תגית: שירות לאומי / צבא

פרשת מטות-מסעי

1. "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" (במדבר לב, ו)

 

שאלה לדיון: לימוד בישיבה ושירות צבאי

האם לומדי התורה השואפים להיות תלמידי חכמים פטורים משירות צבאי? מה לדעתכם נכון יותר, ללמוד במסגרת ישיבות ההסדר ולשרת בצבא במשך כשנה וחצי או ללכת למסגרות אחרות (כמו מכינות וישיבות גבוהות) ולהתגייס לשלוש שנים?

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • הרב שאול דוד בוצ'קו, ראש ישיבת ההסדר היכל אליהו בכוכב יעקב, "לימוד תורה ושירות צבאי" עמ' 8-9:

אדם שמוותר על מנעמי החיים כדי לעסוק בתורה, אינו מרוויח משכורת גבוהה ומסתפק במועט, אינו רודף אחר מותרות והנאות אלא מסגף עצמו כדי ללמוד תורה – קדוש ייאמר לו. אך אין הוא נפטר מקיום מצוות, ובכלל זה אין הוא נפטר מלהשתתף במלחמת מצווה.

רבים מביאים את דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל כראייה לכך שתלמידי חכמים פטורים מלהילחם. כך כתב הרמב"ם שם: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו", והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך". ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מבאי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו לעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם – הרי זה נתקש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכוהנים ללוויים, הרי דוד ע"ה אומר "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי". משמע מכאן שכל אדם המתמסר כל-כולו לתורה הרי הוא כשבט לוי, ואינו נלחם, ואף צריכים הקהל לתת לו מתנות כדי לפרנסו.

אך באמת קשה להביא מכאן ראיה. כל מה שנאמר כאן הוא שיש אפשרות לכל אדם להתמסר כל כולו לתורה, ובכך הוא מקדש עצמו, ואף הציבור צריך להתחשב בו ולכבדו. אדם שמוותר על מנעמי החיים כדי לעסוק בתורה, אינו מרוויח משכורת גבוהה ומסתפק במועט, אינו רודף אחר מותרות והנאות אלא מסגף עצמו כדי ללמוד תורה – קדוש ייאמר לו. אך אין הוא נפטר מקיום מצוות, ובכלל זה אין הוא נפטר מלהשתתף במלחמת מצווה. שבט לוי עצמו לא נפטר מכל מלחמות ישראל, ומעולם לא עלה על הדעת לומר כן. כל מה שנפטר שבט לוי היה ממלחמת כיבוש הארץ, וזאת מפני שאין לו נחלה בארץ, אבל אם אויבים מתקיפים את ישראל – ודאי אינו פטור! "לא תעמוד על דם רעך"! אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה יוצאים למלחמת מצווה (רמב"ם הלכות מלכים פ"ז ה"ד), ובוודאי אף שבט לוי, וכן כל המקדש עצמו ולומד תורה כל חייו! פנחס היה כהן ויצא להילחם את מלחמת ה' במדיין. יהושע, עליו נאמר "לא ימיש מתוך האוהל" שהיה שקוע בתורה, יצא ונלחם עם עמלק ברפידים. אף אחד אינו פטור מהגנה על עם ישראל, ובוודאי אין לו פטור בזכות התורה שלמד ולומד.

 

 

  • הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת ההסדר במעלות, בראיון ל"עולם קטן" גיליון 557, פנחס:

במקום שהציבור התורני יבין שיש לו אחריות גדולה להתגדלות בתורה, הוא מחנך את הנוער לחפש רק את הסיירות. השיח אצל בוגרי שמינית צריך להיות איך אהפוך להיות תלמיד חכם משמעותי יותר, הרב לפני השאיפה להיות גנרל בצבא.

הסיבה העמוקה לכך שישיבות ההסדר מצמיחות לומדי תורה בחיים היא שישיבות ההסדר מלמדות שהחיים מורכבים", מסביר הרב ויצמן. לשיטתו, אך טבעי הוא שמי שמחנך את תלמידיו לטוטליות בכל הקשור לתורה, מעביר להם מסר סמוי שברגע שיוצאים החוצה התורה מונחת בצד. "מאשימים את ישיבות ההסדר בברווזיות – קצת יודע ללכת, קצת יודע לעוף, אבל את שניהם לא עושה טוב. זו הסתכלות של 'מוחין דקטנות' שאינה מבינה שהחיים מורכבים, והתורה ניתנה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. אנשים לא קולטים שהתורה פונה מלכתחילה לחיים מורכבים. ישיבות ההסדר, בגדלות המוחין שלהן, קלטו שבישיבתנו בארץ ישראל השילוב של תורה וחיים הוא מובנה.

בוגר ישיבה שעזב אותה אחרי ששידרו לו כל הזמן שלימוד תורה הוא רק לתלמידי ישיבות, יתקשה לקבוע עתים בחיי המעשה. הוא חושב שמרגע שעזב את ספסלי בית המדרש, הוא ויתר על האפשרות להיות תלמיד חכם. בוגר ישיבת הסדר ששידרו לו השכם והערב שיש לו אחריות על התגדלות התורה וששואף להיות תלמיד חכם, הוא יקבע עיתים ויתגדל בתורה עד שיהיה תלמיד חכם בכל מערכות החיים, בכל מקום שהוא נמצא…

רבים מתרעמים על קיצור השירות של תלמידי ישיבות ההסדר.

"חייל בישיבת ההסדר משרת בצבא במשך ארבע שנים", קובל הרב על שיטת הספירה של השירות. "אני הייתי בנח"ל וקטפתי בצל כמה חודשים מהשירות הצבאי שלי, וזה נחשב לי שירות צבאי. לימוד תורה הוא לכל הפחות כמו לקטוף ארטישוק ביישוב מחולה. מסלול ההסדר הוא העשייה הצבאית בצורה המעולה ביותר שבה אדם יכול לתרום לעצמו ולמדינת ישראל בעת הזו"…

"אחת הבעיות הקשות היא שבחור בוגר שמינית החושב איך לחיות חיים משמעותיים יותר, לא יכול להגיע עם המשקפת שלו יותר רחוק מאשר השירות הצבאי. הוא מתרגם חיים משמעותיים עם העשייה הצבאית, ולא קולט שחיים משמעותיים זה איך הוא ייראה בגיל חמישים או ששים.

במקום שהציבור התורני יבין שיש לו אחריות גדולה להתגדלות בתורה ולתורה בהמון, הוא מחנך את הנוער לחפש רק את הסיירות. השיח אצל בוגרי שמינית צריך להיות איך אהפוך להיות תלמיד חכם משמעותי יותר, הרב לפני השאיפה להיות גנרל בצבא."

 

  • הרב זלמן מלמד, תחומין ז, עמ' 330-334:

האומה צריכה תלמידי חכמים גדולים השוקדים בתורה ומתעלים לדרגות היותר גבוהות בתורה, והאומה צריכה ג"כ אנשי צבא מאומנים. לשם השגת התכלית הזאת של הופעת התורה בגדלות, הכרח הוא לשחרר את העוסקים בתורה מכל עול אחר, ולאפשר להם להתרכז בלימוד התורה באופן מלא.

המבט הציבורי קובע שהאומה צריכה תלמידי חכמים גדולים השוקדים בתורה ומתעלים לדרגות היותר גבוהות בתורה, והאומה צריכה ג"כ אנשי צבא מאומנים. לשם השגת התכלית הזאת של הופעת התורה בגדלות, הכרח הוא לשחרר את העוסקים בתורה מכל עול אחר, ולאפשר להם להתרכז בלימוד התורה באופן מלא. אם יידרשו לומדי התורה לשלב עבודת צבא בתוך לימודם אפילו במידה מועטת ואחר כך להיקרא למילואים בתוך זמני הלימוד בשנות הלימוד הראשונות, הרי שתפגע עד מאד האפשרות של צמיחת גדולים בתורה באופן היותר שלם כפי הנצרך מאד לאומה כולה….

ככלל קיים הבדל עצום בין בני ישיבה שלמדו בשנים הראשונות תורה בלבד, ובין אלו שלמדו בישיבה בשילוב עם שירות בצבא. כמובן יש יוצאים מן הכלל, אך אנו בכלל עסקינן. ההבדל העיקרי הוא בבניין האישיות התורנית הנוצר מתוך מסירות לת"ת ללא שום תכלית נוספת: לא צבא ולא תעודת הוראה. רק כאשר שנות הלימוד הראשונות מוקשות כולן לת"ת בלבד, תוך התגברות על לחצים חיצוניים ופנימיים של הורים וחברים, נבנית אישיות חזקה ואיתנה מלאה ביראה ואהבה.

החשש שמא בן תורה שאינו משלב ישיבה וצבא כאחד, יהיה מתנתק מהציבור, מתרחק ומסתגר, ולבסוף מסתייג ומתנכר, אין לו כל הצדקה. הקובע הוא החינוך בישיבה. יכול להיות בן ישיבה מלא באהבת ישראל, הארץ והמדינה, ושמח בכל הצלחות הציבור בחומר וברוח. ולעומתו יוכל להיות תלמיד המשלב לימוד תורה וצבא, אך אינו עומד על ערכו האלוקי של הצבא וערכה האמתי של המדינה, מדינת עם ד' בארץ ד'.

בבית מדרשו של רבנו מרן הרב צבי יהודה זצ"ל חונכנו לתפישה של אחדות, לומר כחכמי יבנה: אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר וחברי מלאכתו בשדה. לאמר: זה משלים את זה, ואין אחד יכול וצריך לעשות את כל התפקידים. רק באומה כולה באים כל התפקידים לביטוי בשלמות.

 

 

2. "איש כי ידור נדר לה'" (במדבר ל, ג)

 

שאלה לדיון: נדר, קבלה טובה

מה דעתכם, האם טוב לקבל על עצמנו הנהגות טובות שאינן חלק מן ה"שולחן ערוך"? (לדוגמה, לומר פרקי תהילים בכל יום, לצלצל בכל שבוע לקשישה בודדה). האם נכון "להכריח" את עצמנו על ידי נדר לעשות מעשה חיובי כלשהו? (כגון לפתוח קבוצה של לומדי שמירת הלשון, להקים מסגרת חינוכית)

 

הצעות למקורות המתייחסים לשאלה:

 

  • קהלת ה, ג-ד, גמרא נדרים ט ע"א:

מה שנודרים מוכרחים לקיים. לדעת ר' מאיר עדיף להימנע מנדרים. לדעת רבי יהודה הטוב ביותר הוא לנדור ולשלם.

"כאשר תדור נדר לאלוקים אל תאחר לשלמו, כי אין חפץ בכסילים, את אשר תדור תשלם.

טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם."

טוב אשר לא תדור וגו', טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר, דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם.

 

  • הרב חיים סבתו, תיאום כוונות, עמ' 165-166:

יש מקום לנדור נדר בעת צרה.

אמת, פעמים שעושה הקדוש ברוך הוא חנינה עם מי שאינו ראוי ומאיר לו את פניו. ואותה חנינה ואותה הארת פנים עומדת היא לנגדו כל ימיו ולא מרפה ממנו. חוב הוא ועליו לפורעו. והדין דין אמת. זכרתי מה שנדרתי בעת צרה כשיצאנו מן הטנק ורצנו בין הכדורים להסתתר בוואדי. ידעתי, העולם לא יהיה עוד בעיני מה שהיה קודם.

 

  • הראי"ה קוק, מידות הראיה, אמונה כא:

מי שכל חשקו הוא להתקרב אל ה', ירצה שגם התנהגותו ומעשיו החיצוניים יתאימו לאותו חשק פנימי. מתוך כך הוא ידור נדרים ויקבל על עצמו החלטות מעשיות מעבר לתרי"ג המצוות.

… מי שמטהר נפשו, ומעמיד את סכום חייו על התוכן האידיאלי הראוי באמת לאדם ישר לחשוק רק בו, ימצא תמיד את נטייתו החזקה אל האמונה, והשעשוע העליון של אור אלוקים יחייהו, וממילא ירצה להצביע את הצבע של חייו, שהם המעשים וההתנהגות החיצונית, ע"פ אותו העניין המתאים אל החשק האידיאלי הפנימי, ובעצמו ידור נדרים ויסכים הסכמות לסמן בהם חייו בסימנים של זיקוק אלוקי, וקל וחומר שישמח מאד בכל הנדרים הכלליים, שהם כל מסורת האבות, בזיקוקם העממי הכללי לצור משגבם ואלוקי חשקם ותשוקתם.

 

שאלה פותחת – דיון בסגנון קצת אחר

"נחנו נעבור חלוצים לפני ה'" (במדבר לב, לב)

כיצד הייתם מגדירים את עצמכם, כחלוצים ומובילים בחברה, או יותר כהולכים בתלם אחרי מוסכמות חברתיות?

באיזה עניין בחייכם אתם מרגישים חלוצים, או לפחות מעוניינים להיות חלוצים?

 

לפרשת מסעי

 

 

 

מעוניינים ברעיונות נוספים לשולחן השבת?

פותחים שולחן – לפרשת מטות

פותחים שולחן – לפרשת מסעי

עלון 'סוגרים שבוע' להדפסה – לפרשת מטות-מסעי

 

 

בחירת מקום לשירות לאומי

שאלה:

בתי לומדת בכיתה י"ב ומתעתדת לעשות שירות לאומי. באולפנה בה היא לומדת "מציפים" את הבנות במידע על אפשרויות שונות, וכתוצאה מכך היא משנה את דעתה בכל יום-יומיים מן הקצה אל הקצה. פעם היא רוצה בית חולים, ופעם בית ילד, פעם משרד הביטחון ופעם הדרכה באולפנה. עד לפני מספר ימים חשבתי שהבעיה היא בהצפת המידע, לאחרונה התחלתי לחשוד שאולי הבעיה היא אצלה. שהיא ממש לא סגורה על עצמה. איך יתכן שאותה בחורה חושבת גם על שירות במשטרה וגם על הדרכה באולפנה? האם זה נורמאלי? השאלה מטרידה אותי הן מהפן הדתי (איך לא מדאיג אותה שירות במשטרה), והן מהפן הנפשי (ההפכפכות הזו).

חשוב לי לציין שלא שמתי לב לתופעה זו אצלה בתחומים אחרים בחיים. אין לה בעיה לבחור בגדים, היא לא התקשתה בבחירת האולפנא כשהייתה בכיתה ח', וכשהציעו לה להיכנס להדרכה בסניף היא ידעה בדיוק לאיזה שבט היא רוצה להיכנס. אשמח לשמוע מה דעתכם, ובמידה ואכן הבעיה היא אצלה, מה יכולה אני כאימא לסייע לבתי?

 

תשובות:

 

צביקה מור, מאמן בכיר MCIL. מאמן הורים ילדים ונוער. מומחה באימון ADHD:

היכולת להיות תמיד בתנועה ולשנות את דעתנו הינה מתנה שקיבלנו מבורא עולם. טבעי הדבר שבתך מתלבטת בנושא משמעותי כזה, והעובדה שפתאום קשה לה לבחור אינה מדביקה לה בהכרח תווית של "מבולבלת". זהו המקום לשבת איתה לשיחה ולשאול אותה כמה שאלות על מנת "לקרקע" אותה מול המוצפות הרבה שהיא חיה בתוכה נכון לעכשיו. המטרה של השאלות היא ליצור כעין "משפך" שיסנן את הפרמטרים הלא רצויים מבחינתה.

לאם היקרה שלום רב,
כבני אדם אנחנו עשויים להשתנות ולשנות את דעתנו ותפיסותינו באופן טבעי בעניינים שונים בחיים. למשל, ניתן לראות אנשים ששנאו לעשות ספורט, קמים יום אחד מתוך הארה ספורטיבית, נרשמים לחדר כושר ומשנים את כל אורח חייהם. אנו משנים את בחירותנו האישיות, המשפחתיות, הלימודיות, החינוכיות והפוליטיות בהתאם לקריאת המפה במציאות (בתוך העקרונות שלנו כמובן). אלו דוגמאות ספורות מני רבות שמעידות על המתנה הנפלאה שקיבלנו מבורא עולם שעיקרה לא להישאר במקום אלא ​להיות תמיד בתנועה.
היכולת לשנות כיוון נותנת את אותותיה גם בתכונות האישיות שלנו. ייתכן שזה מה שעובר על בתך. את מתארת אותה כבוחרת בחירות קלות​ ומהירות​ בחייה. כך הכרת אותה עד הגיעה לצומת "שירות לאומי היכן?"
אז קודם כל נירגע ונבין שזה טבעי ואפילו רצוי להתלבט ולבחור כמה שיותר מהשכל ולא רק מהלב, ובמיוחד כשנשוא הבחירה הינו בעל חשיבות רבה עבורנו. ​

​אז ​מה בעצם​ עובר על בתך?

​אפשר להניח הנחות רבות, אך למעשה לא נוכל לדעת לבד ויש לשאול אותה. הרי בתור אחת שכל בחירותיה קלות, ברורות ומהירות, ייתכן מאד שגם היא חווה סוג של משבר עם עצמה. "מה קרה לי פתאום? למה כל כך קשה לי לבחור?".

​העובדה שפתאום קשה לה לבחור אינה מדביקה לה בהכרח תווית של "מבולבלת" ו"לא סגורה על עצמה", הרי מדובר בדרך כלל בעזיבה של הבית לתקופה של שנה לפחות, נסיעות רבות וככל הנראה גם עבודה מסוג שלא חוותה מעולם.​ כל אלו מספיקים כדי להוציא אדם נורמאלי מהאדישות הבסיסית, ולהכניסו ללחץ בריא על מנת שיגיע לבחירה נכונה.
לכן, קבעי איתה פגישה של אם ובת ונסי להשיג ממנה שיתוף במחשבותיה ורגשותיה. אם את תגיעי עם נינוחות וקבלה את עשויה להשפיע עליה רבות ביכולתה לעשות סדר בדברים.

​ ​

ייתכן מאד, שכיוון שההיצע גדול ביותר – הרבה יותר מכל האולפנות הקיימות בארצנו הקדושה – הוא מעורר בלבול ומרוב יער לא רואים עצים.

אם הגעת לשיחה נעימה ובתך רואה בך כתובת לסיוע, הכוונה ועצה טובה, נסי לבדוק מה מעיק עליה. ייתכן שהיא כלל לא מבולבלת מרוב ההיצע ומשהו אחר מטריד אותה.

אם בכל זאת היא מבולבלת מרוב ההיצע וחוסר היכולת לעשות סדר בדברים, אולי זה

המקום לשאול את בתך כמה שאלות על מנת "לקרקע" אותה מול המוצפות הרבה שהיא חיה בתוכה נכון לעכשיו. המטרה של השאלות היא ליצור כעין "משפך" שיסנן את הפרמטרים הלא רצויים מבחינתה.

למשל, ניתן לשאול "עם איזה סוג אנשים היית רוצה לעשות את שנת השירות? – ילדים, נוער או מבוגרים. אם היא תגיד "ילדים" אז נמשיך לשאול "ילדים בבית ספר רגיל/חינוך מיוחד/מועדונית/לקויות מסוימות?". וכן הלאה.

יש להניח שהשאלות הללו הבנויות בצורת "משפך" יעזרו לה להתקדם באיטיות ומתוך חשיבה לעבר המסגרת הכללית המתאימה לה. כשאנו אומרים "מסגרת כללית" הכוונה למשל, לעבודה עם ילדים בבתי ספר או בבתי חולים. כאן נכנסת השאלה של "היכן?" כלומר באיזה מוסד בדיוק ובאיזה יישוב.

השלב הבא כבר הרבה יותר ממוקד, ודורש מבתך להיות מאד "סגורה על עצמה". כלומר, מהם הערכים החשובים לה בשנת השירות, ואז לבדוק באיזו מסגרת ובאיזה מוסד יש ביטוי מספק לערכים אלו.  כל זה מתוך רשימת אפשרויות ולאחר המיקוד שהשגנו בשלב הקודם. דוגמאות לערכים שניתן לקחת בחשבון: מי מחברותיי תבוא איתי, המרחק מהבית, נגישות וזמינות התחבורה הציבורית, חיבור לקהילה, מקום שיאפשר גם לימוד תורה, קרובי משפחה בקרבת המקום ועוד.

בתקווה שתצליחי להיות כתובת להרגעה ולסיוע לבתך באחד מהצמתים החשובים בחייה – צומת שייקח אותה בבטחה ובהשתלמות מתמדת לשלב הבא בחייה – הקמת הבית.

​הצלחה רבה!​

0526070954 more-lanoar.co.il

 

 

רותי מדן, יועצת חינוכית:

זו הזדמנות של הבת הבוגרת לבחור, לחשוב, לחפש זהות, לשאול את עצמה שאלות שאולי לא נשאלו עד עתה. אל תיבהלי. נצלי הזדמנות זו לשיחה טובה על כוס קפה, ותלבנו יחד את הדברים.

אימא יקרה!

אכן העולם מוצף במידע ובתך הגיעה לשלב בחיים שהיא חשופה למידע. המידע לרוב  מבלבל.

זו הזדמנות של הבת הבוגרת לבחור, לחשוב, לחפש זהות, לשאול את עצמה שאלות שאולי לא נשאלו עד עתה.

האם זה רע? אכן זה מפחיד אותנו כהורים, ואולי גם את הילדים. הנה  הגיע הרגע לשיחת נפש. על כוס קפה בנחת עם הבת שעוד רגע מחפשת לה מקום חדש. אנו כהורים מחכים לרגעים הללו בהם ילדינו פונים אלינו בשאלות  ומתייעצים. לפעמים מתפתח ויכוח. ברור לנו שהויכוח בא לחדד עמדות ואת הקולות שישמעו מאתנו ישמיעו כעבור מספר שעות בתוכם ובאזני החברים.

שמעתי מפי חסידת בעלז ששאלה את הרבי מתי נדע שהצלחנו בחינוך הילדים. והוא השיב:" כאשר הילדים יבואו לשאול אותנו שאלות".

אם נפחד שהם הפכפכים הסיכוי שיבואו להתייעץ ירד.

לכן אימא יקרה! אל תיבהלי. הזרעים שזרעת ינבטו עם הזמן, וההיוועצות רק תוסיף להם דשן.

כהורים יש לנו עמדות וגבולות. ואנו מרבים לאומרם בשפות שונות, טוב שכך. זהו תפקידינו. גם בשאלות בהן  ילדינו חייבים לקבל החלטות נרצה להביע דעה. להציב גבול. חשוב מאד שנשכיל לעשות זאת בתבונה. (קורה שהורים מתנגדים בצדק או שלא בצדק לשידוך ולא תמיד התוצאות טובות..)

רותי מדן

יועצת חינוכית וזוגית

אלון שבות.

 

הרב דוד זולדן, מחנך בישיבה תיכונית:

הדבר החשוב ביותר אשר יכול להביא להחלטה בריאה ולהמשך יציב מבחינה דתית ומבחינה רגשית, הוא שימור וחיזוק הקשר הבריא, השמח, והאמון בין ההורים למתבגר המתלבט.

ההחלטה על מסגרת ההמשך לאחר סיום התיכון היא אחת ההחלטות המשמעותיות והקשות ביותר שמתבגרים נדרשים להחליט במהלך חייהם. במידה רבה, לבחירה זו תהיה השפעה קריטית על עיצוב עתידם. חשוב לשים לב, כי זו הפעם הראשונה (כמעט) בחייהם בה הם נדרשים להחליט באופן עצמאי כיצד ייראו חייהם. כל ההחלטות והבחירות שנעשו עד כה בחייהם היו לרוב ע"י ההורים או בהתאם להכוונתם או בתוך מסגרת קבוצת השווים.

נקודה נוספת, הבחירה על מסגרת ההמשך לאחר כיתה י"ב היא חלק מבירור פנימי של שאלות זהות המאפיינות גיל זה. מאוד חשוב ללוות את התהליך מצד אחד ולשחרר מצד שני. הדבר החשוב ביותר הוא לתת לה לבחור לבד מתוך שיקולים ערכיים ולא מתוך שיקולים חברתיים או שיקולי 'יוקרה' וכדומה.

זו אכן תקופה מתוחה ומבלבלת שעלולה לגרום למתחים ו'פיצוצים' בין המתבגרים להורים.

ע"פ מספר מחקרים שנעשו, הדבר החשוב ביותר אשר יכול להביא להחלטה בריאה ולהמשך יציב מבחינה דתית ומבחינה רגשית, הוא שימור וחיזוק הקשר הבריא, השמח, והאמון בין ההורים למתבגר המתלבט.

 

 

 

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת:

אחת המיומנויות החשובות לחיים היא קבלת החלטות. עלינו ללמוד לא רק לאסוף מידע אלא גם לסנן את מה שרלוונטי ונכון עבורנו. אל תיבהלי מכך שהיא "לא סגורה על עצמה". היכולת להתגמש ולראות דברים באופן מורכב היא מתנה. יחד עם זאת, נסי לסייע לה לבחון את היתרונות והחסרונות הגלומים בכל אפשרות ולברר מה הכי נכון עבורה.

כהורים היינו אולי רוצים לפתח "אפליקציה מיוחדת" שתסייע לנו ולילדינו לוודא מהי ההחלטה הנכונה והטובה ביותר עבורם.. אולם אחת המיומנויות החשובות לחיים היא קבלת החלטות. בשנים הקרובות בתך תתאמן בה רבות.

כיום אנו חיים בעולם המציע מגוון אפשרויות. האולפנה אינה "מציפה" את הבנות במידע, אלא מנגישה אותו. אולי בזמננו היה קל יותר לבחור. שפע האפשרויות היום אכן מבלבל ומעניק אשליה של אפשרויות לא מוגבלות, שרק ממתינות לך, אולם עלינו ללמוד לא רק לאסוף מידע אלא גם לסנן את מה שרלוונטי ונכון עבורנו.

את רוצה לסייע לבתך. אבל חשוב שתתני לה חכה ולא תנסי לדוג במקומה.. זה לא קל בתור הורה להתבונן מהצד, ללוות, לקוות ולהתפלל שהבחירה תהיה נכונה ומתאימה. ולכן הציעי לה את עזרתך, במידה והיא מעוניינת לשתף אותך בלבטים. לשמוע עוד נקודת מבט. ובמקביל חשוב שתשדרי לה שאת סומכת עליה ושזו ההחלטה שלה. אל תיבהלי מכך שהיא "לא סגורה על עצמה". זה עדיף, בעיניי, על מצב שבו ברור לה שהיא חייבת לבחור בתפקיד ספציפי אחד בלבד. העובדה שהיא בוחנת מספר אפשרויות שונות מעידה שיש בבתך מספר חוזקות ויכולות להביע את עצמה במגוון דרכים. היכולת להתגמש ולראות דברים באופן מורכב היא מתנה.  יחד עם זאת, נסי לסייע לה לבחון את היתרונות והחסרונות הגלומים בכל אפשרות ולברר מה הכי נכון עבורה.

להלן מספר צעדים חשובים שכדאי לאמץ –

  1. הצעד הראשון בכל תהליך של קבלת החלטות הינו איסוף מידע. כפי שציינתי ישנן מגוון אפשרויות והצעות. ולכן זה הזמן להציב סימני שאלה ולבחון יתרונות וחסרונות. מעבר למידע הניתן ע"י הצוות החינוכי, כדאי שבתך תערוך "סקר" בקרב בוגרות שהתנסו בתפקידים דומים ותלמד מניסיונן. ( מומלץ להיעזר באתר "מתת".)
  2. אחרי שאספתם את חלקי הפאזל השונים- הגיע הזמן לברר מהו החלק המתאים ביותר לחלק שלך: מהן החזקות והחולשות שלך? מה מתאים לי? מה חשוב לי? זו הזדמנות מצוינת לשמוע מה אחרים חושבים עליך, וכיצד הם מעריכים את כישוריך.
  3. צמצום החלופות והבחירה- לאחר שבחנת את היתרונות והחסרונות של האפשרויות השונות, יש לצמצמן, ולקבל החלטה. כפי שכתבתי בעבר גם להתלבטות ולחוסר החלטה יש מחיר. האשליה שיש לנו מגוון אפשרויות והזדמנויות עלולה רק לעכב את המחויבות שלנו לתהליך, ולחבל במוטיבציה וברצינות שלנו לתחום הנבחר.
  4. גם מטעויות לומדים- במידה ויתברר בדיעבד שהחלטתך לא הייתה מוצלחת. זכרי, שאת עדיין מצויה בתהליך של חיפוש ובירור עצמי. אומנם מדובר בהחלטה חשובה, אך היא אינה הרת גורל, במיוחד בעידן כה דינמי ומשתנה. חלק מתהליך קבלת החלטות הוא גם לטעות. גם ה"וייז" מציע לנו מספר מסלולים להגעה ליעד. לעיתים ניתן לעצור ולבדוק האם עדיין ניתן לערוך שינוי, ואם זה אינו אפשרי- הרי שחשוב ללמוד להפיק את המרב ממה שקיים. בהצלחה!!!

נעמה מוזס – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת למיניות, CBT, מרצה ומנחת סדנאות.

054-4798064

 

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

בתך נמצאת בעצם במסע אל האדם הבוגר שהיא הופכת להיות,  ומתוך כך – האיזון הנכון לה מחכה להתגלות בקרוב. האמיני בה!

את מציגה שאלה מאד חשובה, והניסוח של השאלה מאד מדויק ונוגע ללב.  יש בך חששות שהילדה שלך נמצאת בבלבול, לא יציבה בדעתה, מתקשה בקבלת החלטות. זה עלול מאד להקשות על מהלכיה העתידיים. אך בדברים הקטנים של החיים, היא דווקא החלטית.

אולי נוכל  גם להתבונן על המציאות הזו  קצת אחרת. מתוך דברייך ניכר שיש בה מידה נכונה של התכווננות, נחרצות, והתמקדות במטרה. אך כעת- היא ניצבת מול ים של אפשרויות מבלבלות, וההחלטות כעת הן בעלות משקל כבד בהרבה מאשר בחירת בגד, או שבט להדרכה בסניף. היא   בכך, ומתוך שהיא מבינה זאת, היא נתונה בהיסוסים, שמא לא תגיע לדיוק הנכון לה.

בתך נמצאת בעצם במסע אל האדם הבוגר שהיא הופכת להיות,  ומתוך כך – האיזון הנכון לה מחכה להתגלות בקרוב. האמיני בה!

כאדם בוגר, מוצבות לפניה בחירות משמעותיות שמסוגלות לנתב את מסלול חייה העתידי, ובעקבות כך יש לה קושי בהחלטה. טוב שהיא לוקחת את המושכות ומנסה להגיע להחלטות בכוחות עצמה. זה כבר סימן של בגרות. את מתבוננת מהצד ומאד רוצה לעזור לה בבחירה בין סבך האפשרויות, וחוששת איזה בחירות תעשה, והיאך תגיע סוף סוף אל היעד. אך גם המסלול המפותל של הכרת צדדים השונים בבחירת המסלול, וגם היעד עצמו הם שלה בלבד.  תוכלי להקשיב ללבטים, אם היא משתפת, ואף להוסיף מתובנותייך, אך מעבר לכך- גם ההתפתלויות והזיגזוגים הם חלק מתהליך של התבגרות ובשלות, וטוב שכך.

אתר: http://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד:

בתך בגיל בו היא חושבת בצורה אידיאלית. היא רוצה לתת מעצמה ולעזור לאחרים ולהרגיש את הסיפוק מהשירות. כדאי שתעזרי לבתך לאסוף מידע, תקשיבי למחשבות שלה על כל האפשרויות, ותתלבטי יחד איתה.

אני באמת יכולה להבין את ההתלבטויות של בתך בקשר לאפשרויות בשירות לאומי.  מצד אחד, יש אפשרויות רבות והצפת מידע.  מצד שני, אין מידע מעמיק מספיק כדי לתת לבתך להבין בדיוק מה היא תחווה בכל מקום שירות. היא שומעת דברים אטרקטיביים אבל היא לא מקבלת תמונה אמתית על העבודה היום יומית, על מקום המגורים, על החברה שתסובב אותה.  קשה לה באמת לדמיין איך היא תסתדר, אם היא תהיה מרוצה עם החלטתה, אם העבודה מתאימה לה. לכן, מאוד קשה להחליט.

בתך בגיל שהיא חושבת בצורה אידיאלית. היא רוצה לתת מעצמה ולעזור לאחרים ולהרגיש את הסיפוק מהשירות. אולי אתם יכולים לעזור לה לנתח כל אפשרות יותר לפרטי הפרטים, לדבר עם אנשים כמו בנות אחרות שכבר סיימו את השירות בתפקידים שונים, לבקר מקומות ולראות איפה היא תגור, ולמצוא דרכים נוספות לעשות בירורים.  קשה לסמוך רק על בית הספר או נציגים משירות לאומי לקבלת כל המידע. כדאי לעזור לבתך לאסוף מידע, להקשיב למחשבות שלה על כל האפשרויות, ולהתלבט יחד איתה.  ההחלטה הזאת היא חשובה ועזרתכם יכולה לעזור לה להרגיש יותר בטוחה בקבלת ההחלטה הסופית.

בהצלחה רבה,

שושנה הימן

www.lifecenter.org.il

www.neufeldinstitute.co.il

 

עוד על שירות לאומי בלב אבות:

שירות לאומי – תהליך בחירת השירות והתמודדות עם קשיים – הבת מסיימת שמינית, לאן היא תלך בשנה הבאה? מרחב האפשרויות מסבך את ההחלטה… האם לנו – ההורים – יש תפקיד כלשהו בתקופת הלבטים וההכרעה?

בת העוזבת את מקום השירות הלאומי במהלך השנה – מאז היא בבית… ללחוץ? להניח?

ליווי הורים במהלך השירות הלאומי – פה גיסר, יו"ר בת עמי , משוחחת על הקשיים והאתגרים שהבנות מתמודדות איתן במהלך השירות הלאומי והאופן שבו ראוי שההורים יהיו שותפים ויתנו מענה מתאים.

שירות לאומי – תהליך בחירת השירות והתמודדות עם קשיים – הבת מסיימת שמינית, לאן היא תלך בשנה הבאה? מרחב האפשרויות מסבך את ההחלטה… האם לנו – ההורים – יש תפקיד כלשהו בתקופת הלבטים וההכרעה?

תהליך בחירת מקום שירות לאומי – תפקיד ההורים  יפה גיסר יו"ר בת עמי משוחחת על תהליך בחירת מקום שירות לאומי, על ההתלבטויות וההתמודדויות במהלך התהליך ועל מקומם של ההורים כתומכים בתהליך בחירת מקום השירות.

 

בת העוזבת את מקום השירות הלאומי במהלך השנה

שאלה: בתי התחילה שירות לאומי ואחרי חודשיים עזבה כי המקום לא התאים לה. מאז היא בבית ומסתובבת עם תחושת כישלון. היא מפחדת מהחלטה על המשך הדרך. ללחוץ? להניח? הזמן יעשה את שלו או להיפך?

תשובה: פעמים רבות מתחילות בנות השרות את שרותן עם ציפיות גבוהות ונוחלות אכזבה. לפעמים הן מוצאות אוזן קשבת בתוך מקום השרות ומצליחות להביא לשינויים בסביבה או אצלן שמאפשר להן להישאר. ולפעמים אכן יש צורך בשינוי. בתך בחרה לעזוב, יתכן והתאכזבה או נפגעה רגשית. עצם העזיבה מביאה איתה את תחושת "הכישלון".

טבעי שמי ש"נכוותה ברותחין תיזהר בפושרין", עם זאת יש לזכור שאי החלטה תחזק את הפחדים והחששות, ותפגע בביטחון העצמי ובראיית הדרך שבה כדאי ללכת.

 בשעת "משבר" כדאי מאד לברר ולנהוג ב-3 דרכים: א א א.

א' ראשונה: אינפורמציה. לדעת מה הן העובדות אתן אני מתמודדת; התאכזבתי במקום השרות – ממה? מה התאים לי? מה לא התאים לי? מה בסביבה לא אפשר לי להמשיך, מה בהרגשתי לא אפשר לי להמשיך. ברמת עובדות.

רק אח"כ לעבור לא' שניה -"אורור רגשי". כמה זה מאכזב אותי שלא הצלחתי להתמיד או כמה אכזבתי אחדים או … לשמוע מה הן התחושות שבתך מרגישה. מומלץ לה לברר זאת עם עצמה, עם חברה או אתך אם מתאים לה. הרבה בנות בגיל זה מעדיפות לעשות זאת עם החברות ולא עם ההורים. גם אם היא לא תשתף אותך בתוכן הדברים, עדיין תוכלי לעזור לה ע"י כך שתביעי הבנה עם קשייה (כמו שהראית בעצם פנייתך), תתני לה קצת "להתאבל" על החלום שנגדע, המקום שעזבה שכנראה הפתיע אותה ולא עמד בציפיותיה…

תביני אם יש לה "מצבי רוח משתנים/ לא מוסברים… תני לה לבטא בדרך שלה (תפילה, משחק, בכי הסברים חוזרים,…)

עם זאת אסור להישאר רק בהבנת הקושי וה"מסכנוּת" ויש לעבור לא' שלישית שהיא ה"ארגון המחודש". המחקרים והמציאות מוכיחים חד משמעית שחזרה לפעילות מבריאה ומאפשרת החלמה מההתנסות השלילית ומאפשרת המשך צמיחה בעוד שאי חזרה לשגרת פעילות מחריפה את הקשיים (תחושת הכישלון, פחד מטעויות נוספות בעתיד…).

לכן בתשובה לשאלותייך הזמן לבד לא יעשה את שלו. צריכה להיות גם עשיה חיובית בונה, חיפוש מקום חדש לשרות או לפחות בחירת עיסוק והתחלה בכיוון. עם זאת אין צורך לברוח למקומות הקיצון כבשאלתך – ללחוץ או להניח. יש לאפשר מקום לצער על מה שאבד ולאכזבה, להקשיב לכאב לחששות ולהתלבטויות תוך הקשבה ללא צליל או כוונת ביקורת. (אם יש ביקורת כדאי שתאמר באופן אמיתי – כנה, אך בזהירות. עם זאת יש להעביר מסר ברור שחייבים להמשיך עם הפנים קדימה.

נקודה נוספת חשובה. אנו יודעים שמה שמחזק ביותר ומביא להתמודדות טובה היא הידיעה שיש תמיכה מסביב, שאפשר לדבר, שמקשיבים לי, שמבינים אותי, שאוהבים אותי, שיש לי מקום – וזה לא סותר שכהורים יש מקום לצפות לפעילות בריאה ומתקדמת.

בהצלחה והמשך שרות או פעילות מוצלחת.

דורית שילוח, פסיכולוגית חינוכית בכירה

חלה הדרדרות דתית אצל בננו

שאלה:
בננו למד במכינה קדם צבאית. במהלך שירותו הצבאי אנו עדים למה שנראה הידרדרות בשמירת המצוות שלו. למשל, הוא כבר לא קם לתפילה בשבת בבוקר. שמתי לב שהוא 'שכח' באחד מימי הראשון לקחת את התפילין שלו. אנחנו מצידנו התחלנו ללחוץ עליו, להעיר אותו בשבת בבוקר, לדרוש ממנו ליטול ידיים, להקפיד שיברך וכו'. כמובן שהתנהגותנו זאת גורמת ליחסים מתוחים בבית. כיצד עלינו לנהוג?

תשובה:

א. 'לא תעשה'

אי אפשר בלי הגדרות – 'הגדרות' בכל תחומי החיים וכמובן גם בחיינו היהודיים, מהוות הכרח. לא לחינם אנו מציינים את צאת השבת ב'הבדלה' שתוכנה הצבת הגדרות: "המבדיל בין קדש לחול בין אור לחשך, בין ישראל לעמים…". ללא הגדרות אין חשיבה ואין התנהגות. מותר ואסור, כשר וטרף, אמת ושקר, יפה ומכוער הם כולם הגדרות המעצבות את שיפוטנו והתנהגותנו.

אך מאידך, אי אפשר עם ההגדרות – האם אפשר לכלוא את עולם הרוח בתוך סד ההגדרות? האם אני צדיק? איך מודדים את זה,ומראה הדרד סופרים את החטאים מול המצוות? ואולי מצווה אחת שווה שלושים חטאים? או ח"ו ההיפך? ומה זה נקרא להאמין? האם כשאני נופל ברוחי, ואינני מתלהב בתפילה – הפסקתי להאמין? ואם פעם נכשלתי, אז אינני 'דתי' יותר? האם 'דתי' יכול לחטוא ולהישאר דתי? ובעצם מה טיבו של הווידוי היום יומי וביום הכיפורים? למי הם מיועדים? רק למי שאיננו דתי? או גם לדתי?

ובגיל ההתבגרות, בכלל – האמת נמצאת באמצע: הגדרות חיוניות מחד, אך יש להתייחס אליהן בעירבון מוגבל, מאידך. ובמיוחד כשמדובר בנהר שוצף. גיל ההתבגרות הוא נהר שוצף של שינויים מואצים, של בחינות ובדיקות. האם כדאי לבנות את סכר ההגדרה הכובלת על הנהר השוטף? האם כדאי להפגין התנהגות כלפי הבן/בת שדוחפת אותם לזרועות ההגדרה. במילים פשוטות האם איננו דוחפים אותם – בהתנהגותנו הלוחצת – להכריז ביום מן הימים: "אבא, אמא אינני דתי/ה".

לסיכום – 'לא תעשה ראשון' – לא נדחוף את ילדינו (ואת עצמנו), בוודאי בתקופה של חוסר יציבות כה רבה, 'לכלא' ההגדרה. כיוון שכל עוד לא הגדרת, הכל עוד פתוח. ברגע שהגדרת – חסמת.

ב. 'עשה'

שאלה: כתבת שאין לדחוף את הילד המתלבט להגדיר את עצמו כחילוני. אך אלו כלים אתה נותן להורים לקדם את ילדם ולשכנע אותו לשמור מצוות?

תשובה:

 המסר הישיר – המסר הישיר הינו הדרך המרכזית והשכיחה להעביר ידע וערכים. אנו מלמדים, מספרים, דורשים, מטיפים, מעירים, מבקרים ומעודדים. בכל אלה אנו מעבירים מסר ישיר לבננו/ ביתנו.

יתרונו של המסר הישיר  שהוא  ברור, חד, קליט. המסר הישיר מבהיר בדיוק למה  מתכוון הדובר. המסר הישיר מאפשר למקבל לדעת בדיוק מה נדרש ממנו. את תוצאות המסר הישיר קל למדוד. האם, וכיצד ביצעת את ההוראה שניתנה לך?

חסרונו של המסר הישיר  שהוא עשוי לעורר התנגדות, במידה והוא נוגע בנקודה השנויה במחלוקת, או בנקודה כואבת. המסר הישיר מכניס את שני הצדדים למלכוד. מה יעשה ההורה שדרש מבנו החייל לקום לתפילה, והוא לא קם. מה עושים עכשיו? האם יענישו ההורים את בנם? יאיימו עליו בסנקציות? כשמעבירים מסר ישיר – יש תמיד לחשוב על הצעד הבא. מה יקרה אם הוא לא יקשיב, מה נעשה אז?! כך כותב רבנו הרמב"ם:
"אף על פי שבכך נצטוינו, אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול" {משנה תורה, ממרים, ו, ח}.
כמובן, שיש שהשאלה היא של מציאת המינון הנכון.

המסר העקיף  חסרונו, שהוא איננו ברור וישיר. לא תמיד קל להבין אותו, ולא תמיד ברור למה מתכוון ההורה ומהם ציפיותיו. יתרונו, שהוא מעורר למחשבה והזדהות, והוא מפחית את ההתנגדות הצפויה במצבים של קונפליקט.

למשל  – בית שבו שולחן שבת מלא בתוכן, לא רק משפחתי חביב (כפי שגם צריך להיות), אלא בתוכן ערכי רוחני, מעניין ומפרה. בית שבו ההליכה לתפילה עם ההורה היא זמן של מפגש קרוב ומלבב. בית שבו לומדים יחד, ההורים בינם לבין עצמם, וההורים עם הילדים, הוא בית המעביר מסר עקיף אך ברור של מחויבות לתורה ולמצוות. אהבת תורה ותפילה איננה עניין רק לדרישות בגיל המתבגר (על אף שאני בהחלט תומך בהם עקרונית בגילאים צעירים יותר, ועל כך נכתב בעבר). היא עניין להזדהות.

ג. ההשפעה על האחים הצעירים

שאלה: חלקי התשובה הקודמים משקפים גישה 'רכה' כלפי הבן או הבת המתלבטים או אפילו אלה 'שזרקו את הכיפה'. לי יש בבית ילדים צעירים מהבן 'המתחלן'. הצעירים קשורים מאוד לאחיהם הגדול ואף מושפעים ממנו. אך זה החליט לא לחבוש יותר כיפה, כיוון שלדבריו הוא מתלבט והוא חושב שחבישת כיפה במצבו הנוכחי, מהווה "שקר וחוסר כנות מצידו". מלבד זה שאני חוששת לצעירים, אני לא מוכנה לקבל את התנהגותו זאת. כמובן שהדבר גורם למריבות מאוד לא נעימות בבית.

תשובה:

כשאת דורשת מבנך, למה את מתכוונת? – כשאת מתווכחת עם בנך ודורשת ממנו לחבוש את הכיפה, למה את מתכוונת? אם את מתכוונת להחזירו לאמונתו באמצעות הדרישה לחבוש את הכיפה, זה עשוי לא להצליח ואף להיפך. זה לא ילך, כיוון שאמונה לא מחזירים באמצעות כפייה התנהגותית – אמונה היא מהלך נפשי עמוק.

אבל לעיתים הדרישה דרושה – אמנם לעיתים כשהרקע להתלבטות הוא חברתי, והילד נסחף אחרי חברים שאינם לרוחכם, והילד/ה צעיר יותר, יש מקום להעמיד לו דרישות ברורות. דרישות אלה מציבות גבולות ברורים המקילים עליו (גם אם לא תמיד בהתלהבות רבה) להגדיר לעצמו את אורח חייו.

איך מחליטים בין אפשרויות 1 ל-2? – שכל ישר הינו מרכיב הכרחי ומומלץ. אם הילד עדיין בגיל שהוא מקבל הוראות בתחומי חיים אחרים (מתי לחזור הביתה? איזה בגד ללבוש? מתי ללכת לישון? וכו') אפשר לתת לו הוראות גם בתחום התורני. אם הוא כבר עבר את השלב הזה, רצוי לנקוט דרך אחרת. מהי?

מוצא אפשרי; דרישה עניינית – למשל: "אינני רוצה להיכנס להתחבטויות שלך, ואני מכבד אותך ואת מחשבותיך, אך בלי כל קשר למחשבותיך, אנו מבקשים ממך בבית לחבוש כיפה (למשל)". בדרך זו הצבתי כלל, קבעתי דרך התנהגות, אך לא הפכתי אותה לאמצעי מקומם שתפקידו לחדור לנבכי הנפש של הבן/בת. עמדה זאת מכבדת את בנכם/בתכם בכך שהיא איננה כופה אותם להאמין, אך היא מחייבת אותם בכללי התנהגות. בכך גם הצהרתם לכל בני המשפחה עד כמה חשובה לכם ההלכה, תוך צמצום הנוגדנים.

"לעולם יהיה אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז"

ד. תסכולים, כעסים ואהבה

שאלה: אני חש שמאז שבני עשה מפנה בחייו, ונטש את דרכנו האמונית וההלכתית אני אוהב אותו פחות, אם בכלל. לא טוב לי עם זה, אך יש בי כעסים כה רבים שאיני יכול לתת ביטוי לאהבה שאני מאמין כי היא קיימת.

תשובה:

מה קיבל הבן שלך ממך? התורה היא הבריח התיכון של חיינו. אין להתכחש לצער ולתסכול של ההורים שבנם עזב את הציר המרכזי של חייהם. אך יש לזכור כי החינוך התורני השפיע על בנך בתחומים רבים שאינך מזהה אותם כ"דתיים", אך הם "דתיים מוסווים" שיש לגלות אותם על מנת להבין שהחינוך שנתת השפיע בערוצים רבים.

אתן כמה דוגמאות היכולות לשמש את ההורה המתוסכל והדואב.

יחס למשפחה – האם הבן תומך? עוזר? נענה לבקשה לעזרה עוד בטרם הועלתה?

צבא, תרומה למדינה – האם בנך מילא את חובותיו? אולי הוא אפילו התנדב לשרת ביחידה מובחרת? הוא עשה מילואים בחפץ לב?

מוסריות – בנך חונך 'שלא תגנוב' כולל גם את מס הכנסה, כמו את השכן ממול? הוא למד שלא לפגוע בשני? לשמור על לשון נקייה? להתרחק מזלזול ועלבון בזולת?

משפחתיות – בנך רוצה להקים משפחה, הוא תופס את המשפחה כערך? כבסיס?

ולבסוף  האם יחסו ליהדות הוא שלילי בתכלית? האם הוא נהנה להיות בשבת סביב השולחן (אנא אל תחמיצו לו פנים). האם הוא מקשיב בעניין לדבר תורה שלך, מתווכח, מסכים, מתעניין? (אנא דבר גם אליו, בנחת). האם הוא מקפיד לשבת לידך ביום הכיפורים, בימים נוראים בכלל, בבית הכנסת? (הצע לו זאת, בחביבות בלי לחץ מוגזם). אנא, מצא עוד דוגמאות כאלה.

האהבה מנצחת – אהבו אותו יותר. וסופו, שבשעת מבחן, יראה את דמות דיוקניכם מבצבצת בחלון, כמו יוסף ויעקב בשעתם, ותהיו לו למצפן ומורי דרך לשנים רבות.

הרב רפי פוירשטיין, רב קהילה בהר נוף, י-ם. יו"ר הנהלת רבני צהר

 

עוד בנושא בלב אבות:

מכתב גלוי להורה שחושש שבנו מתחיל להיות דתל"ש / הרב יונה גודמן. לעתים חשים שהנער/ה מתחיל להתרחק מהעולם הדתי וחלילה מתחיל להיהפך לדתל"ש. מה תפקידנו ההורי בעת כזו? במאמר תובנות הוריות העשויות לסייע אף לכל הורה הנמצא במתח עם ילדיו.

בננו/בתנו עזבו את אורח החיים הדתי / אבי רט.  הרב אבי רט עונה לשאלות המרכזיות ששואלים הורים שבנם/בתם נטשו את דרך התורה: היחס אליהם, כיצד לארח אותם, ומה עם בן הזוג/בת הזוג שלהם? ההשפעה על האחים הצעירים?

בני הוריד את הכיפה… / הרב שלמה וילק. בן שנוטש את דרך התורה – זה איננו דבר קל עבור הוריו. זוהי הזדמנות עבור ההורים להביט בצורה אחרת… על הבן, על אורח חייו, וגם על עצמם. ומכאן, נגזרת ההתייחסות…

 

עוד עם הרב רפי פויירשטיין:

בן מתבודד ומסתגר – הבן מתנהג בצורה מוזרה- לפנות לפסיכולוג או לרב?

וידאו: בני ´עסוק´ יותר מידי – "בני עסוק כל היום במחשב". יש הורים שמנסים להגביל זמן מחשב לילדים, ויש שמעדיפים להתעלם. הרב רפי פוירשטיין מציע דרך שלישית.

בת מצווה – כיצד מתכוננים לבת מצווה? תוכנית לימוד, ועל צומת המעבר בחיי הבת

האינטרנט והחופש הגדול – הבת שלי מבלה שעות ליד האינטרנט. אני משערת שבחופש הגדול זה יהיה מהבוקר עד הערב. מה עושים מבלי להיגרר לעימותים אינסופיים?

החברים של הבן – בני בן ה – 12 מתרועע עם ילדים שאינם לרוחנו מבחינה דתית והתנהגותית, האם להפסיק חברות זאת, ואם כן, כיצד?

החופש הגדול בפתח – תקופה של בחירה – על חינוך לבחירה בתקופת החופש הגדול

חינוך להתמודדות – האם חינוך להתמודדות איננו מחליש את הצעירים?

חינוך להתמודדות – חינוך מוגן או חינוך להתמודדות? לחסן ולהעצים את הילד או להמנע מלחשוף אותו לסיכונים? נשאלת השאלה במישורים שונים – לגבי חברים, בתי ספר, האווירה שבבית…

מה קורה בגיל ההתבגרות – תיאור התהליכים העוברים על מתבגרים והתמודדות ההורים איתם.

עד כמה לדאוג – הבן "חומק בין האצבעות", אני מודאגת…

פסיכולוג או רב – הוא מתנהג בצורה מוזרה. האם ללכת לפסיכולוג ? איננו רוצים לפנות לאיש מקצוע (כגון פסיכולוג) אלא לרב, האם אנו צודקים בכך?

שאלות בוטות של בני נוער – על היחס לשאלות מתריסות בעניני אמונה

תיכון או אולפנה? – רשימת שיקולים בבחירת תיכון או אולפנה שיתאים לאופי של הבת

גבולות – כיצד מציבים גבולות בגיל ההתבגרות?

הורות והתבגרות: שירות לאומי

להאזנה להקלטת התוכנית:


..ידיעה לוין ורעות גיאת על שרות לאומיידעיה לוין, מנכ"ל בת עמי, ורעות גיאת, סגנית מנהל חינוכי ברשת ישיבות ואולפנות בנ"ע

 

 

 

 

קטע מתוך התכנית: התרומה הגדולה של שירות הלאומי

האם אנחנו כחברה טועים בהתייחסות שלנו לשירות הלאומי? מה אם מחר בנות השירות היו מכריזות על שביתה – אפילו לא ליום אחד, רק לשעתיים – מה היה קורה למדינת ישראל? האם אנחנו נותנים לבנות המשרתות את מדינת ישראל בשירות הלאומי להרגיש שהתרומה שלהן פחות שווה?

 

עוד על שרות לאומי בלב אבות:

בת העוזבת את מקום השירות הלאומי במהלך השנה – מאז היא בבית… ללחוץ? להניח?

ליווי הורים במהלך השירות הלאומי – פה גיסר, יו"ר בת עמי , משוחחת על הקשיים והאתגרים שהבנות מתמודדות איתן במהלך השירות הלאומי והאופן שבו ראוי שההורים יהיו שותפים ויתנו מענה מתאים.

שירות לאומי – תהליך בחירת השירות והתמודדות עם קשיים – הבת מסיימת שמינית, לאן היא תלך בשנה הבאה? מרחב האפשרויות מסבך את ההחלטה… האם לנו – ההורים – יש תפקיד כלשהו בתקופת הלבטים וההכרעה?

תהליך בחירת מקום שירות לאומי – תפקיד ההורים  יפה גיסר יו"ר בת עמי משוחחת על תהליך בחירת מקום שירות לאומי, על ההתלבטויות וההתמודדויות במהלך התהליך ועל מקומם של ההורים כתומכים בתהליך בחירת מקום השירות.

בחירת מקום לשירות לאומי – בתי מבולבלת מאד ממגוון האפשרויות הקיימות לשירות לאומי. לאחרונה נראה לי כי הבעיה היא שאינה סגורה על עצמה. אני מודאגת הן מהפן הדתי והן מהפן הנפשי, מה לעשות?

.

עוד עם רעות גיאת בלב אבות:

"הורות והתבגרות": תמורות בנורמות הצניעות של המתבגרות – אחרי עלייה ברמת צניעות בלבוש אצל מתבגרות בדור הזה, בשנים האחרונות התהפך הגלגל ואורך הבגדים מתקצר. מה שורש התופעה ומה ניתן לעשות?

ישיבה או מכינה

שאלה:

בננו שמיניסט בישיבה תיכונית. במהלך החודשים האחרונים מגיעים רבנים מישיבות ומכינות שונות ומציגים את "מרכולתם" בפני הבחורים הצעירים. בננו הלך כבר לארבע ישיבות ולא מצא בהן את עצמו, והוא מתחיל לחשוב על מכינה קדם צבאית כאופציה רצינית. כהורים, חבל לנו מאד. לבננו יש יכולות לימודיות גבוהות, ואנו חוששים כי אופי הלימוד במכינה ולאחריו השירות הצבאי המלא יוציאו אותו לגמרי מן הלימוד הישיבתי. כמו כן, אנו חוששים מן ההשלכות העתידיות של הבחירה הזו על תחומים נוספים בחיים, כמו שחיקה בקיום המצוות, קריירה צבאית ועוד. לדעתנו הוא פשוט עוד לא מצא את הישיבה "הנכונה" עבורו, או שמראש הגיע לישיבות הללו עם איזושהי חסימה. מצד שני, איננו רוצים ללחוץ עליו כי ידוע הכלל ש"אין אדם למד אלא ממקום שליבו חפץ", ובנוסף איננו שוכחים כמובן שהוא כבר לא ילד קטן, ועליו להחליט בעצמו. אנחנו רוצים להדגיש כי רצוננו שיבחר בישיבה ולא במכינה מותאם לאופיו וליכולותיו, ולא נובע מכך שאנחנו "סגורים" ולא מאפשרים דרכים אחרות. בננו השני למשל, הוא בעל אופי אחר לגמרי, ובבוא היום יתכן מאד שנמליץ לו ללכת למכינה.

 

תשובות:

 

:

הלימוד הישיבתי והשקיעה בעולמה של תורה, בניית הקשר עם תלמידי חכמים והליכה לאורם הם המפתחות לבניית בית יהודי שורשי שימשיך את שרשרת הדורות. כל הבחירות העתידיות שלו תהיינה מושפעות מהדרך בה יבחר בצומת הזו, שהיא אולי החשובה ביותר בחיים שלנו כיהודים מאמינים ושומרי תורה. שוחחו עמו על כך, אך לא באופן של הטפת מוסר, אלא מתוך אמון מלא.

 להורים היקרים שלום וברכה,

השלב הבא בחיים של בנכם דורש תשומת לב, התבוננות והכנה רבה משום שהוא איננו עומד לעצמו אלא יש בו בכדי להשפיע על עתידו של בנכם בכל המישורים: האישי, הרוחני, הזוגי והחברתי.

לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שדווקא הלימוד הישיבתי והשקיעה בעולמה של תורה, בניית הקשר עם תלמידי חכמים והליכה לאורם הם המפתחות לבניית בית יהודי שורשי שימשיך את שרשרת הדורות.

הישיבה – זו שממשיכה את ישיבתו של אברהם אבינו שהוא "זקן ויושב בישיבה" – היא לבדה החממה להתפתחות התורנית של האדם בישראל כבר אלפי שנים.

אני כותב לכם את הדברים הכול כך מובנים מאליהם משום שדווקא בגלל שהם כך, הם לפעמים נשכחים מאתנו, וכשמדובר בבנכם כלל לא בטוח שהוא יודע ומבין מה באמת עומד כאן על הפרק.

לעשות 4 שבושי"ם ולצאת בידיים ריקות זו עובדה לא נעימה שגם מעלה כמה סימני שאלה כגון: האם בנכם סגור על עצמו? האם הוא יודע מה הוא רוצה ומחפש? מה הפריע לו שם? מה כן היה טוב?

אלו שאלות שיש לברר אתו כשלב שני לאחר שדיברנו והעמקנו בעניינה של הישיבה וחשיבות הבחירה בהווה לחיים העתידיים שלו, החל מהאופן שבו ייכנס לשירות הצבאי ועד לאשה שיבחר להקים אתה את ביתו ולחנך את ילדיו. אפשר להגיד שכל הבחירות העתידיות שלו תהיינה מושפעות מהדרך בה יבחר בצומת הזו, שהיא אולי החשובה ביותר בחיים שלנו כיהודים מאמינים ושומרי תורה.

כשאתם משוחחים אתו בעניין זה, השתדלו להציב יותר סימני שאלה מסימני קריאה. אל תהפכו את השיחה לשיחת מוסר. שדרו לו אמון מלא. אל תהפכו את הסוגיה הישיבתית שלו לסוגיה שלכם, כאילו שעליו ללכת לישיבה כדי לרצות אתכם. תנו לו בחירה חופשית. זה לא ילך בדרך אחרת וכפי שכתבתם "אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ".

השאלה שלכם נוגעת בעניין הישיבות אך לא נוגעת בכלל בחיים של בנכם באופן כללי. האם הבעיה היא רוחנית. כלומר, הבן לא סגור על עצמו מבחינה רוחנית. כן או לא ישיבה. במקרה זה יש לעסוק איתו כאמור בחשיבות הישיבה לשרשרת הדורות, לבחון פרמטרים שונים שחשובים לו בישיבה ולבדוק איזו ישיבה עונה על הכי הרבה פרמטרים. בהמשך כדאי לבנות איתו את הדרך להצלחה בישיבה. בכל זאת מקום חדש עם דרישות חדשות וגבוהות. מומלץ להיעזר בר"מ שלו בישיבה התיכונית או אישיות תורנית בעלת השפעה עליו.

ייתכן שהעניין כאן הוא קושי בקבלת החלטות שמתבטא במישורים נוספים בחייו. במקרה זה יש לעשות עבודה עם איש מקצוע שילמד אותו אחת ולתמיד את המיומנות החשובה הזו. הוא יקבל כלים שיסייעו לו גם בחייו הבוגרים.

לסיום, אחת הדרכים להיכנס ברגל ימין לישיבה הגבוהה היא השקעה בתורה ותפילה בעיקר בחצי השני של כיתה יב. דווקא אז, כשהשמיניסטים מרגישים שהעולם שלהם יש עלילות גבוהה לנסיגה רוחנית בבחינת "אכול ושתה כי מחר בישיבה הגבוהה". דווקא אז להגביר חילים לתורה ולתפילה ולסיים את הישיבה התיכונית עם הראש למעלה.

מאחל לכם הרבה נחת מבנכם. שתזכו שימשיך את שרשרת הדורות מתוך חיבור עמוק לתורה ולמצוות!


אתר: http://www.more-lanoar.co.il/

 

אבינועם הרש, מחנך, וסמנכ"ל חברים מקשיבים:

ההיסטוריה מעידה שגם ממסלול המכינות יצאו דמויות הוד ששמור להם מקום של כבוד בהיכל הגבורה והתהילה של דברי ימי מדינתנו. אישיות שהיא רצינית מטבעה, תוכל לקבל כלים ומטען רוחני רב עוצמה גם במסלול המכינות. תחושת הגיבוי והידיעה שאתם סומכים עליו, חשובה לא פחות לביטחונו ולהצלחת הבחירה.

 שלום לכם.

מבלי להכיר אתכם או את בנכם, דומני שרצונכם שהוא ילך בדווקא לישיבה ולא למכינה מובן וראוי בהחלט לכובד ראש. אני בטוח כי שיקוליכם מבוססים ומעוגנים בהיכרות העמוקה והאישית שיש לכם אתו.

ובכל זאת, תרשו לי להתייחס לגורמים המעכבים שכתבתם אודות ההשלכות העתידיות:

"שחיקה בקיום המצוות, קריירה צבאית ועוד."

ההיסטוריה מעידה שגם ממסלול המכינות יצאו דמויות הוד ששמור להם מקום של כבוד בהיכל הגבורה והתהילה של דברי ימי מדינתנו:

אלירז פרץ, רועי קליין ויהונתן נתנאל הי"ד, כמו גם להבדיל אל"מ עופר וינטר, לא חשודים כהוא זה על השחיקה בקיום מצוות או חפיפניקיות. דמותם וחייהם משמשים כמגדלור חינוכי ומוזכרים תדיר כמושא לחיקוי.

אני בטוח שגם בקרב החיים, ישנם תלמידים רציניים ביותר שהלכו לצבא ולא רק שלא ניזוקו מכך אלא הכלים והצידה שקיבלו לדרך מהמכינות עזרו להם בהפצת האור ובקידוש ה' בצבא.

כלומר, בוודאי שאישיות שהיא רצינית מטבעה, תוכל לקבל כלים ומטען רוחני רב עוצמה גם במסלול המכינות.

בכל אופן, מאחר שאמרתם ובצדק, ש"אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ", הייתי מנסה להפגיש אותו עם דמויות חיוביות. בהחלט יכול להיות שברגע שהמסר שלכם מגיע ממכם, יש לו קשיים יתרים ורעשי רקע בקבלתו) שלמדו גם בישיבה ונותן להם לפרוש בפניו את התמונה:

שיקולים בעד ובנגד. הניסיון האישי שלהם ועוד.

כך או כך, אחרי שבנכם קיבל את התמונה, הייתי בהחלט משאיר לו את הבחירה ומתפלל לקב"ה שיביא לו את הסיעתא דשמיא לבחור את המקום הנכון ביותר בעבורו.

מאחר ששתי הבחירות ראויות בעיני,  תחושת הגיבוי והידיעה שאתם סומכים עליו, חשובה לא פחות לביטחונו ולהצלחת הבחירה, שגם ככה טומנת בחובה התלבטויות רבות עקב שינוי המצב.

בברכה.

אבינועם הרש, מחנך, סמנכ"ל חברים מקשיבים, מעביר שיחות וסדנאות לנוער

לתגובות: 

 

 

שושנה היימן, יועצת ומנהלת לייף סנטר ומכון ניופלד::

הכותרת "מכינה" או "ישיבה" לא יוצקת את התוכן, לא קובעת את הרציניות, ולא מייצרת "דתומטר"…  הכול סטיגמות. מי שרציני – יהיה רציני בכל מקום, ומי שלא רציני – יהיה לא רציני בכל מקום.

כדי לענות על שאלה זו, רציתי לקבל חוות-דעת רחבה יותר מאנשים שלומדים ועובדים בתוך עולם הישיבות. היה חשוב לי להסתכל על השאלה מנקודות מבט רחבות יותר, כי לפעמים הנחות היסוד שלנו  גורמות לנו להסתכל על המצב בצרות אופק.

המכתב מביע הנחת יסוד שמכינה זה לא רציני, ואילו ישיבה זה רציני.

יש בו הנחת יסוד שמכינה מוציאה אנשים חלשים מבחינה תורנית, ואילו ישיבה מוציאה אנשים חזקים מבחינה תורנית.  בנוסף, יש הנחת יסוד במכתב, שמכינה מובילה לשירות צבאי ארוך ומתיש ואילו ישיבה מביאה לשירות צבאי קצר.

ההנחות הללו אינן נכונות, ואשתף אתכם במילים של רב שלום הימן.

יש מכינות רציניות מאד, הרבה יותר מישיבות רבות, ויש ישיבות רציניות מאד, הרבה יותר ממכינות רבות.  יש בוגרי מכינות רבים שמקפידים על כל התורה, ויש יוצאי ישיבות רבים שהפכו להיות חילונים או "לייטים" (כלומר שלא מקפידים על תורה ומצוות).

יש יוצאי מכינות שעשו צבא רגיל (3 שנים), או עברו בהמשך לישיבה אחרת ועשו הסדר, ויש יוצאי ישיבות שעשו 3 שנים צבא כמו כולם ואף האריכו את השירות.

הכותרת "מכינה" או "ישיבה" לא יוצקת את התוכן, לא קובעת את הרציניות, ולא מייצרת "דתומטר"…

הכול סטיגמות.

בנוסף – ההורים גדלו בעולם שבו לא היו מכינות, וכל מה שהכירו היה ישיבות הסדר עתיקות או ישיבות גבוהות רציניות. אלא שמפת הישיבות והמכינות השתנתה רבות מאז, עד כדי כך שהמציאות הזו זרה להורים רבים.

מי שרציני – יהיה רציני בכל מקום, ומי שלא רציני – יהיה לא רציני בכל מקום.

יותר מזה: מי שלא רציני – יש יותר סיכוי שהמכינה תהפוך אותו לרציני מאשר ישיבה, כי ישיבה לא מתעסקת בדברים כאלה ואילו מכינה כן.

 

סוף דבר – אין בזה כללים. הכל תלוי בילד עצמו, מה מושך אותו, איזה מקום שובה את ליבו ואיפה הוא מרגיש בבית.

בברכה ובהצלחה,

שושנה הימן, מנהלת מכון ניופלד ישראל, ממונה על פיתוח הקורסים של ניופלד בעברית, ועל ההכשרה והפיקוח במודל.  שושנה היא מנהלת לייף סנטר-המרכז להורות מקושרת, יועצת להורים ומורים ומנחת קבוצות בעלת ניסיון של 35 שנה בתחום.

 

הרב יוני הולנדר, מנהל בית המדרש התיכוני אור תורה אריא"ל, רמות, ירושלים, ויועץ זוגי:

לעניות דעתי נכון לומר לבן שלכם את האמת על מה שאתם חושבים עליו בהקשר הלימודי. בסופו של דבר הבחירה היא שלו והוא צריך כמה שיותר נתונים מאנשים שמכירים אותו ורוצים בטובתו. ייתכן שזה ישפיע כבר עכשיו וייתכן שזה יזרע זרעים להמשך התהליך אחרי שכבר יבחר מקום.

מכיוון שאני עוסק רבות בהכוון השמיניסטים, אני בהחלט מזדהה עם הדילמה.

פעמים רבות אני מרגיש שהנער הניצב בפניי יכול לפרוח ולהתפתח בישיבה וחבל יהיה לבחור אחרת. בנוסף לזה חשוב לזכור שמבחינת הצבא הרבה יותר קל לעבור מישיבה למכינה מאשר להיפך. (או במילים אחרות כמעט בלתי אפשרי לעבור ממסלול של מכינה למסלול של הסדר)

הכותבת מדגישה בסוף דבריה את הכלל ש"אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ" ונדמה לי שכאן טמון המפתח של כל העניין:

לעניות דעתי נכון לומר לבן שלכם את האמת על מה שאתם חושבים עליו בהקשר הלימודי. בסופו של דבר הבחירה היא שלו והוא צריך כמה שיותר נתונים מאנשים שמכירים אותו ורוצים בטובתו, למרות שייתכנו רגעים שדברים אלו רק יגבירו את הבלבול… אני מאמין שבסופו של דבר העצמת הבחירה ודיון מעמיק בכלל השיקולים יעזרו לבנים להגיע לכלל החלטה מושכלת. ייתכן שזה ישפיע כבר עכשיו וייתכן שזה יזרע זרעים להמשך התהליך אחרי שהוא כבר יבחר מקום.

פעמים רבות קורה שהבנים בוחרים במסגרת אחת ולאחר זמן קצר הם מרגישים ש'זה לא זה' ומחפשים מסגרת אחרת. יש לזה חסרונות אבל גם לא מעט יתרונות. הגמישות המאפשרת תיקון תוך כדי המסלול היא היום דבר נפוץ. הרבה פעמים הבנים הללו שבוחרים מסגרת שבה הלימוד הוא פחות אינטנסיבי מתחילים לחפש משהו שיותר מתאים לרוחם ולשאיפותיהם, הם דוחים את השירות בעוד שנה וגם חוזרים ללמוד לאחר השרות הצבאי להם.

בנוסף לכך אני ממליץ להתייעץ עם הר"מ של הבן לעיתים (עוד) שיחה ממנו יכולה לעזור לבנים לראות ביתר בהירות את מצבם ולכוון באופן מדויק יותר את בחירתם.

המון הצלחה!

 

הרב דוד זולדן, מחנך בישיבה תיכונית:

להורים תפקיד חשוב מאוד בליווי של תהליך החיפוש והבחירה, אך המתבגר יודע מה מצפים ממנו ואין צורך ללחוץ עליו. כמו כן, חשוב שלא להעביר תחושה של אכזבה מבחירה שאינה מתאימה לצפיות שלכם.

 ראשית, בחירת מסגרת ההמשך היא החלטה דרמטית המלווה בחששות רבים וחשוב שתעשה מתוך בחירה של המתבגר. חשוב להבין כי המתבגר נמצא בשלב בו הוא מגבש את זהותו האישית בכלל ואת זהותו הדתית בפרט. זהו תהליך של בירור וחיפוש טבעי ובריא העשוי להוביל לגיבוש זהות אישית ודתית מגובשת ויציבה אך עלול להוביל לבלבול וזהות מפוזרת. בחירת מסגרת ההמשך היא קבלת החלטה המקבעת במידת מה את הזהות האישית והדתית. כמובן שישנם רבים שגם לאחר מכן 'נודדים' בין מסגרות שונות כחלק מאותו תהליך. "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" (ע"ז יט ע"א)  – קודם ללימוד תורה יש לכוון את חפץ הלב, את הרצון, את הזהות. לאחר מכן ניתן לבחור מקום בו חפצים ללמוד  -"לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ". (שם)

להורים תפקיד חשוב מאוד בליווי של תהליך החיפוש והבחירה. מחקר שנעשה באוניברסיטת בר-אילן מצא כי להורים יש את ההשפעה הרבה ביותר על בחירת מסגרת ההמשך של המתבגר (יותר מהרמי"ם בישיבה התיכונית ואף יותר מקבוצת השווים החברתית). המתבגר יודע מה מצפים ממנו ואין צורך ללחוץ עליו. כיום ישנם מכינות "ישיבתיות" רבות ואפשר לכוון ולהמליץ לבדוק אותם, מתוך אמון כי המתבגר ידע לזהות את המקום בו ליבו חפץ. כמו כן, חשוב שלא להעביר תחושה של אכזבה מבחירה שאינה מתאימה לצפיות ההורים.

 

ד"ר חנה קטן, רופאת נשים ופריון מומחית:

ככל ההורות שלנו צומחת, אנחנו לומדים להאריך אט אט את החבל אליו קשור הילד המתבגר. לעתים נמצא שמורכב עבורנו להאריך את החבל. הילד המתוק והצדיק הוא כבר איש, ראוי להגן על עם ישראל, איש עם שיקול דעת , עם מחשבות, ועם נטיות נפש עצמאיות.

לגבי בנכם היקר מפז – גם אם הוא בעל יכולת אינטלקטואלית גבוהה, עם פוטנציאל לגדול בבית מדרש על 'רמה גבוהה', לבו נוטה לאווירה שבבית המדרש של המכינה. ויכול מאד להיות שדווקא שם הוא יצמח  ויעלה  במעלות הקדושה, התורה, והיראה, מתוך מחויבות לדוגמה אישית, ומתוך רצון למשוך את החברים מעלה מעלה. עתים שאנו מכוונים גבוה, מתוך רצון שהילד יגדל בתורה וביראה ובמידות, אך אם נמצא שזה לא מתאים לרצונו של הילד, התוצאה תהיה הפוכה לחלוטין. ברור, אם כן, שמתיקות התורה תתגלה במקום בו יחפץ לבו. הבן היקר בדק מספר ישיבות [היום ההיצע הוא עצום, ב"ה], והחליט לכיוון של המכינה. תברכו אותו במאור פנים. תנו לו להרגיש שאתם שמחים בבחירתו וקשובים לרחשי ליבו. והעיקר- תרבו בתפילה. תכוונו לשפע של אהבת תורה  ודבקות בו יתברך. בהצלחה רבה!

אתרhttp://www.katanchana.co.il
מרפאת רפאל      רחוב אהרונוביץ 17, בני ברק   טל'- 03-5605001, 
מרכז רפואי 'רְפָא נָא', בית הדפוס 12ג, גבעת שאול. 02-6526552, פקס 02-6510896  

פינת הרב גודמן: הכוון לעתיד בכיתה י"ב ושמירת אחריות




.
הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא וראש תחום חינוך אמוני, מכללת אורות ישראל
.
להקלטת התוכנית המלאה: הורות והתבגרות: הכוון לעתיד לתלמידי י"ב
 

 

הורות והתבגרות: הכוון לעתיד לתלמידי י"ב

בסוף כיתה י"ב, המתבגרים והמתבגרות ניצבים בפני התלבטות, והרבה פעמים הם נמצאים לבד בהחלטה כמעט בלעדית, לעומת התקופה בסוף כיתות ו' או ח' שבו ההורים שותפים להחלטות המתבגרים ואפילו מחליטים עבורם. לאן פניהם מועדות? – צבא / ישיבה / מכינה? וההחלטות הגולרליות האלה על העתיד הקרוב משפיעות גם על העתיד הרחוק – לכן ההכרעה כה משמעותית. בתוכנית הזאת הרב שיינפלד, שמלווה כבר הרבה שנים תלמידים בכיתה י"ב, מדבר על הכוונת מתבגרים בשנה זו. מה תפקידם של הורים ואיך הם יכולים לסייע – אם בכלל – לבניהם? מה המשמעות של השנה זאת, שהיא בעצם השנה לפני שהבן בעצם עוזב את הבית? איך מבססים תשתית נכונה של הקשר עם הבן? האם אנחנו ההורים הכלל אמורים להתערב בהחלטות נער שעוד מעט לוקח אחריות על הגנת מדינת ישראל? האם להורים יש כלים כדי לכוון? והאם ההורים מעוניינים במקום שטוב לבנם או בעצם במקום שטוב להם ההורים? ולגבי החשש של הבנים שידרשו להשתנות.

להאזנה להקלטת התוכנית:


 

 

 

 

קטעים מתוך התוכנית:
קטע מתוך התוכנית:

 

 

הרב אלי שיינפלד : הכוון לעתיד לתלמידי כיתות י"ב

הרב אלי שיינפלד, ר"מ כיתה י"ב ומחבר הספר 'הבן שלי מתבגר'
לפינת הרב גודמן: הכוון לעתיד בכיתה י"ב ושמירת אחריות

 

עוד בנושא עם לב אבות:

ישיבה או מכינה  בננו שמיניסט בישיבה תיכונית. יש לו יכולות ללמוד בישיבה, אולם הוא חושב על מכינה. אנו חוששים כי הלימוד במכינה ואחריו השירות הצבאי המלא ישחקו אותו מבחינה דתית. מה לעשות?

עוד עם הרב אלי שיינפלד בלב אבות:

"הורות והתבגרות": שיח עם המתבגר – תקשורת עם מתבגרים היא לא רק צינור להעברת המסר והתכנים, אלא לב ליבה של הקשר בין ההורה לילד בגיל ההתבגרות והוא המפתח הכי משמועתי להצלחת הקשר החינוכי איתו.

"הורות והתבגרות" בנושא: הפיזיולוגיה של המתבגר – איך לפתוח שיחה – בתור מורה או בתור הורה – עם מתבגרים על השינויים הפיזיולוגיים שעוברים עליהם? אם לאבא קשה לדבר עם בנו על הנושא, האם האמא יכולה לדבר איתו?

מחלה ושמה פרפקציוניזם – לפעמים מציבים רף גבוה של הצלחה. מתי זה מדרבן את הילד ומתי זה יכול לפגוע?

מבחן התוצאה – כמו במבחנים כך בהתמודדות הרוחנית – על מה אנחנו שמים את הדגש? על התוצאה או גם על הדרך?

יפה השתיקה? -לגבי ההתבגרות המינית, לשוחח עם הבנים או לא? לפתוח את הנושא או להמתין עד שיבואו לשאול?

כיצד לשוחח עם הבן על התפתחותו הפיזית?  ראשי פרקים לשיחה עמוקה על שינויים פיזיולוגיים בגיל ההתבגרות

מה יעשה הנער?  האם אתה יודע היכן בנך גולש?