלה קלטת ייעודית לפעוטות ללימוד מילים ראשונות. ילדים אלו צפו במשך שישה שבועות, פעמיים בשבוע, בחמש קלטות. מלבד זאת לא היה שינוי בשגרת חייהם. קבוצת הביקורת לא צפתה בקלטות הללו. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם לאחר שישה שבועות יש הבדל בין שתי הקבוצות בכמות המילים שהפעוטות מכירים.

התוצאות הראו כי לא היה הבדל כלשהו בין הקבוצות בקצב רכישת השפה. גם לא היה הבדל ביכולת השליטה ב-30 מילים ספציפיות הנלמדות בקלטת שחולקה לפעוטות.

אסף גולן, סגן עורך "מקור ראשון".

מבוא

הרשת החברתית פייסבוק הפכה למוכרת ולמדוברת בפי כול. מקור הצירוף face ו-book מכוון לאוסף תמונות של מגוון אנשים, שכל אחד מהם מנסה לאתר את מכריו ברשת. ניתן לראות בצירוף מילולי זה שיקוף מעניין לחיבור או לריחוק שבין מערכת החינוך לילדים של היום. מערכת החינוך מחזיקה באדיקות בספר, ואילו הילדים מסתפקים בדפדוף מהיר ובהקלקת עכבר על שלל פרצופים. הימצאותם של ילדים ונוער ברשת האינטרנט בכלל וברשתות חברתיות כדוגמת הפייסבוק בפרט, מזמנת שיח חדש עם מערכת החינוך. להלן אדון בכמה מרכיבים בשיח זה: הפער הדיגיטלי בין הצעירים והמבוגרים, מקומה הרצוי והמצוי של מערכת החינוך בזירה הווירטואלית של הצעירים, ומכאן יועלו סוגיות בהכשרת מורים.

הפער הדיגיטלי בין מבוגרים וצעירים

הפער הדיגיטלי הוא הפער הטכנולוגי בין תרבות הנוער, אשר נולדה לתוך מציאות מרושתת, לבין תרבות המבוגרים, שמציאות זו נכפתה עליה ללא כל הכנה. הצעירים חשים בנוח להתנסות באתרים וביישומים שונים ברשת, בעוד המבוגרים חסרים המיומנות והביטחון לצורכי התנהגות דומה באינטרנט. כך ניתן לחזות בהיפוך תפקידים, שבמסגרתו המבוגר מבקש את עזרת הצעיר בתפעול המחשב או באיתור מידע ברשת. חוסר הביטחון של המבוגר בשימוש במחשב מחד גיסא, והחופשיות חסרת העכבות של הצעיר באינטרנט מאידך גיסא, מולידים לעתים הימנעות מלאכוף נורמות בכל הקשור בגלישה בטוחה, אלימות והתנהגות מתירנית, בשל חוסר המיומנות של אותם מבוגרים אחראים ואי-ידיעתם את השפה (בוניאל-נסים ודאו, 2009). אחת האמירות הנשמעות בפי מבוגרים – הורים כמורים – היא כי לא ניתן למנוע מהילדים את הפעילות ברשת. ואולם אין כל כוונה להביא למניעה, עם זאת יש להבחין בינה לבין הרמת ידיים בייאוש. התהליך החינוכי, שבסיומו ראוי שיתמקד בילדים, צריך להתחיל בהכשרת המבוגרים בשדה החדש. באופן שכזה, הפעילות של מערכת החינוך, מבית ומבית הספר תהיה כזו של מניעה ושל הדרכה ולא של התערבות בשעות משבר. הילדים מלאי ביטחון באופן פועלם ברשת, וחלק מהתנהגותם כמתבגרים הוא פריצת גבולות, התרחקות מהמבוגר האחראי ובחינת זהותם מחדש. כל אלו מתאפשרים באינטרנט – אותה זירה המנוכרת לרבים מהמבוגרים (ברק, 2006). אין פלא אפוא, שכאשר מבוגרים מנסים את דרכם ברשת, הם נתקלים בצעירים חסרי סבלנות המנסים להרחיק אותם ואף ללעוג לניסיונם המקרטע. חוסר סבלנות זה גורם לחלק מהמבוגרים להימנע מלהיכנס אל המרחב המקוון, שבו הם מוצאים את עצמם חסרי ניסיון, ידע וביטחון. משתמע מכך שעליהם להיעזר בחסדי הצעירים – אותם ילדים או תלמידים שבחיי היום-יום הם מובילים אותם ביד רמה. עם זאת, ישנם מבוגרים ה"קופצים למים הווירטואליים" ובוחרים בדרך של הצטרפות לעדר הצעירים עד כדי הימצאות במרחביהם, דיבור בשפתם ויצירת קשר המאתגר את ההגדרה המקובלת בעולם ההפיזי (ממורה בבית הספר לחבר בפייסבוק). אם כן, ניתן לומר כי הפער הדיגיטלי המדובר נדמה כחבל מתוח עד מאוד, אשר לאנשים מסוימים הוא נקרע ולאחרים פעל כקפיץ לקירוב ולצמצום הפער.

מי זה פייסבוק? מה זה פייסבוק? למה פייסבוק?

בשנת 2004 עלתה לרשת האינטרנט הרשת החברתית פייסבוק (www.facebook.com), ועד מהרה היא הפכה לפופולרית. פייסבוק היא רשת חברתית חינמית, המאפשרת שיתוף עם כל מי שמצוי באותה רשת. חברות ברשת מחייבת פתיחת כרטיס שבאמצעותו ניתן לאתר אחרים באותה רשת, בעלי מכנה משותף כלשהו (בדרך כלל היכרות מוקדמת). האתר מעוצב באופן נוח ונגיש לשיתוף מידע עם כל אדם שהמשתמש מעוניין בכך. ככל שבעל כרטיס יציין יותר מידע על אודותיו (שם מלא, מקום מגורים, שם בית הספר, תאריך לידה, השתייכות לתנועת נוער, ועוד) כך ייקל על אחרים לאתרו ולחבור אליו. נוסף על כך מקובל לפרסם תמונות כדי להקל את הזיהוי. בפייסבוק יש מעל ל-500 מיליון משתמשים. בישראל (נכון לפברואר 2010), קיימים 2,452,140 חברים בפייסבוק, בהם 586,620 בני 18-13. האתר מחויב להגן על קטינים המשתמשים בפייסבוק; על פי התקנון, אין לפתוח כרטיס מתחת לגיל 13. האתר מתחייב כי ימחק כל מידע שיימצא על ילדים מתחת לגיל 13. בפועל, המציאות מראה כי ילדים תחת הגיל הזה פותחים כרטיס בפייסבוק כשהם מזייפים את גילם (בוניאל-נסים, 2010).

ישנה תחושה שבכל עת צץ עניין חדש הסוחף את הצעירים לדבר בשפה שנראה שרק הם מבינים. המבוגרים הם בגדר מספקי השירות – אלו אשר רוכשים את המוצר או הנותנים לילדים את האישור לשימוש בו, ומכאן ואילך מצפים ל"שקט תעשייתי". אולם לאור ההתפתחות של מרחבים שונים ברשת, הצעירים זקוקים פחות לאישור המבוגרים. כך נוצר מצב אשר מרחיק עוד יותר את המבוגרים מן הזירה החברתית הווירטואלית של הצעירים. פשוט אין הם מצליחים לעקוב אחר המתחדש. הם מזהים את הצעירים ישובים אל מול המחשב, פולטים גיחוכים, קריאות ואנחות שאין ברור ההקשר שלהן, עד שקורה משהו שהם (המבוגרים) מגדירים כבעייתי (כמו שימוש בשפה לא נאותה, ישיבה ממושכת אל מול המחשב, וכדומה) המניע אותם לפעול – אם בחשיבה ואם בעשייה. החוויה של המבוגרים דומה לזו המתרחשת בעת שיחה בנייד ללא קליטה; שומעים חלקי מילים ואת השאר מנסים לקשר אסוציאטיבית. במצב שכזה ניתן להיווכח בפערים גדולים בגישות כלפי התנהלות הילדים באינטרנט: יש האומרים כי זהו הדור החדש, ואין למבוגרים היכולת להתחבר אליו טכנולוגית; יש אשר יפעלו ביד קשה ויצרו סנקציות של מניעה וענישה; יש אשר יאמרו כי הם סומכים על הילדים; יש אשר יפתרו כל התנהגות באינטרנט באמירה שאין היא ממשית כיוון שמדובר במרחב וירטואלי; ויש אשר יביעו חרדה ותסכול בשל חוסר המיומנות שלהם, המקשה עליהם את הנחיית הילדים ואת חינוכם במרחב הזר.

ההבדל בגישות חודר גם את גבולות בית הספר, כאשר יש צורך בפעולת התערבות. מכאן עולה השאלה, האם על מבוגרים ועל אנשי חינוך להימצא בזירתם של הצעירים כחלק החינוך המוצע? הדינמיקה החברתית המיוחדת, הנוצרת מחוץ לגבולות בית הספר, מחייבת התייחסות, כיוון שהיא באה לידי ביטוי גם בתוך המסגרות הפורמליות. על כן, ישנה חשיבות-על בלמידת המרחב החברתי הווירטואלי של הילדים, משמעותו והשפעותיו. כך ניתן יהיה לחזק התנהגויות בין-אישיות חיוביות או ליצור מודל לכך, וכן להתייחס להתנהגויות הרסניות ופוגעניות. אין משתמע מכך, בהכרח, כי אנשי החינוך יהפכו ל"חברים" של הילדים ברשתות החברתיות, אלא שיהיו מעורבים בשיח על נושאים אלו בהתערבות מניעתית.

רשת הפייסבוק היא דוגמה עכשווית ואקוטית, אולם "הדבר החדש הבא" כבר עומד בפתח, כצפוי ברשת האינטרנט המהירה בחדשנותה. ככל שיקדימו במערכת החינוך לערוך שיח בהקשר להתנהגויות במרחב הווירטואלי, כך יוכלו להתמודד במהירות וביעילות עם כל התפתחות ברשת, שיהיו מעורבים בה ילדים ובני נוער; כך לא יחושו המבוגרים צעד מאחורי הצעירים הבקיאים ברשת; כך יהיו הם מוכנים ויוכלו להוות מודל איתן לעבודה יציבה עם הילדים והנוער וייתפסו ככאלו שניתן לפנות אליהם (בוניאל-נסים, 2010).

מה זאת השפה הזו? איך אתם מדברים?

לרשת כללים משל עצמה. החברים בה הופכים שווי זכויות ומעמד, בעלי שפה ייחודית לגיטימית. אולם, מה קורה כאשר המורה והתלמיד נכנסים לאותו מרחב וירטואלי? רבים מן המבוגרים נזעקים לאופי השפה של הצעירים באינטרנט, ובכלל זה, ברשתות החברתיות כמו פייסבוק. אם תחילה הסתייגו מהקיצורים ("בצפר") ומשגיאות הכתיב, כעת חרדתם נתונה לקללות, לשטחיות. אולם כאשר נכנס המבוגר למרחב זה, עליו להחליט מה מקומו – מבקר שפה, אוכף חוק, מתצפת מרוחק? המפגש של איש החינוך עם ילד במרחב הווירטואלי משנה את הכללים ויש בו ערפול במיוחד אם לא נעשה תיאום ציפיות קודם לכן. ראשית, אין המורים או המבוגרים "חברים" של הילדים, ולגיטימי שלא ידעו הכול על המתרחש ביניהם. נוסף על כך, אם המורה או המבוגר מנהל כרטיס פעיל בפייסבוק, הכולל מידע אישי, כעת הוא הופך זמין לכל הילדים ומייצר מפגש שעשוי להיות מביך עבורו. בכלל, צריך לנסות ולהבין מהי המשמעות בהימצאותו של מורה במרחב הווירטואלי של תלמידיו. האם כעת באחריותו להיות שם לעתים קרובות כדי לדעת מה מתרחש?

ד"ר מירן בוניאל-נסים – חוקרת ומרצה בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט, המכללה האקדמית לחינוך גורדון חיפה ואוניברסיטת חיפה

אתר: http://tinyurl.com/meyranbn דוא"ל:

"הי יוסי, מה הענינים? מה עשית בחופש הגדול?". "סבבה. הייתי בפייסבוק". אם אתם לא רוצים להיקלע לשיחה הזויה (ואמיתית! שמעתי במו אוזניי) כמו הנ"ל אצל ילדיכם, כדאי לנקוט בכמה אמצעים. אך לפני כן כמה מילות הקדמה, לטובת חלק מההורים שבשבילם פייסבוק זה – "נו…משהו מהאינטרנט…".

ובכן, פייסבוק הוא אתר אינטרנט אמריקאי שנועד להיות רשת חברתית. הוא הוקם על ידי סטודנט יהודי אמריקאי בן 19 בשם מארק צוקרברג, שבזכותה הפך להיות המיליארדר הצעיר בעולם. האתר זכה להצלחה מטאורית ותוך שש שנים בלבד מהקמתו הוא מונה 350 מיליון משתמשים רשומים. בארץ הוא האתר השלישי בפופולאריות שלו, עם 2 ורבע מיליון משתמשים בשבוע (60%! מכלל הגולשים בארץ), והפופולאריות שלו רק גוברת. בחודשים האחרונים הוא הפך לטרנד הלוהט אצל הנוער הדתי ושיעור המשתמשים בו מגיע לעשרות אחוזים.

המובן המילולי של 'פייסבוק' הוא 'ספר הַפָּנִים', כיוון שהוא מאפשר לכל אחד ליצור מעין ספר בו הוא מציג לכולם את פניו וחושף לפניהם את עולמו. המשתמש יוצר לעצמו מעין אתר אישי בסיסי, בו הוא רושם פרטים אישיים, ומעלה אליו תמונות וסרטונים קצרים. האתר משמש כרשת חברתית ומאפשר לגולש להצטרף לקבוצה חברתית לה הוא משתייך (בית ספר, מקום תעסוקה, מתעניינים בתחביב מסוים, אוהדים של דמות או של רעיון כלשהו, או כל מאפיין אחר) ולתקשר עם שאר חברי הקבוצה. פייסבוק מאפשר למשתמש לצרף משתמשים אחרים להיות 'חברים' שלו, ובכך הם מקבלים הרשאה לצפות בדף שלו, ולהגיב לתמונות ולחומרים שנמצאים שם. בדף האישי של כל אחד תוכלו למצוא (אם רק זכיתם להיחשב כ'חברים' שלו), את כל הדברים שהוא וחבריו רשמו, הגיבו ואמרו זה על זה.

העניין הוא שפייסבוק כבר מזמן אינו עוד אתר. הוא תופעה חברתית ישראלית וכלל-עולמית. נקודה. יש לו כוח ממגנט אדיר והיכולת שלו לשאוב אליו אנשים עולה על כל אתר או אמצעי מדיה אחר שהכרנו קודם. לא נוכל במסגרת זו לנתח את סוד קסמו ויתרונותיו מחד, וגם לא את רשימת הסכנות שהוא מציב, מאידך. בכל זאת ניגע בכמה דברים על רגל אחת. בעוד האינטרנט מדורג כגורם התמכרות רמה 3, הפייסבוק נמצא ברמה 5. הוא בולען זמן אדיר, ומצוי מאוד שכניסה חטופה מסתיימת אחרי כמה שעות. רוב השימוש הוא סתמי ושטחי, ומתמקד בהתקשקשויות אינסופיות, עדכוני הפרופיל האישי, העלאת חומרים אליו ובתגובות על של אחרים, ובמשחקים ואפליקציות שונות. עם זמן, ממש בלי לשים לב, הפך פייסבוק מכלי שנועד לשקף את החיים, למוקד החיים עצמו. רבות מהתמונות שבו אינם צוהר לחוויות מהחיים, אלא אנשים מצטלמים מראש ב'פוזות' מיוחדות רק כדי להעלות את הדברים לפייסבוק. האתר ממומן על ידי פרסומות, וביקור תמים בפרופיל של חבר מהישיבה התיכונית עלול לחשוף אותך לפרסומת צבעונית למועדון לילה. לנוער דתי החי בחברה נפרדת רוב זמנו, אך גם למי שנמצא בחברה מעורבת, פייסבוק הפך את הזמינות ואת רמת החשיפה אל המין השני לגבוהה ביותר. בעולם הוירטואלי המחיצות נופלות בקלות, ויצר המציצנות, הסקרנות וחיפוש החוויות, דוחפים בני נוער למקומות שלא היו מגיעים אליהם בעולם האמיתי. הפייסבוק מפתה לצרף עוד ועוד חברים ומעניק לך תחושה של שייכות ומקובלות, אך בפועל הוא משחית את מושג החברות בכך שהופך אותה ממערכת יחסים ממשית למשהו טכני ושטחי שתלוי בהקלקה כפולה על העכבר בלבד. משאבי הזמן והנפש שהפייסבוק לוקח מן האדם בוודאי באים על חשבון החיים האמיתיים והיכולת להתקדם ולפתח קשרים עמוקים. רק נעיר שבכל הנ"ל לא נגענו כלל בבעיות כלליות של רשת האינטרנט שהפייסבוק רק העצים (גניבת זהות, אפליקציות המנסות 'לצוד' את כתובת המייל שלנו לצורך שליחת דואר-זבל אלקטרוני, האפשרות של כל מופרע וסוטה לשטוח את עולמו ולהזמין אותנו להיכנס אליו ועוד). לסיום רק נציין שבני נוער רבים מצטרפים אל הפייסבוק, לא מתוך מחשבה ובחירה, אלא כתוצאה מהלחץ החברתי ותופעת העדר – "מה עוד אין לך פייסבוק? די, אתה צוחק עלי. כ-ו-ל-ם בפייסבוק!".

מה צריכה להיות עמדתנו כהורים ביחס לפייסבוק?

באופן כללי, גלישה ברשת בכלל היא דבר הדורש מהורים שלא רוצים להפקיר את ילדיהם לחסדיו של האינטרנט, היערכות מתאימה, אך השימוש החדש בפייסבוק העצים את הצורך בהתמודדות בכמה רמות.

ההמלצה ראשונה להורים היא: אם בידכם למנוע מראש מילדים להיכנס לתוך העניין הזה – עדיף. עודדו אותם לצאת ולפגוש את החברים פנים אל פנים ולא ל'קשקש' בלי סוף עם הרבה אנשים שמעולם לא פגשו ולכנות אותם 'חברים'. ייתכן שכרגע הם יתעצבנו עליכם, אבל בגיל עשרים הם עשויים לבוא ולהודות לכם על שהענקתם להם במתנה עוד שלוש שנים לחיים…

אם הם כבר עמוק בפנים ולא ניתן לעצור זאת – מומלץ להגביל את זמן הגלישה בפייסבוק (אם אתם מחוברים דרך רימון – מסלולי הגלישה העליונים שלו לא מאפשרים כלל שימוש בפייסבוק, ובתחתונים השימוש אפשרי עם סינון ברמות שונות. אם אתם משתמשים בסיסמא כדי להוריד את הרמה ולאפשר שימוש, הגדירו מראש במחשב זמן קצוב).

אפשר להתנות את כניסת הילדים לפייסבוק בסיום מטלות בסיסיות (שיעורי בית, התכוננות למבחן, סידור חדר וכדו'), ולא להיות הדבר הראשון שהם עושים כשחוזרים מבית הספר… דרך אגב, ישנם הורים שמקפידים שכל הגלישה ברשת תהיה רק כאשר לפחות אחד ההורים נמצא בבית.

כדאי לדבר עם הילדים בשיחה גלויה על היתרונות והחסרונות שקיימים בפייסבוק. להתעניין מה מושך אותם להשתמש בו ולשאול אותם מה הם מפיקים ממנו, לדבר איתם על מושג ה'חברות', על המשמעות שלו בחיים, ועל מה שעשה לו הפייסבוק, ולחשוב יחד איתם על דרכים להשיג את מה שהפייסבוק נותן גם באמצעים אחרים.

נסיים בהצעה נועזת – פתחו גם אתם פייסבוק משלכם ושלחו לילדיכם הצעת 'חברות'. זה יאפשר לכם להיות נוכחים בעולמו האינטרנטי של בנכם ולהתרשם מ'חבריו' וממה שהולך ביניהם. אלא שעליכם לקחת בחשבון דבר נוסף. אל תיעלבו אם תקבלו למחרת במייל הודעה מאתר פייסבוק – 'יוסי דחה את בקשת החברות שלך'…

– תודה לרב יונה גודמן על הרעיונות

הרב יוני לביא, רב אולפנת אמי"ת להבה בקדומים ואולפנית ישורון בפ"ת, מנהל מוקד חברים מקשיבים לנוער והאתר למחנכים מילה טובה, וחבר ותיק בצוות לב אבות.